הנושאים החמים
"מסלול מסוכן" - "תינוקות שנשבו" פרקים ב-ג
לקריאת פרק ראשון:
פרק ב'
עם עלות השחר הוא התעורר לקול צפצופי הציפורים, בשיפולי הרקיע הציץ ירח דועך, בקרוב יסיים את ליל משמרתו.
אט אט עלתה השמש לשמי הרקיע והטיחה בו את קרניה החמות, הוא חיפש מקום להסתתר מפניה, אבל לשווא, היא סגרה עליו ומצאה אותו בכל מקום.. שפתיו היו יבשות, והטיפות האחרונות שנשארו בבקבוק הוא כילה עד תומם בערב אשתקד.
כשהוא מיובש, ועייף משנת לילה מסויטת, נשאר ישוב על מקומו...
לאחר כמה דקות התנער ממקומו, ונגש לשוחח עם קונו. הוא השתפך בתפילתו כמו בנעילה של כיפור. אם ברגע הראשון תפילתו נאמרה בחצי לחש, אט אט הוא הגביה את קולו וצרח במלוא גרונו הניחר.. והחלל הפתוח מצדו, הדהד את תפילתו שוב בעוצמה.
אין מה לומר, זוהי אחת התפילות שצרובה במוחו ובליבו כל הזמן.
גם על קריאת הפרשה כסדר הוא לא דילג. הוא שימש כבעל קורא ותיק, ומשום עת לעשות לה' שינן בעל פה את כל הפרשה בניגון הטעמים. בהחלט התפילה וקריאת התורה נסכו בו כוחות חדשים, והוא התעודד קמעא.
כעבור זמן שוב חזר לרבוץ על האדמה.. לאזור כוחות להמשך היום.
השמש זחלה בהדרגה לעבר רום הרקיע, ושעה קלה לאחר חצות היום, קול נהמה הדהד במרחב השלו, מנוע רעשני ניסר בחלל השקט. מסתבר שמדובר בתינוקות שנשבו, יהודים מסכנים, שהחליטו לסייר ברכב שטח, בינות הרים והנחל...
לרגע חלפה בו מחשבה לגשת אליהם ולבקש עזרה, 'אין לי מים ואוכל, והשמש קופחת על ראשי, וייתכן.. שזה בגדר פיקוח נפש' אבל הוא תיכף סילק אותה הצדה.
בעודו מהרהר, שיירת ג'יפים עשתה את דרכה סמוך לקרבת מקומו.
נוסעי הג'יפ נדהמו לראות אדם חרדי מיובש ומיוזע באמצע שום מקום. הם עצרו בצד הדרך והציעו לו את עזרתם, 'ניקח אותך לאן שאתה צריך'.
אבל הוא הודה להם בנימוס וסירב להיענות להצעה. 'לא אתן ליהודי להוסיף בחילול שבת' חשב לעצמו.
"המחלצים" לא הרפו ממנו, ואחד מהם ניסה לשכנעו בטיעון כזה שגם חילוני ממוצע יודע 'הלא פיקוח נפש דוחה שבת', וחברו החרה אחריו בטענה - 'אלוקים נתן ליהודים את יום השבת, כדי לנוח ולהתענג, וכפי הנראה המצב שלך רחוק מלהיות כזה...'
אך הוא בשלו, הגיב "חוק חקקה התורה בשמירת השבת ואין אנו ראויים לפרשה כרצוננו, לטב ולמוטב".
גם כשבקשו להתקשר למשטרה, ליידע אותם על מצבו, הוא סירב והתחנן בפניהם שיניחו לו, ואכן לעת עתה.. הם עזבו אותו לנפשו...
אט אט ירדה השמש, פונה מערבה לחתום את יום משמרתה, והחשיכה השתלטה במלוא עוזה.. אבל בתוככי לבו הציפו אור גדול,
רגש של שמחה עצומה, וחיוך ענק נמרח על פניו, הוא הרהר לעצמו 'ברוך השם הצלחתי לשמור על קדושת השבת, אמנם בלי כוס יין לקידוש אבל קדושת השבת לא נפגמה, בלי חלות להניף בברכה אבל את קדושתה בהחלט הנפתי, לא עינגתי אותה בשלוש סעודות אבל נפשי התענגה לבטח בשמירת השבת'.
פרק ג'
בני המשפחה, כבר היו ערוכים ומוכנים לקבל את השבת, תוך שעות בודדות השבת נכנסת, אבל אב המשפחה בושש מלהופיע.
נחמי שכבר שמעה מאח בעלה שהאחרון מתכנן לצעוד במסלול, לא יחסה חשיבות גדולה לעיכוב. 'הלא הוא צעד במסלול הזה כמה פעמים'. בוודאי יגיע בשעה הקרובה.
חלפה השעה ומיודענו בושש מלהגיע, קרובי האישה הפצירו בה שתדווח למשטרה, אך הרעייה את נפש בעלה הכירה, 'אתם מכירים את 'יוסי' מידי פעם הוא שוכח את עצמו'. אל דאגה הוא יגיע בקרוב ממש.
גם כשנכנסה השבת וקולות הצופרים הדהדו במרחב, לא היה זכר 'ליוסי'. אשתו נחמי מעט נלחצה אבל באומץ ליבה בחרה להרגיע את בני משפחתה המבוהלים. היא הכירה את נפש בעלה, ועוז רוחו. 'אני בטוחה שמצבו של יוסי מעולה, וכנראה הוא החליט לשבות במסלול כדי לא לחלל את השבת'. שיערה היא את מה שקרה. ושדרה לכולם בתום לב שאין מה לדאוג. גם גיסה אח בעלה, הצטרף לאשר את דבריה, והקרובים משום מה קבלו את דבריהם והחליטו בכל זאת להמתין עם זה. (אם על בן כלפי אביו אומר העולם 'התפוח לא נופל רחוק מהעץ', על אחת כמה וכמה זיווג שהקב"ה זיווג 'לא נופל רחוק מהעץ' ויש דמיון רב בתכונה באופי ויראת שמים..)
כל אותה השבת הילדים ונחמי הביטו לעבר הדלת, מי יזכה לפתוח את הדלת ראשון למשמע צעדים מתקרבים.. גם פרקי תהילים נאמרו אבל 'יוסי' לא בא...
מוצאי שבת ושום דפיקה בדלת...
באותו זמן נחמי יצרה קשר עם המשטרה, נידת שוגרה, והשוטרים החלו לתחקר את האם והאח מתי לאחרונה יצרו קשר עם יוסי..
הם נדהמו לשמוע בתשובה, שהקשר האחרון היה בבוקרו של יום שישי, ומאז לא העבירו קשר ביניהם, וחמור מכך לא דווחו למשטרה על המקרה. השוטרים שלחו מסר לכל הנידות באזור הממונעים על 4 לצאת בחיפוש אחר האיש האבוד.
אלא שתוך זמן קצר, הקריאה בוטלה, הם הבינו שההלך המיוזע שצועד לאיטו במעלה המדרגות עם פרצוף מחויך.. הוא לא אחר מאשר יוסי, האיש האבוד שאותו הם מחפשים...
הילדים פצחו בקריאות שמחה, וחיש מהר קפצו לחיק אביהם שהגיע זה הרגע ממסע רגלי במדבר... השוטרים בפנים נדהמות, לא יודעים אם לצחוק או לבכות על המחזה החריג, החליטו להסתלק מהמקום בלי לעשות סיפור מהעניין...
'ילדים, הבה ניגש 'לעשות' הבדלה'. נחמי ארזת בשמים? כן אבא!.. והששון והשמחה שבו למשפחה היקרה..
לאחר ההבדלה, סיפר האב לאשתו ילדיו וקרוביו, כיצד העביר את השבת בחיק הטבע.. 'אבא וכיצד נחלצת במוצאי השבת' שאלה אשתו נחמי?
בקלי קלות, השיב הבעל - 'התינוקות שנשבו' לא שכחו אותי. ובמוצאי שבת הגיעו שוב עם הג'יפים לחלץ אותי...!'
תחילת זמן אלול, יוסי מתנועע בחדוות לימודו. איש מהנוכחים באולם לא ידע על סודו הכמוס, ומה שעבר עליו באותה שבת...
- Previous page: סקירה כללית
