הנושאים החמים
כולו מבולגן אבל הוא לא שם לב איך הוא נראה. היא לא הולכת לישון לפני שהיא קורסת מעייפות. הסביבה שלו לא נקייה וזה לא מפריע לו. היא מתנגדת בתוקף לכל בדיקה רפואית עם כאב קל. הוא הולך לשירותים רק ברגע האחרון. היא מגיבה בהיסטריה לכל אי-נוחות. הוא לא שם לב לעוצמת המכות שהוא נותן. התשוקה שלה לאוכל עוצמתית מידי. יש לו רעב פנימי שלא מתמלא לעולם. מה קורה כשילד לא קשוב לגוף שלו, איך נראה כשהוא יותר מידי קשוב לגוף, מדוע תופעות מעין אלו מצויות יותר אצל ילדים וילדות עם הפרעת קשב (ADHD), ומה עושים?
חלק מתהליך התפתחות תקין של ילד, הוא איזון בחיבור בין הנפש שלו לבין הגוף שלו. חיבור מאוזן מבטא בכך שתודעתו של הילד מופנית לצרכי הגוף שלו ולתחושותיו – כמו רעב, צמא, שובע, עייפות, חום, קור, מנח גוף, צורך להתפנות, כאב, עונג וכדומה – כך שהילד באופן טבעי ער לצרכים של עצמו ונענה להם בצורה שמאפשרת תפקוד תקין, ולא בצורה מוגזמת. מיומנות זו משליכה גם על שיתוף פעולה בין ההורים לבין הילד. למשל, ההורים רואים שהילד עייף ומכוונים אותו לשינה, וגם הילד מצידו חש בעייפות הגוף שלו וקל לו יותר להיענות להנחייה של ההורים.
כאשר יש קושי בחיבור נראה מצבים של חיבור חזק מידי לצד חיבור חלש מידי לגוף. מצבים אלה מצויים במידה ניכרת אצל ילדים עם הפרעת קשב (ADHD). הגוף הוא "המורה" הראשון שמלמד את האדם גבולות. הוא פועל על פי כללים מוגדרים ומידת החופש שבו, גם אם ישנה, היא מעטה מאוד ביחס לעולם הפנימי של האדם – מחשבותיו ודמיונותיו, בהם יש לאדם חירות רבה יותר. לעומת זאת, הפרעת קשב היא הפרעה של גבולות, של עודף חופש. אצל רבים מהאנשים עם הפרעת קשב יש מתח מוגבר בין גוף לנפש וכך ניתן לראות מצבים של חוסר איזון בניהם.
חוסר חיבור לגוף
ישנם סוגים שונים של חוסר חיבור לגוף, והם נראים שונה בכל שלב התפתחותי של האדם. התעלמות מהגוף – חוסר שימת לב לצרכי הגוף כמו רעב, או מענה לצרכי הגוף רק כשאלה דוחקים ממש (למשל ילדים שרואים על תנועות הגוף שלהם שהם צריכים מאוד להתפנות, אך הם עושים זאת ממש ברגע האחרון). ריבוי חירות יכול להתבטא גם בהרטבת לילה או בבריחות (קושי בשמירה על גבולות הגוף). דוגמה נוספת היא של ילדים שלא קשובים לעייפות הגוף ומצליחים להירדם רק במצב עייפות קיצוני או תחת הסחת דעת משמעותית. חוסר עירנות לתחושות הגוף יכול להתבטא בחוסר יכולת של הילד לבטא את רגשותיו או להסביר מדוע הוא עצבני או חסר שקט. יש ילדים שאצלם הדבר ניכר בחוסר מודעות להגיינה או לנראות החיצונית שלהם. בגדיהם פזורים, שמוטים או מלוכלכים והם לא שמים לב לכך. בגילאים מבוגרים יותר נראה דילוג על ארוחות, הזנחה של צרכי הגוף, קושי בשמירה על אורח חיים בריא ובמקרים קיצוניים גם התנהגות מתעמרת בגוף (כמו אלכוהול ופגיעה עצמית). הערכה שגויה של מצב הגוף - ניתן לראות ילדים שלא מודעים לעוצמת הכח שלהם, ומכים אחרים בעוצמה רבה יותר ממה שהתכוונו. אחרים אינם עירניים לגבולות הכח שלהם או לאופן שבו הגוף שלהם נוכח במרחב. הם מתייחסים לגופם כגמיש/יכול יותר ממה שהוא באמת, והם נפצעים שוב ושוב. יש ילדים שמתקשים לתאם בין פעילות אברי הגוף השונים ותנועותיהם מסורבלות וגמלוניות, לא יעילות, איטיות/מהירות מידי. לפעמים התחושה של ההורים ש"הילד גר מחוץ לגוף".
עודף חיבור לגוף
ישנם סוגים שונים של עודף חיבור לגוף. למשל, רגישות יתר לתחושות הגוף (מגע, קולות, ריחות), התנהגות איסטניסטית, תגובות חזקות לתחושות אי-נוחות כמו כאב. למשל ילד שקשה מאוד לעשות לו בדיקת דם או לשאת כאב. ייתכנו מצבים שבהם הילד חש הנאה חזקה מאוד מהגוף שלפעמים מיתרגמת/מתבטאת בתשוקות ורצונות רבים ועזים, אכילה לא מאוזנת, מצבים של "השתלטות" של תשוקות בצורה שנוטלת מהילד את שיקול דעתו, קושי בסבלנות, איפוק ודחיית סיפוקים. ריכוז יתר בתחושות הגוף יכול לפעמים לבוא על חשבון עירנות לצרכים נוספים של האדם, כמו צרכים חברתיים או מחוייבות להתנהגות נורמטיבית. ישנם מצבים רבים של עודף חיבור לגוף שבא כתגובה לחוסר חיבור לגוף: הילד נמצא בתחושה שהוא לא מחובר לגוף, הוא מרגיש מנותק, חסר מוחשיות, מרחף, וכדי להרגיש את עצמו הוא מגיב בעודף חיבור לגוף. ייתכנו גם מצבים הפוכים, הילד נרתע מעודף החיבור לגוף שמציף אותו במידע ובגירויים רבים מנשוא, והוא מתנכר לתחושות הגוף שלו כדי לשמור שליטה.
מה עושים?
נתייחס באופן הוליסטי לשלושת החלקים שבאדם: שכל, רגש, גוף-התנהגות. נזכור לשים לב שיש לנו תכנית עבודה שמתייחסת לשלושת הרבדים הללו - מל"א: מה (היבט שכלי), למה (היבט רגשי), איך (היבט גופני-התנהגותי).
מה - מגדירים מטרה ברורה: לחזק אצל הילד את החיבור גוף-נפש. א. לעזור לו להרגיש נוח בגוף, להתיידד איתו ולשמור עליו. ב. לעזור לו לעבור מחיבור מסוג כן/לא: מחובר מידי או מנותק מידי לחיבור מווסת (כמה ומתי להקשיב לגוף). ג. לעזור לו לנוע בגמישות בין עירנות לצרכי הגוף עצמו (פנים) לבין עירנות לצרכי האדם הרחבים יותר (חוץ).
למה – אדם הוא חיבור גוף-נפש, כך שחלק מה"אני" של האדם הוא גופו. הזנחת הגוף היא הזנחת האדם, לא רק הזנחת בשרו. שני החלקים ראויים לתשומת לב וטיפוח, אי אפשר להזניח אחד מהם ולצפות לתפקוד תקין. כאמור לעיל, חוסר בחיבור לגוף קשור לקשיים תפקודיים משמעותיים. לכבוד כלפי הגוף יש גם משמעות ערכית, וכך סיפרו חכמים על הלל הזקן "אמרו לו תלמידיו רבי להיכן אתה הולך, אמר להם לעשות מצוה... לרחוץ בבית המרחץ. אמרו לו וכי זו מצוה היא? אמר להם הן! מה אם איקונין של מלכים (דיוקנאות) שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן... אני שנבראתי בצלם (אלוקים) על אחת כמה וכמה" (ויק"ר, לד, ג).
איך – החיבור לגוף הוא כמו תפירה של שתי יריעות – מורכבת מנימים קטנים מאוד של חיבור שמצטברים ויחד יוצרים חיבור גדול. החיבור הולך ונבנה בהרבה מעשים קטנים ויומיומיים.
מודעות גופנית - לעורר תשומת לב הילד לתחושות הגוף, ליצור עירנות גם לתחושות "שקטות" ועדינות. נעשה זאת באמצעות שיח על הגוף ותחושותיו והפניית תשומת הלב לכך. ניתן לבחור דרכים שונות. להפנות תשומת לב לתחושות אוכל או מגע. למשל איזה טעם/מרקם/טמפרטורה אתה חש. אין צורך בהכרח לשאול את הילד, אפשר לספר לו על התחושות של עצמנו. דוגמה נוספת, כשילד "רץ" לשירותים ברגע האחרון, אפשר לשקף לו, שמתי לב שהגוף שלך ממש סבל לפני כן. אפשר לתרגל עם הילד ישיבה/שכיבה בנוחות ושימת לב לתחושות של הגוף. המטרה בפעילות כזו היא להתעלם ממחשבות, לרוקן את המוח, ולסרוק במחשבה את הגוף לאט לאט, איבר אחר איבר, תוך שימת לב לתחושות כמו חום וקור, לחץ וכדומה. ניתן לתרגל הרפייה. לעבור איבר איבר, לכווץ מספר שניות ולהרפות. ניתן לתרגל נשימה מודעת וקצובה בזמן לשאיפה ונשיפה, בהתאם למשך הזמן שנוח לילד. אפשר ליצור תחושתיות באופן יזום. למשל, לחבק בעוצמות שונות או ללטף בצורות שונות. אפשר ליזום פעילות כמו משחק בפלסטלינה, מעיכת כדורי לחץ, שימת לב לטקסטורות שונות של בדים וכיוצא. לשאול איך התחושה ולהשוות בין עוצמות המגע השונות. אגב כך נותנים לגיטימציה ו"מקום" לגוף בשיח עם ההורים ובשיח הפנימי של הילד.
פעילות גופנית - פעילות גופנית סדירה יכולה להועיל. למשל, שחייה, ריקוד, יוגה או אמנויות לחימה. בפעילות גופנית יש מקום לשים לב לחיזוק יכולות הגוף, לחוויה שדווקא המיזוג עם הגוף – למרות שיש בו אלמנט מגביל – הוא דווקא מרחיב ומאפשר. חשוב לשים לב איך הילד חש בגופו ומה הוא חושב על גופו. למשל האם מתבייש בגוף, האם חושב שגופו לא חזק או לא יפה, האם הוא מתוסכל מכך שהגוף שלו דורש טיפול ומעכב אותו (או שההורים דורשים ממנו דברים בשביל הגוף).
ייעוץ מקצועי - אם הבעיות התחושתיות של הילד משפיעות באופן משמעותי על חיי היומיום שלו, מומלץ לפנות להתייעצות עם רופא הילדים או עם מרפאים/ות בעיסוק בקופת החולים.
מאת ד"ר חיים דיין עו"ס קליני ויו"ר מכון הקשב
חלק מתהליך התפתחות תקין של ילד, הוא איזון בחיבור בין הנפש שלו לבין הגוף שלו. חיבור מאוזן מבטא בכך שתודעתו של הילד מופנית לצרכי הגוף שלו ולתחושותיו – כמו רעב, צמא, שובע, עייפות, חום, קור, מנח גוף, צורך להתפנות, כאב, עונג וכדומה – כך שהילד באופן טבעי ער לצרכים של עצמו ונענה להם בצורה שמאפשרת תפקוד תקין, ולא בצורה מוגזמת. מיומנות זו משליכה גם על שיתוף פעולה בין ההורים לבין הילד. למשל, ההורים רואים שהילד עייף ומכוונים אותו לשינה, וגם הילד מצידו חש בעייפות הגוף שלו וקל לו יותר להיענות להנחייה של ההורים.
כאשר יש קושי בחיבור נראה מצבים של חיבור חזק מידי לצד חיבור חלש מידי לגוף. מצבים אלה מצויים במידה ניכרת אצל ילדים עם הפרעת קשב (ADHD). הגוף הוא "המורה" הראשון שמלמד את האדם גבולות. הוא פועל על פי כללים מוגדרים ומידת החופש שבו, גם אם ישנה, היא מעטה מאוד ביחס לעולם הפנימי של האדם – מחשבותיו ודמיונותיו, בהם יש לאדם חירות רבה יותר. לעומת זאת, הפרעת קשב היא הפרעה של גבולות, של עודף חופש. אצל רבים מהאנשים עם הפרעת קשב יש מתח מוגבר בין גוף לנפש וכך ניתן לראות מצבים של חוסר איזון בניהם.
חוסר חיבור לגוף
ישנם סוגים שונים של חוסר חיבור לגוף, והם נראים שונה בכל שלב התפתחותי של האדם. התעלמות מהגוף – חוסר שימת לב לצרכי הגוף כמו רעב, או מענה לצרכי הגוף רק כשאלה דוחקים ממש (למשל ילדים שרואים על תנועות הגוף שלהם שהם צריכים מאוד להתפנות, אך הם עושים זאת ממש ברגע האחרון). ריבוי חירות יכול להתבטא גם בהרטבת לילה או בבריחות (קושי בשמירה על גבולות הגוף). דוגמה נוספת היא של ילדים שלא קשובים לעייפות הגוף ומצליחים להירדם רק במצב עייפות קיצוני או תחת הסחת דעת משמעותית. חוסר עירנות לתחושות הגוף יכול להתבטא בחוסר יכולת של הילד לבטא את רגשותיו או להסביר מדוע הוא עצבני או חסר שקט. יש ילדים שאצלם הדבר ניכר בחוסר מודעות להגיינה או לנראות החיצונית שלהם. בגדיהם פזורים, שמוטים או מלוכלכים והם לא שמים לב לכך. בגילאים מבוגרים יותר נראה דילוג על ארוחות, הזנחה של צרכי הגוף, קושי בשמירה על אורח חיים בריא ובמקרים קיצוניים גם התנהגות מתעמרת בגוף (כמו אלכוהול ופגיעה עצמית). הערכה שגויה של מצב הגוף - ניתן לראות ילדים שלא מודעים לעוצמת הכח שלהם, ומכים אחרים בעוצמה רבה יותר ממה שהתכוונו. אחרים אינם עירניים לגבולות הכח שלהם או לאופן שבו הגוף שלהם נוכח במרחב. הם מתייחסים לגופם כגמיש/יכול יותר ממה שהוא באמת, והם נפצעים שוב ושוב. יש ילדים שמתקשים לתאם בין פעילות אברי הגוף השונים ותנועותיהם מסורבלות וגמלוניות, לא יעילות, איטיות/מהירות מידי. לפעמים התחושה של ההורים ש"הילד גר מחוץ לגוף".
עודף חיבור לגוף
ישנם סוגים שונים של עודף חיבור לגוף. למשל, רגישות יתר לתחושות הגוף (מגע, קולות, ריחות), התנהגות איסטניסטית, תגובות חזקות לתחושות אי-נוחות כמו כאב. למשל ילד שקשה מאוד לעשות לו בדיקת דם או לשאת כאב. ייתכנו מצבים שבהם הילד חש הנאה חזקה מאוד מהגוף שלפעמים מיתרגמת/מתבטאת בתשוקות ורצונות רבים ועזים, אכילה לא מאוזנת, מצבים של "השתלטות" של תשוקות בצורה שנוטלת מהילד את שיקול דעתו, קושי בסבלנות, איפוק ודחיית סיפוקים. ריכוז יתר בתחושות הגוף יכול לפעמים לבוא על חשבון עירנות לצרכים נוספים של האדם, כמו צרכים חברתיים או מחוייבות להתנהגות נורמטיבית. ישנם מצבים רבים של עודף חיבור לגוף שבא כתגובה לחוסר חיבור לגוף: הילד נמצא בתחושה שהוא לא מחובר לגוף, הוא מרגיש מנותק, חסר מוחשיות, מרחף, וכדי להרגיש את עצמו הוא מגיב בעודף חיבור לגוף. ייתכנו גם מצבים הפוכים, הילד נרתע מעודף החיבור לגוף שמציף אותו במידע ובגירויים רבים מנשוא, והוא מתנכר לתחושות הגוף שלו כדי לשמור שליטה.
מה עושים?
נתייחס באופן הוליסטי לשלושת החלקים שבאדם: שכל, רגש, גוף-התנהגות. נזכור לשים לב שיש לנו תכנית עבודה שמתייחסת לשלושת הרבדים הללו - מל"א: מה (היבט שכלי), למה (היבט רגשי), איך (היבט גופני-התנהגותי).
מה - מגדירים מטרה ברורה: לחזק אצל הילד את החיבור גוף-נפש. א. לעזור לו להרגיש נוח בגוף, להתיידד איתו ולשמור עליו. ב. לעזור לו לעבור מחיבור מסוג כן/לא: מחובר מידי או מנותק מידי לחיבור מווסת (כמה ומתי להקשיב לגוף). ג. לעזור לו לנוע בגמישות בין עירנות לצרכי הגוף עצמו (פנים) לבין עירנות לצרכי האדם הרחבים יותר (חוץ).
למה – אדם הוא חיבור גוף-נפש, כך שחלק מה"אני" של האדם הוא גופו. הזנחת הגוף היא הזנחת האדם, לא רק הזנחת בשרו. שני החלקים ראויים לתשומת לב וטיפוח, אי אפשר להזניח אחד מהם ולצפות לתפקוד תקין. כאמור לעיל, חוסר בחיבור לגוף קשור לקשיים תפקודיים משמעותיים. לכבוד כלפי הגוף יש גם משמעות ערכית, וכך סיפרו חכמים על הלל הזקן "אמרו לו תלמידיו רבי להיכן אתה הולך, אמר להם לעשות מצוה... לרחוץ בבית המרחץ. אמרו לו וכי זו מצוה היא? אמר להם הן! מה אם איקונין של מלכים (דיוקנאות) שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן... אני שנבראתי בצלם (אלוקים) על אחת כמה וכמה" (ויק"ר, לד, ג).
איך – החיבור לגוף הוא כמו תפירה של שתי יריעות – מורכבת מנימים קטנים מאוד של חיבור שמצטברים ויחד יוצרים חיבור גדול. החיבור הולך ונבנה בהרבה מעשים קטנים ויומיומיים.
מודעות גופנית - לעורר תשומת לב הילד לתחושות הגוף, ליצור עירנות גם לתחושות "שקטות" ועדינות. נעשה זאת באמצעות שיח על הגוף ותחושותיו והפניית תשומת הלב לכך. ניתן לבחור דרכים שונות. להפנות תשומת לב לתחושות אוכל או מגע. למשל איזה טעם/מרקם/טמפרטורה אתה חש. אין צורך בהכרח לשאול את הילד, אפשר לספר לו על התחושות של עצמנו. דוגמה נוספת, כשילד "רץ" לשירותים ברגע האחרון, אפשר לשקף לו, שמתי לב שהגוף שלך ממש סבל לפני כן. אפשר לתרגל עם הילד ישיבה/שכיבה בנוחות ושימת לב לתחושות של הגוף. המטרה בפעילות כזו היא להתעלם ממחשבות, לרוקן את המוח, ולסרוק במחשבה את הגוף לאט לאט, איבר אחר איבר, תוך שימת לב לתחושות כמו חום וקור, לחץ וכדומה. ניתן לתרגל הרפייה. לעבור איבר איבר, לכווץ מספר שניות ולהרפות. ניתן לתרגל נשימה מודעת וקצובה בזמן לשאיפה ונשיפה, בהתאם למשך הזמן שנוח לילד. אפשר ליצור תחושתיות באופן יזום. למשל, לחבק בעוצמות שונות או ללטף בצורות שונות. אפשר ליזום פעילות כמו משחק בפלסטלינה, מעיכת כדורי לחץ, שימת לב לטקסטורות שונות של בדים וכיוצא. לשאול איך התחושה ולהשוות בין עוצמות המגע השונות. אגב כך נותנים לגיטימציה ו"מקום" לגוף בשיח עם ההורים ובשיח הפנימי של הילד.
פעילות גופנית - פעילות גופנית סדירה יכולה להועיל. למשל, שחייה, ריקוד, יוגה או אמנויות לחימה. בפעילות גופנית יש מקום לשים לב לחיזוק יכולות הגוף, לחוויה שדווקא המיזוג עם הגוף – למרות שיש בו אלמנט מגביל – הוא דווקא מרחיב ומאפשר. חשוב לשים לב איך הילד חש בגופו ומה הוא חושב על גופו. למשל האם מתבייש בגוף, האם חושב שגופו לא חזק או לא יפה, האם הוא מתוסכל מכך שהגוף שלו דורש טיפול ומעכב אותו (או שההורים דורשים ממנו דברים בשביל הגוף).
ייעוץ מקצועי - אם הבעיות התחושתיות של הילד משפיעות באופן משמעותי על חיי היומיום שלו, מומלץ לפנות להתייעצות עם רופא הילדים או עם מרפאים/ות בעיסוק בקופת החולים.
