הנושאים החמים
חזרה לספסל הלימודים יכולה להיחוות כאירוע משמח או כדבר מלחיץ. בתוך ים ההכנות לקראת שנת הלמודים, כדאי לשים לב גם להכנה רגשית של הילד. מה הילד חש לקראת שנת הלימודים? עד כמה הוא עירני למה שצפוי לו? איך הדבר נראה אצל ילדים עם הפרעת קשב (ADHD)? ומה ניתן לעשות?
מאת ד"ר חיים דיין עו"ס קליני ויו"ר מכון הקשב
תארו לכם שאתם חוזרים מנופש ובדרך חזרה אתם נתקעים בפקק תנועה. הילדים משתעממים, אין איך להעסיק אותם והם מתחילים לריב. כולם עייפים ומזיעים וממש רוצים להגיע הבייתה. הפקק נמשך ונמשך, ואתם מבינים שזה ייקח לפחות ארבע חמש שעות. אתם בודקים דרכים חלופיות, אבל הן עוברות בדרכי עפר משובשות או דרך אזורים עוינים ולא בטוחים. עדיף להימנע. ואז אתם מבינים: אנחנו תקועים פה.
תארו לכם ילד שזקוק להרבה חופש ומרחב, ו"פתאום" הוא מגלה שנגמרה תקופת החופש והוא צריך ללכת ללימודים. הוא נזכר שיהיה עליו לשבת שעות רבות במקום. הוא יצטרך להקשיב למה שיחליטו עבורו, בין אם זה מעניין אותו ובין אם לא. הוא רוצה כבר לחזור הבייתה, אבל הוא תקוע עד סוף שעות הלימודים. הוא יכול להחליט לקום, אבל גם לזה יש מחיר. הזמן זז לאט והוא חש כלוא, חסר שקט או עצוב. לפעמים כדי לא לחוש תחושות אלה, הוא ייצור בעיות התנהגות.
כאשר הילד מצליח במערכת החינוך, לימודית או חברתית, ייתכן שהוא אפילו יחכה לתחילת שנת הלימודים. אך מה עם ילד שחווה קשיים? למשל ילד שמתקשה ביחסים עם דמויות סמכות וחווה הערות ועונשים מהמורים, ילד שלא מצליח בחברה ומרגיש בודד, דחוי או לא מוערך, ילד שחווה את הלימודים כמשימה כבדה שכרוכה ברגשות לא נעימים כמו לחץ, שעמום, כשלון, אכזבה ונחיתות. כיצד הוא חווה את החזרה ללימודים?
כאשר מדובר בילדים עם הפרעת קשב (ADHD), האתגר מתעצם. ראשית, יש סיכוי גבוה יותר שיתקשו מבחינה לימודית או חברתית – שני תחומי תפקוד שמושפעים מהיכולת להתרכז, להתארגן ולהתאפק כך שההתנהגות תהייה יעילה ובצורה מקובלת. רבים מילדים אלו זקוקים ליותר חופש ומרחב ולפעמים הדבר מתבטא בקשיים ביחסים עם דמויות סמכות שאחראיות, מטבע הדברים, על סדר וגבולות. רבים מהם תופסים את הזמן בצורה עגולה יותר (כזו שקשובה לקצב הזמן הפנימי ופחות לזמן החיצוני הריאלי). הם "מופתעים" מתחילת שנת הלימודים כאילו שארעה לפתע ולא הייתה צפויה מראש. רבים מהם נוטים להערכת מצב לא ריאלית שיכולה להתבטא בדאגה מופרזת, בשאננות יתר או בציפיות מוגזמות מעצמם ואי שימת לב לאתגרים.
ילדים שונים מגיבים בצורות שונות. יש שנעשים לחוצים ומודאגים. הם מביעים חששות או נעשים לחוצים. יש שמגלים חוסר עניין מתוך ייאוש, ויש שמפתחים פנטזיה להצלחה חסרת גבולות. הם בטוחים שהכל יהיה נפלא, מתעלמים מהצפוי להם, לא לוקחים בחשבון אתגרים שהיו בשנת הלימודים הקודמת, וכך לא נערכים רגשית ללימודים.
הכנה של ילד ללימודים כוללת בתוכה מרכיבים שונים, הפעם נתמקד בהיבט הרגשי, כיצד לתמוך בילד.
כיצד להכין את הילד מבחינה רגשית?
נערוך שיחת הכנה עם הילד, נתעניין איך הוא מרגיש עם תחילת שנת הלימודים. נתן מקום לרגשותיו, גם אם אנחנו לא חושבים שהוא צודק. למשל, ייתכן שהילד יאמר לא יאהב את סיום החופש, לא נגיב במילים כמו "זה לא הגיוני, כל דבר נגמר בסוף". אמפתיה היא היכולת להכיר ברגשות הזולת, גם אם הם לא "הגיוניים". ננסה לראות את הדברים מנקודת מבטו של ילד. לוקחים לו את החירות שלו ומה נותנים לו במקומה? לימודים?!
אם הילד מביע חשש מהתחלה חדשה, ננסה לחשוב היכן אנחנו יכולים להביע הזדהות איתו, לשתף אותו בחוויה דומה שחווינו בעצמנו, לנרמל עבורו את התחושות ולתת אופק חיובי. לדוגמה "גם אני התרגשתי מאוד כשהתחלתי ללמוד במקום חדש. לא ידעתי את מי אפגוש ואיך אסתדר. זה נורמלי שלפעמים דבר חדש הוא קצת מלחיץ. היום זה כבר רגיל אצלי ונעים לי". אם הוא מביע חשש ספציפי, נחשוב על פתרונות מעשיים.
נתעניין מה הילד מצפה מעצמו בלימודים וננסה להבין ממנו איך הוא מתכנן להתגבר על קשיים אופייניים. עצם הפניית השאלה לילד והקשבה לרעיונותיו, מעודדת אותו לחשוב ולקחת אחריות. למשל, "אתה זוכר שבכיתה ג' היו לך הרבה התפרצויות עד שלמדת את השיטה לנשום ולספור עד עשר והיא עזרה לך. כנראה שהשיטה הזו טובה לך. אולי היא תעזור לך גם כשממש בא לך לצאת ולא לסיים את המבחן עד הסוף?"
נבהיר לילד מה הציפיות שלנו ממנו. כדאי שנגיע מוכנים מראש עם ציפיות ריאליות, לא נמוכות מידי ולא גבוהות מידי. חשוב לזכור שילד שלא מצפים ממנו למאמץ ולהצלחה עלול להסיק מכך שלא מאמינים בו.
נציע את עצמנו לעוזר לילד ונזמין אותו לפנות אלינו בכל בעייה/שאלה בלי להסס.
נזכיר לילד חוזקות שקיימות בו, כמו תכונות אופי ייחודיות, כשרונות ומעלות טובות. שאנחנו שמחים בו ואהובים אותו. האהבה שלנו אליו היא לא תלויה בדבר כלשהו, כמו ההישגים שלו.
נזכיר לילד הצלחות קודמות שלו. חשוב שהדבר יהיה ממקום של העצמה ("יש לי נחת כשאני נזכר שעשית כך וכך"), לא ממקום של תביעה ("כשאתה רוצה את יכול"). חשוב לשים לב שלפעמים דווקא הזכרת הצלחה יכולה להתפרש כהאשמה או כגורם מעורר לחץ.
נחשוב עם הילד מה הדרכים שבעזרתן התמודד בעבר עם אתגרים. נזכור שכל ילד התמודד בהצלחה עם אי-אלו קשיים, גם אם נותרו לו תחומים שבהם עליו עדיין להתפתח. לכל ילד יש את השיטות שלו לעמוד באתגרים, וכדאי להתחקות יחד איתו אחריהן כדי שיוכל להיעזר בשיטות האישיות שלו.
נביע את שמחתנו בכך שהילד גדל ומתפתח, עולה כיתה, נפתח ללימודים חדשים. נחלוק איתו יחד התרגשות מהתחלה חדשה, מהזדמנויות חדשות.
