אמנות הנפש
אנימציה או הנפשה בשמה העברי היא הכנסת נפש לגוף, במושגים וירטואלים...
אם נשים לב לעולם המופלא שסביבנו, למערכת המדהימה ושמה עולם, יהיה קל יותר להנפיש במציאות המדומה,
בעולם יש המון תזוזה, הרגשה של פעילות אין סופית, אבל - נעימה לעין.
אם נשים לב לתהליכים סביבנו, יהיה קל יותר לצור הנפשה שתתן לעין הנאה...
בסיפור ההינדיק, תרנגול ההודו של רבי נחמן מברסלב, הצליח החכם לרפא את בן המלך שהשתגע בכך שנכנס יחד אתו אל מתחת לשולחן ויצר אתו אחוות תרנגולים. אני מתבוננת בגיטה, נזכרת בו ומנסה לדמיין מה הרגיש בפעם הראשונה שביקש מבן המלך לחזור וללבוש פריט לבוש אנושי כלשהו. האם גם הוא חשש שמהלך הקודם יקרוס? האם גם...
תמיד למדו אותנו שאסור לקחת מטופלים הביתה. לא במובן הפיזי כמובן. אם דיברת עם ילדה, עם נערה, עם אישה, ביום שני באחת עשרה בבוקר וכשאת הולכת הביתה היא מסתובבת לך בתוך הראש ואת עסוקה בה גם אחרי יום או יומיים או שלושה או שבוע, ואת משחזרת את השיחה שלכן, ואת מצפה בכיליון עיניים לפגישה הבאה שלכן, תבדקי...
שלושה חודשים לקח לגיטה לקבוע תור. רק ימי שני בבוקר היא ביקשה בשיחת הטלפון הראשונה. גם אחרי שהסברתי לה שזה לא אפשרי כי אני לא מקבלת בשני בוקר היא ניסתה ללחוץ עוד, ולאחר שהבינה שהעניין חסר סיכוי הסתיימה שיחתנו. מניסיון רב שנים הייתי בטוחה שנסתם הגולל על מערכת היחסים שלנו עוד טרם שהחלה, גם כי כמו...
"יוסי שלי נרדם רק עם מוצץ ושמיכה"
"שמעון התחיל לעמוד ממש השבוע!"
"רבקי לא מוכנה לאכול לחם, אני נותנת לה חתיכות קטנות אבל היא לא רוצה להכניס לפה בשום אופן"
היום הראשון במעון.
כל אמא רוצה שהילד שלה יקבל יחס אישי , נכנסת לפרטים הקטנים ומשתפת את המטפלת:
"כמה תינוקות יש בקבוצה? מה סדר היום?" –
הרבה...
-"עברתי שבוע לא קל", מודה מלי אחרי שהיא מתיישבת.
-"מתארת לעצמי".
- "כשיצאתי מכאן הרגשתי שהאדמה רועדת לי מתחת לרגליים. הדיאלוג, הדחליל הזה, את זעזעת, את סדקת את כל העולם שלי. לא יודעת איך הגעתי הביתה וגם כמה שעות אחר כך לא הצלחתי לתפקד כמו שצריך, ואת יודעת מה הכי הפריע לי? שגם אצלך, בתרגיל, לא...
אני לא יודעת מה לעשות קודם ,
לסדר את הבית? מהומה פה, אף אחד לא מוצא כלום.
לתת לילדים לאכול משהו בינתיים?
להכין להם ארוחה מסודרת? כל רגע הם פותחים מקרר או ארון בתקוה למצוא משהו שאפשר להכניס לפה.
ספרים, עטיפות בגדלים ובצבעים שונים מחכים על השולחן לעטיפה ואירגון,
- "יש לנו כבר הכל?" "אני צריכה...
"אומרים שאני אינני אני על כן אני נבהל
כי אם אני אינני אני אז מי אני בכלל"
מילות השיר הישן ישן הזה מתנגנות בראשי שעה שאני מתבוננת במלי ובסערה שנראה כי מתחוללת בתוכה.
אף אחד לא קם בבוקר ומגלה ששערותיו כולן הפכו לבנות, אף אחת לא מתבוננת במראה ומגלה כי בין לילה השילה ממשקלה עשרות קילוגרמים (קצת...
איך אני, אישה קטנה, חסרת ניסיון, עם מצבי רוח משתנים ומתחלפים, לפעמים עייפה ולפעמים רעבה, מסוגלת ויכולה לעשות דברים כאלו ענקיים?
איך אני יכולה להיות אחראית על גידול הילדים שקיבלתי במתנה, לקחת חלק ואחריות בשרשרת המפוארת של עם ישראל, איך אני יכולה לקחת על עצמי את העול שכרוך בהקמת משפחה?
אני?
איך...
הקול של מלי ענייני וחותך כל כך בטלפון, עד שאני רואה את עצמי ממש כשורה בתוך רשימת המטלות שלה. עוד מעט קט נסיים את השיחה ואני אמחק, קרוב לוודאי בקו ישר, בקפידה.
אנחנו מתאמות, ואני יודעת שלא אוכל לאחר. זה בסדר, כי בדרך כלל איני מאחרת, זה לא בסדר, כי תחושה ישנה, לא נעימה בעליל, של עמידה נזופה בפני...
המזון, כך אנו חשים לא פעם, ממלא תפקידים נוספים, מלבד התפקיד העיקרי שלו. כשאנחנו עצובים, שמחים, עצבניים, דואגים, מרוגשים, חוגגים, ובקיצור: חווים רגש חזק כלשהו, האוכל אינו עוד מזון משביע בלבד; הוא הופך לאובייקט מנחם, מרגיע, מעודד, מחזק, מעסיק ועוד ועוד. לכך קוראים אכילה רגשית.
אפשר לראות במיוחד...
החמה שוקעת אט אט, והחושך יורד. פנסי הרחוב נדלקים ויחד עימם מנורות בבתים.
עם החשיכה, ברוב הבתים נכנסים להילוך לילי אטי, ארוחת ערב, שעת השכבה, ובשלב זה או אחר מתחילה שעת "כיבוי אורות",
בבית אחד התהליך קצר ובבית אחר ארוך ומתמשך, באיזשהו שלב משתרר השקט וכולם ב"ה נמים בשלווה.
באותה שעה לילית שקטה...
"את שומעת? רציתי לצאת לקניות, לקנות כמה פריטים קטנים שחסרים לי, שתי זוגות גרביים, בטריות, חוט שחור, קופסת פלסטיק ומשחת שיניים"
"יפה, נו?"
"זהו, אז יצאתי, וקניתי"
"ואז מה?"
"ואז חזרתי הביתה"
"כן, ומה קרה?"
"כלום, שמתי את הדברים במקומם"
"מה?? מה הסיפור פה? למה את מספרת לי את זה?"
כשדברים...
אין תחושה מאיימת, מרוקנת, משפילה, משתקת, יותר מחוסר אונים. כשחושבים על זה, ברור לגמרי למה, מפעם לפעם, הקב"ה יוצר את התפאורה ששולחת אותה לחיינו, כמו דלת של אוטובוס שנסגרת מול הפנים רגע לפני שהגיע תורנו לעלות. בכל פעם כזאת, רגע לפני ההתמוטטות, החידלון, הייאוש, יש לנו את האפשרות לבחור. במתיקות...
פלאפון, בעזרתו אנחנו מתייעצות, נותנות הוראות ואישורים,מעדכנות ומתעדכנות, ובאופן כללי שומרות על קשר עם העולם החיצון.
מצלמה, משמשת אותנו לצילום ארועים חשובים וחגיגיים, מסיבות בגן ובבית ובסתם אירועים שמתחשק להנציח, בשביל העתיד ( אם נפתח...) ובשביל ההווה לעבור עליהם שוב ושוב.
רכב, נגן, מחשב נייד כל...
פעם פעם, עוד בטרם צעדתי את צעדי הראשונים במטבח חייתי במן אשליה מתוקה לפיה ספרי הבישול, האפייה, דפי המתכונים הפזורים בכל עיתון המכבד את עצמו הם כולם מדריכים מדוייקים שאם רק אקפיד למדוד ולשקול ולמזוג ולהפריד ולשפוך ולערבב בדיוק לפי מה שכתוב בהם יצאו לי העתקים זהים של מה שמופיע בתמונה, אם לא בצורה...
אז מה למדת? מה את עושה היום? יש לך מקצוע? יש לך תואר?
יש כל כך הרבה מה ללמוד, להסתחרר מהמבחר: תכשיטנות, אומנות, פאנות, קאוצי'נג, CBT, יעוץ נישואין, הילינג, קונדיטוריה, שזירת פרחים, משחק במה ועוד ...
האם את מאילו שיודעות במה לבחור וממש נמשכת למשהו מסוים?
או שאולי את הולכת (או הלכת בזמנו) לפי...
"באמת השם שלי הוא דבורה רחל אבל כולם קוראים לי חלי". אני מביטה בילדונת הזאת בת החמש, זהובת השיער, תכולת המבט ומחוייכת הפה ומשהו חם ממלא את כולי. "באמת?" אני שואלת אותה. אני מאמינה לה כמובן, רק שטרם מצאתי מה לומר מול החן הכובש הזה. "כן", היא ממשיכה להסביר, וכמו עושה לי טובה וכבר עונה על השאלה...
זה פשוט לא הגיוני, לא לעניין, אבל כל כך הרבה מרגישות כך.
מהבוקר את על הרגלים, עובדת נונסטופ, בקושי מוצאת רגע לעצמך, ובסוף היום את אומרת, או חושבת :"לא עשיתי היום כלום"
ולא, זה לא אחרי יום מנוחה על שפת הכנרת עם כוס ברד ופרוסות אבטיח, ואפילו לא ביום של חופשת מחלה עם חום 40 מעלות במיטה עם כוס תה...
אין ילד רע. יש ילד שרע לו. כמה פעמים שמענו את המשפט הזה. בשיעורי הפסיכולוגיה בסמינר, במדורי הייעוץ בעיתון, במפגשי הנחיית הורים. בטח שאין ילד רע, בטח ובטח לא הילד שלנו. אז מה עושים באמת כשהילד שלנו, שלנו! מקבל ביושר את תווית המזיק השכונתי, המפריע בכיתה, המציק בבית. "שאלתי אותו", חוזרת יוכבד...
לוח אירועים וקורסים קרובים
