הנושאים החמים
לא זכיתי, או לא עלה בגורלי אם תרצו, להיות מ"אנשי התעשיה" של יוצרי המוזיקה, לא החסידית ולא היהודית.
אני רק איש פשוט שמדי פעם זוכה להתרומם לצלילי המוזיקה השמימית היהודית, אם זה במה שמכונה "מוזיקה חסידית", אם זה בנוסחי קרליבך ודומיהם, ואם זה בשאר הנוסחים והסגנונות כולם אהובים ומרוממים.
אבל למרות - ואולי בגלל - כל זה, כשאני שומע לאחרונה שוב ושוב שאלות בנושא, במגוון וריאנטים, אך כולן נעות סביב המחשבה כביכול מוזיקה, היא מקצוע נרכש כמו נהיגה. פשוט לומדים, עוטשים תאוריה, ו- זהו אנחנו בפנים.
מבקש לשתף אותכם בתגובה שניסחתי, חלקה כבר הובאה כאן על דפי האתר, אך אנצל את במת המאמרים המכובדת כדי לשתף אצכם, ולשמוע את דעתכם, אם כאנשים פשוטים ואם כאנשי מקצוע.
כל הגישה של "איך עושים את זה"
זו שאלה כל כך לא נכונה - ואם מישהו עם ידע יאמר זאת אולי אפילו מזלזלת בעולם הנגינה הגבוה.
לפני הכל, בשונה מהמקובל, לכל אחד יכול "ליפול" לחן טוב, מדי פעם. וכל אחד בדגש על כולנו. גם זייפנים כרוניים ואנשים שהקשר ביניהם למוזיקה רחוק כרחוק הסופרן מהבס יכולים למצוא ניגון, לחן, ואולי אפילו רק איזו "תנועה" מזדמזמים להם בראש.
בעלי כשרון מוזיקאלי שיש להם גם כושר יצירה יכולים להלחין, בתדירות יותר גבוהה, וגם לנסות להגיע לזה, ובעיקר - יותר קל להם להוציא את זה מהראש אל המקלדת (מלשון קלידים, כמובן) או אל הנייר.
אבל למעט כמה "ענקי יצירה" כמו יוסי גרין, עיקר הלחנים, גם של המלחינים הקבועים והמוכרים, לא מגיעים "לפי הזמנה" אלא ברגע של השראה, מסיבות משמחות או מצערות או סתם ברגעים טובים או מרוממים, "הויכע צייטן" לחסידים שבינינו...
אגב גם גרין ומלחינים מסוגו מספרים רבות על לחנים ש"נפלו להם".
כמובן, שלא מה שנופל לראש המלחין יגיע כמו שהוא לאוזנינו. אחרי הנפילה הראשונית, של החלק העיקרי, מתיישבים, לעיתים עם הזמר המיועד, ולעיתים לבד או עם ידיד למוזיקה, לעבוד על הלחן. מוסיפים חלק, מורידים ומעלים "קנייטשים" כאלו ואחרים, עד שהלחן יכול לצאת לדרך.
כמובן שפעמים רבות גם הלחן שכבר "עבדו עליו" לא הוא הלחן שיצא לציבור, כי יהיו שינויים כאלו ואחרים.
אם כן (בניגון למדני), יוצא שהגישה "איך עושים את זה" כלל לא רלוונטית.
רק אעיר, שכמובן שיש מה ללמוד, וישנם בתי ספר רבים למוזיקה, ואגב, בהקשר לדימוי הנהיגה שהובא לעיל - גם במוזיקה יש תאוריה. אלא, שלרוב לא תלמדו בהם "איך עושים את זה" אלא "איך עושים את זה -כשעושים- באופן נכון".
מקווה שהועלתי.
אשמח להערות, תגובות, דוגמאות והוכחות מכל מי שיקרא את הפוסט המתומצת הזה.
אני רק איש פשוט שמדי פעם זוכה להתרומם לצלילי המוזיקה השמימית היהודית, אם זה במה שמכונה "מוזיקה חסידית", אם זה בנוסחי קרליבך ודומיהם, ואם זה בשאר הנוסחים והסגנונות כולם אהובים ומרוממים.
אבל למרות - ואולי בגלל - כל זה, כשאני שומע לאחרונה שוב ושוב שאלות בנושא, במגוון וריאנטים, אך כולן נעות סביב המחשבה כביכול מוזיקה, היא מקצוע נרכש כמו נהיגה. פשוט לומדים, עוטשים תאוריה, ו- זהו אנחנו בפנים.
מבקש לשתף אותכם בתגובה שניסחתי, חלקה כבר הובאה כאן על דפי האתר, אך אנצל את במת המאמרים המכובדת כדי לשתף אצכם, ולשמוע את דעתכם, אם כאנשים פשוטים ואם כאנשי מקצוע.
כל הגישה של "איך עושים את זה"
זו שאלה כל כך לא נכונה - ואם מישהו עם ידע יאמר זאת אולי אפילו מזלזלת בעולם הנגינה הגבוה.
לפני הכל, בשונה מהמקובל, לכל אחד יכול "ליפול" לחן טוב, מדי פעם. וכל אחד בדגש על כולנו. גם זייפנים כרוניים ואנשים שהקשר ביניהם למוזיקה רחוק כרחוק הסופרן מהבס יכולים למצוא ניגון, לחן, ואולי אפילו רק איזו "תנועה" מזדמזמים להם בראש.
בעלי כשרון מוזיקאלי שיש להם גם כושר יצירה יכולים להלחין, בתדירות יותר גבוהה, וגם לנסות להגיע לזה, ובעיקר - יותר קל להם להוציא את זה מהראש אל המקלדת (מלשון קלידים, כמובן) או אל הנייר.
אבל למעט כמה "ענקי יצירה" כמו יוסי גרין, עיקר הלחנים, גם של המלחינים הקבועים והמוכרים, לא מגיעים "לפי הזמנה" אלא ברגע של השראה, מסיבות משמחות או מצערות או סתם ברגעים טובים או מרוממים, "הויכע צייטן" לחסידים שבינינו...
אגב גם גרין ומלחינים מסוגו מספרים רבות על לחנים ש"נפלו להם".
כמובן, שלא מה שנופל לראש המלחין יגיע כמו שהוא לאוזנינו. אחרי הנפילה הראשונית, של החלק העיקרי, מתיישבים, לעיתים עם הזמר המיועד, ולעיתים לבד או עם ידיד למוזיקה, לעבוד על הלחן. מוסיפים חלק, מורידים ומעלים "קנייטשים" כאלו ואחרים, עד שהלחן יכול לצאת לדרך.
כמובן שפעמים רבות גם הלחן שכבר "עבדו עליו" לא הוא הלחן שיצא לציבור, כי יהיו שינויים כאלו ואחרים.
אם כן (בניגון למדני), יוצא שהגישה "איך עושים את זה" כלל לא רלוונטית.
רק אעיר, שכמובן שיש מה ללמוד, וישנם בתי ספר רבים למוזיקה, ואגב, בהקשר לדימוי הנהיגה שהובא לעיל - גם במוזיקה יש תאוריה. אלא, שלרוב לא תלמדו בהם "איך עושים את זה" אלא "איך עושים את זה -כשעושים- באופן נכון".
מקווה שהועלתי.
אשמח להערות, תגובות, דוגמאות והוכחות מכל מי שיקרא את הפוסט המתומצת הזה.
