היכל הנגינה הגבוה, איך נבואה שעריך?

לא זכיתי, או לא עלה בגורלי אם תרצו, להיות מ"אנשי התעשיה" של יוצרי המוזיקה, לא החסידית ולא היהודית.
אני רק איש פשוט שמדי פעם זוכה להתרומם לצלילי המוזיקה השמימית היהודית, אם זה במה שמכונה "מוזיקה חסידית", אם זה בנוסחי קרליבך ודומיהם, ואם זה בשאר הנוסחים והסגנונות כולם אהובים ומרוממים.

אבל למרות - ואולי בגלל - כל זה, כשאני שומע לאחרונה שוב ושוב שאלות בנושא, במגוון וריאנטים, אך כולן נעות סביב המחשבה כביכול מוזיקה, היא מקצוע נרכש כמו נהיגה. פשוט לומדים, עוטשים תאוריה, ו- זהו אנחנו בפנים.

מבקש לשתף אותכם בתגובה שניסחתי, חלקה כבר הובאה כאן על דפי האתר, אך אנצל את במת המאמרים המכובדת כדי לשתף אצכם, ולשמוע את דעתכם, אם כאנשים פשוטים ואם כאנשי מקצוע.

כל הגישה של "איך עושים את זה"
זו שאלה כל כך לא נכונה - ואם מישהו עם ידע יאמר זאת אולי אפילו מזלזלת בעולם הנגינה הגבוה.
לפני הכל, בשונה מהמקובל, לכל אחד יכול "ליפול" לחן טוב, מדי פעם. וכל אחד בדגש על כולנו. גם זייפנים כרוניים ואנשים שהקשר ביניהם למוזיקה רחוק כרחוק הסופרן מהבס יכולים למצוא ניגון, לחן, ואולי אפילו רק איזו "תנועה" מזדמזמים להם בראש.
בעלי כשרון מוזיקאלי שיש להם גם כושר יצירה יכולים להלחין, בתדירות יותר גבוהה, וגם לנסות להגיע לזה, ובעיקר - יותר קל להם להוציא את זה מהראש אל המקלדת (מלשון קלידים, כמובן) או אל הנייר.

אבל למעט כמה "ענקי יצירה" כמו יוסי גרין, עיקר הלחנים, גם של המלחינים הקבועים והמוכרים, לא מגיעים "לפי הזמנה" אלא ברגע של השראה, מסיבות משמחות או מצערות או סתם ברגעים טובים או מרוממים, "הויכע צייטן" לחסידים שבינינו...
אגב גם גרין ומלחינים מסוגו מספרים רבות על לחנים ש"נפלו להם".

כמובן, שלא מה שנופל לראש המלחין יגיע כמו שהוא לאוזנינו. אחרי הנפילה הראשונית, של החלק העיקרי, מתיישבים, לעיתים עם הזמר המיועד, ולעיתים לבד או עם ידיד למוזיקה, לעבוד על הלחן. מוסיפים חלק, מורידים ומעלים "קנייטשים" כאלו ואחרים, עד שהלחן יכול לצאת לדרך.
כמובן שפעמים רבות גם הלחן שכבר "עבדו עליו" לא הוא הלחן שיצא לציבור, כי יהיו שינויים כאלו ואחרים.
אם כן (בניגון למדני), יוצא שהגישה "איך עושים את זה" כלל לא רלוונטית.

רק אעיר, שכמובן שיש מה ללמוד, וישנם בתי ספר רבים למוזיקה, ואגב, בהקשר לדימוי הנהיגה שהובא לעיל - גם במוזיקה יש תאוריה. אלא, שלרוב לא תלמדו בהם "איך עושים את זה" אלא "איך עושים את זה -כשעושים- באופן נכון".

מקווה שהועלתי.

אשמח להערות, תגובות, דוגמאות והוכחות מכל מי שיקרא את הפוסט המתומצת הזה.
על המחבר
ח
חמצוץ, מתמחה דנדש מהניילונים בכתיבה, יכולת שנחבאה הרבה שנים שמנסה להגיע כעת לידי ביטוי...
אשמח מאד לכל הכוונה, ייעוץ הערה וגערה וכמובן גם ביקורת בונה.
בפרטי, או כאן כתגובה...
אה, רגע, איך שכחתי, גם לכל איזו עבודת סטאז' ונסיון, כמובן, אפשר לפנות...

תגובות

אכן, ברשותי מספר רב של לחנים, (שאין לי מימון כרגע להוציאם לאור), חלקם התנגנו על האורגן במצב פסנתר עם אקורדים בסיסיים בלבד, חלקם בשעת איכות עם חבר על גיטרה, וחלקם בשירה בפה בשעת מוזה של שירה, כמובן שהם עוברים שיפוץ, פתיח אחר, פזמון שונה, אקורדים יותר מדוייקים, וכו' אגב שמעתי מחבר שהכיר מלחין שבאיזה שלב הלחנים שלו ירדו מאיכותם, כששאלו בנימוס מה השתנה, ענה לו הלה: בטח, למדתי תאוריה, באופן מקצועי, עכשיו הכל חוקי, מוסר השכל: הכשרון הטבעי דוקא הוא המייחד את האדם.
 
מסכימה מאוד מאוד, כאחת שחשוב לה מוזיקה איכותית מעצבן אותי הלחנים הרדודים(וגם הזמרים...)
אגב, בתור אישה, ש לי מה לעשות עם לחנים?
וגם איך אדע אם הם 'שוים'? כי הרי בתור המלחינה הם שלמות.
ואם כך, אני מבינה גם את המלחינים ההם....
 
לדעתי את האיכות של נגינה/יצירה/לחן צריך למדוד בעיקר בעינים מקצועיות ולא על פי המדד עד כמה הציבור "קונה" את זה.
יש לחנים משוגעים ומטורפים ותת רמה שהצליחו למכור אותם לציבור ושרים אותם בכל החתונות, אבל הם זולים ומכוערים. כמו שהיו.

חכמת המוזיקה היא מדע מדויק שנלמד באוניברסיטאות במשך שנים, ואין בו קיצורי דרך (זאת אומרת מי שמקצר דרך התוצר שלו יהיה בהתאם).
 
לדעתי את האיכות של נגינה/יצירה/לחן צריך למדוד בעיקר בעינים מקצועיות ולא על פי המדד עד כמה הציבור "קונה" את זה.
יש לחנים משוגעים ומטורפים ותת רמה שהצליחו למכור אותם לציבור ושרים אותם בכל החתונות, אבל הם זולים ומכוערים. כמו שהיו.

חכמת המוזיקה היא מדע מדויק שנלמד באוניברסיטאות במשך שנים, ואין בו קיצורי דרך (זאת אומרת מי שמקצר דרך התוצר שלו יהיה בהתאם).
תוצר ברמת לחן- לא נכון!
אגב, ר' יוסף משה כהנא מ"לחיים טיש", המפק הגדול במוזיקה החסידית, לא יודע תוים!
 
אגב, בתור אישה, ש לי מה לעשות עם לחנים?
לכאורה האפשרויות הם או לשיר לנשים בלבד, או למכור/לתת לזמרת וכו'
לגבי מכירת לחנים לזמרים זה לא שונה מגברים שמלחינים, רק שאת הסקיצה שמקליטים כדי לשלוח לזמרים צריך שגבר ישיר כמובן. חוץ מזה אני לא רואה הבדל.
אם אני זוכר נכון ראיתי שיש נשים שמכרו לחנים לזמרים ידועים.
 
לדעתי את האיכות של נגינה/יצירה/לחן צריך למדוד בעיקר בעינים מקצועיות ולא על פי המדד עד כמה הציבור "קונה" את זה.
יש לחנים משוגעים ומטורפים ותת רמה שהצליחו למכור אותם לציבור ושרים אותם בכל החתונות, אבל הם זולים ומכוערים. כמו שהיו.
זה מאוד פשוט העניין- אנשים שלא מבינים במוזיקה לרוב רוצים דברים פשוטים. מוזיקאים לרוב רוצים דברים יצירתיים ומעניינים. זה הרבה פעמים לא הולך ביחד.
אם אתה רוצה שהחומר שלך יעבור טוב לציבור שרובו לא מבין גדול, אתה צריך להישאר פשוט. נכון שזה פשוט, אבל זה מה שהם רוצים.
אנשים בתעשיית המוזיקה יודעים איך לדבר לשפה של הקהל, שכמו שאמרנו רובו לא מבין גדול ו... לא יאהב שיר בקצב סווינג. לא יאהב שתעשה יותר מדי אקורדים ג'אזים שהם לא מכירים, לא יאהב שיהיו מילים מוזרות בשיר וכן הלאה על זה הדרך. אנשים אוהבים את המוכר והפשוט ולא מחפשים שיאתגרו אותם. אתה מוזיקאי ודווקא רוצה להאתגר ולכן תהנה ממוזיקה בקצב מחודש [לא רק דיסקו בלדות ורוק] שיר שמתפתח בצורה מפתיעה, ושיש שם אקורדים מעניינים.
אם אתה אומר לעצמך "מה זה השירים האלו, לא מצאו משהו יותר טוב?" התשובה היא, למה שאתה קורא טוב, לאו דווקא הם יקראו טוב...
טוב לך זה מוזיקלי ויצירתי, טוב להם זה מה שמוכר ושקל לציבור לבלוע.

אמר לי את זה מוזיקאי מ"התעשייה" בצורה הכי פשוטה: "אתה רוצה להלחין בשביל החצי אחוז מוזיקאים, או בשביל שאר הציבור?"
אותו מוזיקאי עובד בתעשיית המוזיקה ומנגן ומקדם את המוזיקה הפשוטה, הוא גם חלק מוועדת הפלייליסט של קול חי.
וכמה לא מפתיע- לעצמו הוא מלחין שירים בסגנון מורכב, ושומר אותם לעצמו בבית.
 
אהממממ....
לא הכי נכון, עיין ערך מרים ישראלי, שהתחילה את דרם לחנים, רק אחר כך כתמלילנית.
התשובה רק מוכיחה את נכונות דברי (לדעתי בכל אופן...)
אישה אחת(!!!!!!!) הצליחה לעשות את זה.
ואני מדברת עכשיו אחרי תקופה ארוכה של בדיקת הנתונים והאפשרויות העומדות בפני כאישה מוזיקאית בכלל וחרדית בפרט.
יש, לא אומר שאין בכלל, אבל מוגבלות ומעטות בצורה מעוררת תסכול.
 
לא חושבת שיש לחן 'מכוער'. זה עניין של טעם. ועל טעם וריח...וכו'.

ולא ניראלי שלחן בא רק ברגע של השראה...לפעמים לחן טוב בא אחרי עבודה קשה.

אין מה 'להצטער' על יכולתינו ה'מוגבלות' בתור נשים בתעשיית המוזיקה. הצניעות היא הכבוד שלנו, ואין זה אומר שהחלומות אמורים להצטמצם לגודל של כמה קליפות שום.
(לי עצמי יש חלומות גדולים. בטוחה שעם הכלים הנכונים אני אגשים אותם בע"ה)
בהצלחה!
 
(לי עצמי יש חלומות גדולים. בטוחה שעם הכלים הנכונים אני אגשים אותם בע"ה)
אמן!!
הצניעות היא הכבוד שלנו
נכון. ואז?
יכולתינו ה'מוגבלות' בתור נשים בתעשיית המוזיקה
למה מוגבלות במרכאות? את חושבת שהן לא מוגבלות?
אין מה 'להצטער'
שמחה בשבילך שאת לא מצטערת
נראה לי ש "אין מה" זה קצת גורף מדי
 
זה מאוד פשוט העניין- אנשים שלא מבינים במוזיקה לרוב רוצים דברים פשוטים. מוזיקאים לרוב רוצים דברים יצירתיים ומעניינים. זה הרבה פעמים לא הולך ביחד.
אם אתה רוצה שהחומר שלך יעבור טוב לציבור שרובו לא מבין גדול, אתה צריך להישאר פשוט. נכון שזה פשוט, אבל זה מה שהם רוצים.
אנשים בתעשיית המוזיקה יודעים איך לדבר לשפה של הקהל, שכמו שאמרנו רובו לא מבין גדול ו... לא יאהב שיר בקצב סווינג. לא יאהב שתעשה יותר מדי אקורדים ג'אזים שהם לא מכירים, לא יאהב שיהיו מילים מוזרות בשיר וכן הלאה על זה הדרך. אנשים אוהבים את המוכר והפשוט ולא מחפשים שיאתגרו אותם. אתה מוזיקאי ודווקא רוצה להאתגר ולכן תהנה ממוזיקה בקצב מחודש [לא רק דיסקו בלדות ורוק] שיר שמתפתח בצורה מפתיעה, ושיש שם אקורדים מעניינים.
אם אתה אומר לעצמך "מה זה השירים האלו, לא מצאו משהו יותר טוב?" התשובה היא, למה שאתה קורא טוב, לאו דווקא הם יקראו טוב...
טוב לך זה מוזיקלי ויצירתי, טוב להם זה מה שמוכר ושקל לציבור לבלוע.

אמר לי את זה מוזיקאי מ"התעשייה" בצורה הכי פשוטה: "אתה רוצה להלחין בשביל החצי אחוז מוזיקאים, או בשביל שאר הציבור?"
אותו מוזיקאי עובד בתעשיית המוזיקה ומנגן ומקדם את המוזיקה הפשוטה, הוא גם חלק מוועדת הפלייליסט של קול חי.
וכמה לא מפתיע- לעצמו הוא מלחין שירים בסגנון מורכב, ושומר אותם לעצמו בבית.
נשמע לי מוזר,
אם נקח סוגי אומנות אחרים כמשל, נניח צייר שמצייר רק מכישרון, ולעומתו צייר מקצועי. הציבור הרחב והפשוט יאהב יותר את הציורים של הכשרוני החובבן?
 
נשמע לי מוזר,
אם נקח סוגי אומנות אחרים כמשל, נניח צייר שמצייר רק מכישרון, ולעומתו צייר מקצועי. הציבור הרחב והפשוט יאהב יותר את הציורים של הכשרוני החובבן?
דווקא יש לי ראיה הפוכה, יש חלקים גדולים בציבור שיראו בהרבה יצירות אמנות יקרות לא יותר מסתם קשקוש / ערבוב צבעים.
 
דווקא יש לי ראיה הפוכה, יש חלקים גדולים בציבור שיראו בהרבה יצירות אמנות יקרות לא יותר מסתם קשקוש / ערבוב צבעים.
אני לא מדבר על "יצירות אומנות" של ציירים משוגעים.
בא נדבר על ציירים מוכשרים כמו למשל גדי פולק או מוטי הלר. (סתם תקעתי שמות, יש עוד המון מוכשרים בלי לפגוע באף אחד).
אני מעריך שהם עובדים לפי כללים מקצועיים שהם למדו במקומות שהם למדו ציור.
איך היו נראים הציורים שלהם אם הם היו עושים את זה חובבני בלי ללמוד בשום מקום?
 
זה לא עניין של היוצר אם הוא מקצוען או לא, זה עניין מה היוצר בוחר ליצור הוא יכול לבחור ליצור מוזיקת ג'אז עם אקורדים מורכבים ומהלכים גאוניים, והוא יכול ליצור מוזיקת פופ, שהיא יותר פשוטה.
הציבור ברובו רוצה קומיקס ולא יצירות אומנות, וזה מה שגדי פולק יוצר, אני לא אהיה מופתע אם בזמנו הפנוי גדי פולק יוצר להנאתו דברים מורכבים ואומנותיים. אבל כשהוא יוצר עבור הציבור, הוא מצייר פישל...
כנ"ל במוזיקה.
 
אגב, בתור אישה, ש לי מה לעשות עם לחנים?
וגם איך אדע אם הם 'שוים'? כי הרי בתור המלחינה הם שלמות.
ואם כך, אני מבינה גם את המלחינים ההם....
קודם כל לגבי העניין של האישה והלחנים.
גם למלחין סופר קשה להגיע לזמרים, כי מטבע הדברים הזמרים נמצאים בקשר עם מלחינים מוכרים.
בתכלס כיום הדרך להגיע לזמרים היא דרך הרשת.
הודעה בווצאפ או באינסטה ואין שום הבדל במובן הזה בין גבר לאישה.
כל הזמרים רגילים שפונות אליהם נשים- לקוחות בעיקר, כך שזה לא סיטואציה מופרכת מעצם הפנייה.
אם את לא רוצה לפנות לגבר בצעמך, את יכולה כמובן לשלוח את בעלך/אחיך.
ואגב תעשיית המוזיקה בארץ ובעולם מורכבת מגברים- לא מדבר על שירה אלא על יצירה, טכנאי סאונד והפקה מוזיקלית.
בשנים האחרונות החל שינוי שמתחילים לראות נשים בתעשייה, יש לזה כל מיני סיבות למה זה עבודה יותר גברית, אחת החשובות שבהן היא החשש מדחייה. מלחין חווה אינספור דחיות- גם מלחינים מוכרים, נשים בעבר חששו יותר עקב כל מיני הבדלי מעמדות וכו'.
גם בתעשיות אחרת נשים חוששות יותר מדחייה, כך למשל אחת הסיבות שגברים מרוויחים יותר מנשים בעולם כי גברים נוטים יותר לדרוש העלאה בשכר.
אני מאריך בדבר כי הייתה פה התייחסות עיקרית למעמד ה"חרדי" של האישה כמונע ממנה למכור לחנים, ולא היא.
ולגבי השנאה ללחנים רדודים וכו' כטעם אישי את יכולה לא לאהוב את זה, אך אין לזלזל בכשרון של אלה שעושים את המוזיקה הזאת, להפך, החידה הכי קשה היא לפצח את חידת ההמונים.
 
ואגב תעשיית המוזיקה בארץ ובעולם מורכבת מגברים- לא מדבר על שירה אלא על יצירה, טכנאי סאונד והפקה מוזיקלית.
בשנים האחרונות החל שינוי שמתחילים לראות נשים בתעשייה, יש לזה כל מיני סיבות למה זה עבודה יותר גברית, אחת החשובות שבהן היא החשש מדחייה. מלחין חווה אינספור דחיות- גם מלחינים מוכרים, נשים בעבר חששו יותר עקב כל מיני הבדלי מעמדות וכו'.
גם בתעשיות אחרת נשים חוששות יותר מדחייה, כך למשל אחת הסיבות שגברים מרוויחים יותר מנשים בעולם כי גברים נוטים יותר לדרוש העלאה בשכר.
שמעתי על התופעה של מיעוט נשים בתעשיית המוזיקה הכללית מכמה אנשים, עד עכשיו אף אחד מהם לא ידע לתת הסבר לתופעה...
הסבר מעניין
אני מאריך בדבר כי הייתה פה התייחסות עיקרית למעמד ה"חרדי" של האישה כמונע ממנה למכור לחנים, ולא היא.
לא רק מכירת לחנים כי אם עוד הרבה מאד דברים
האישה החרדית עדיין יותר מוגבלת, מה לעשות (בדיוק כמו שגם הגבר החרדי מוגבל יותר מרעהו החילוני. אנחנו שומרי תרי"ג מצוות, מתוכם שס"ה מצוות לא תיעשה, ועל כך שמחתנו וגאוותנו.)
 
לדעתי הכל ענין של סייעתא דשמיא הרבה מהמלחינים הגדולים אומרים שהשירים היפים שלהם לא הלכו ודווקא המכוערים לדעתם הלכו מאד, כך שהכל סיעתא דשמיא
 

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  4  פעמים

לוח מודעות

More from חמצוץ

שתף את המאמר

למעלה