הנושאים החמים
הסיפור על משפחת ביבס מבוסס בחלקו על פרטים מאומתים שנחשפו ע"י בני המשפחה - אלי אבא של ירדן, עפרי אחותו, בני דודים וקרובי משפחה.
חייב רק לציין שהסיפור הוא מהדורת ביקורת, נכתב בתוך זמן קצר יחסית, ושלא כדרכי לטרוח שעות עג"ש לתקן לשפץ וכו', אבל לא הפעם לצערי מכמה סיבות.
הסיפור מוקדש להצלת משפחת ביבס.
ינואר 2023 חדר האוכל קיבוץ ניר עוז.
ויקרא שמו בישראל?
כפיר...!
מזל טוב. מזל טוב.
'שירי, קראתם לגדול אריאל, עכשיו כפיר, אז מה לילדה כשתבוא?' לביאה?
עד אז נחייה ונראה..
האמנם?
***
קיבוץ ניר עוז. 7 באוקטובר 2023 שעה 6:30
צבע אדום צבע אדום...
שירי התהפכה במיטה. 'אוווף עוד פעם רקטות...?! בחחגגג?'
התינוק התחיל לבכות. וטוני הכלב החרה אחריו בנביחות.
'ירדן, תכניס את אריאל לממ"ד!'
צבע אדום צבע אדום.
ברררר...
'זה לא נפסק לרגע, זה לא חריג?' שאלה את ירדן בקול מבוהל.
'שמחת תורה היום, לא? גם החמאסניקים רוצים לחגוג 'שמחת זקנתי'.. התבדח ירדן על חשבונה..
'נו באמת ירדן, זה לא הזמן להתבדח!'
היא נענעה את העריסה של כפיר, ליטפה את שערו הכתום ולבסוף הוא השתתק.
והאזעקות מצדם המשיכו ללא הרף...
'אריאל אתה רוצה שוקו?' ניסתה שירי להפיג את אריאל שהצטנף למרגלות המיטה.
'לא אמא, אין לי חשק לשוקו', השיב בן הארבע.
'אתה רוצה לעלות על הגב של אבא?' הציע ירדן לפנות מקום בגבו לבנו השובב...
ואריאל מצדו הזדרז לקפוץ על גבו החסון של אביו המסור.
צבע אדום צבע אדום...
כפיר פתח שוב במסע צרחות..
'שירי, הילד רעב, שאכין לו מטרנה?' הציע ירדן בנדיבות אופיינית.
'לא לא, אל תצא למטבח זה מסוכן, נמתין בסבלנות שהרעש האדום.. יפסק'.
'אוקיי, אז אמתין'.
אבל הצבע האדום נמרח.. ברקע ללא הפסקה.
בווום! ואז צעקות!
ירדן פנה לעבר החלון, הסיט את דלת ההזזה והציץ מבעד לתריס.
'מה זה נפילה של פצמ"ר?' שאלה שירי בקול מבוהל.
'שששש.. חכי רגע, אני שומע מרחוק קולות בערבית!'
'מהההה? אולי הפועלים של חדר האוכל?' העלתה שירי השערה.
'בכזו שעה מוקדמת מה יש להם לחפש כאן?' הגיב ירדן בתימהון.
בום... והפעם צרחות חזקות..
'הציללווו, הצילו...'
'זה אמנון הרפתן מה קורה איתו?' שרי רעדה.
'ואוו, ואוו... הצטעק ירדן.'
'מה מה.. מה ראית?'
מחבבבבליםםםם! שירי, יש כאן מחבבלללים!
ירדן רץ לעבר דלת הבית, נעל אותה במפתח ולייתר בטחון סגר גם את 'הסגר בטחון'..
קולות של ירי מתקרבים והולכים, פיצוצים וצרחות בערבית.
ירדן הגיף את החלון ונעל את הממ"ד.
'אמא אני רוצה שוקו?' ביקש אריאל, הקטן, עוד לא קולט את הסיטואציה.
חבטות חזקות על הדלת הראשית.
שרי התכווצה בפחד.
'זה צה"ל... לפתוח את הדלת' נשמע קול גברי מחוספס.
'אמא למה אתם לא עונים לחיילים?' שאל אריאל בנאיביות ילדותית.
'שש... אריאל תהיה בשקט', לחש ירדן לעברו.
דקות ארוכות והחבטות לא פסקו.
'افتح الباب افتح الباب!!'
'איפתאח על באב.. איפתאח על באב..!'
טוני, הכלב המסור נבח הב הב באקסטזה מטורפת, בניסיון להרתיע את הפולשים מלהיכנס הביתה.
ואז השתרר שקט.
לרגע היה נדמה שהזרים דלגו עליהם.
אנחת רווחה.
ירדן ניצל את ההפוגה, ועדכן את אחותו עופרי ברגעי האימה שעוברים עליהם, אחוות אחים,
ירדן ועופרי היו מאוד קשורים אחד לשנייה, כשעופרי עברה מהקיבוץ לצפון, ירדן החליט להצטרף אליה, ובאותו חודש היה אמור לעבור עם משפחתו,
הוא סיפר לה שכרגע שקט והכל בסדר,
אבל אז נשמעו רעשים חורקים, ושוב קולות בערבית,
'הם מנסים לפרק את המנעול עם מקדחה', צעקה שירי.
'אני גם שומע פטיש', דייק אותה ירדן, שעסק ברתכות.
'עופרי אם הצבא לא יגיע בדקות הקרובות הם יפרצו את הדלתתת!', צעק ירדן לפומית, מעדכן את אחותו בכל רגע מהסיוט שעובר עליהם.
'ירדן, הספקתי לעשות כבר חמש טלפונים לכל המי והמי שאני מכירה בצה"ל, תחזיקו מעמד, תוך שתי דקות כל הצבא הירוק על הדלת שלכם.. מול החמסה'. ניסתה עופרי להרגיע את אחיה.
אבל אז, פיצוץ עז פילח לרסיסים את הדלת שבחוץ, סוחף אחריו גם את השקט שבפנים.
אריאל התכווץ בשקט, כעת הוא הבין שזה לא משחק ילדים.
'ירדן מה עושים?' שאלה שירי בקול מבועת.
טררררררר.....
קולות ירי וזכוכיות מתנפצות התמזגו עם הגניחות של טוני.
'אני חושב שהם ירו בטוני'! הפטיר ירדן בכאב עצום.
ואריאל בכה בדמעות, כן, ילד בן ארבע שאין לו מושג מה זה אקדח, ומה ההשלכות של ירי חי ביצור חי..,
הספיק להבין בזמן הקצר שהגרוע מכל עובר על המשפחה שלו, וטוני הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה,
הוא היה שם כשצעדו לחופה, כשאריאל נולד ולמד ללכת, כשכפיר חייך בפעם הראשונה,
כלב מסור ונאמן שנלב"ע בקיצור ימים ושנים בצורה טרגית ורצחנית.
ירדן קפץ לעבר הדלת, ומשך את הידית בכח לכיוון מעלה.
'איפתאח על באב..'איפתאח על באב..'
נשמעו קולות רצחניים מהעבר השני, ומישהו ניסה לפתוח את הדלת.
שרי נחרדה. רק הדלת עומדת בנינו לבינם הרהרה לעצמה.
אפילו לא הדלת, העריכה מחדש את המצב, רק האחיזה של ירדן בידית!!
ירדן הגביר את אחיזתו, לא מרפה ולו לרגע.
אבל הניסיונות לפרוץ לממ"ד לא פסקו, המחבלים הלמו בפראות על דלת הברזל.
'إذا فتحت الباب الآن فنحن نعدك بأننا لن نفعل لك أي شيء'!!!
'מה הם צועקים בערבית?' שאלה ירדן את בעלה שהבין קצת ערבית מאמו התמניה..
'הם רוצים שנפתח את הדלת',
'ולמה שנפתח?'
'כי הם מבטיחים שלא יעשו לנו כל רע..' גיחך ירדן.
טיפות של זיעה בצבצו ממצחו,
אולי הם יתייאשו בסוף, ניסתה שרי לעודד אותו.
אבל הסיוט לא נגמר. וכמו חיית טרף* המשחרת לטרפה הם המשיכו להלום על הדלת.
(כבר דובר שדימוי המחבלים לחיית טרף עושה איתם חסד, כי המניע שלה לצוד טרף, זה אינסטינקט שטבע בה הבורא כדי להתקיים, ולא אכזריות לשמה, כך שנדייק את הדימוי למלאכי חבלה שמהותם לעשות רע לשם רע)
'אמא מה הם רוצים מאיתנו?' שאל אריאל כמעט בלחישה.
'לא יודעת, אבל עוד כמה דקות יגיעו כיתת הכוננות ויטפלו בהם..', השיבה בקול הכי רגוע שהצליחה לגייס באותו הרגע, בניסיון להרגיע את הקטן
אבל בתוך תוכה הבינה שהאירוע גדול עליהם, ורק לצבא שבושש מלהגיע, יש את היכולת להתמודד מול זה.
צליל התראה נוסף בווטסאפ.
הפעם שירי החליטה לבדוק.
20 הודעות שהתקבלו בעשר דקות האחרונות!!!
היא סקרה את ההודעות,
ומהודעה להודעה פניה נעשו יותר ויותר חיוורות,
אלי: "חברים להסתגר בממ"ד יש חשש לחדירה".
דוד: "עדכון, בקיבוץ משוטטים חוליית מחבלים לנעול דלת ראשית ולהסתגר בממ"ד.."
איציק: "חברי כיתת הכוננות מתבקשים לעלות על ציוד".
שימי: "איפה בדיוק הם נמצאים?"
דורון: "אני שומע קולות בערבית".
יעל: "אני שומעת מכיוון חדר האוכל".
דורון: "מה? הם כבר הגיעו לשם"?
דוד: "לא, יש יותר מחוליה אחת".
שימי: "ואוווו".
אלי: "חברי הכיתה כל מי שנמצא בקיבוץ ומוכן ללחימה שיאשר בהודעה".
אחיעז: "מאשר". דורון: "מאשר". רועי: "מאשר". בנדה: "מאשר". חיימי: "מאשר". מישה: "מאשר".
אלי: "מצוין נחלק את הקיבוץ לשתי גזרות. אני אתפוס פיקוד על הצד המזרחי, ודורון על המערבי".
אלי: 'הם פוצצו לי את הרכב!".
רותי: "אמא שלי לא עונה, מי יכול לבדוק מה איתה?".
אופיר: "אלי, ירו לי באמבולנס בחניה!"
שלומית: "הצילו, ערבים יורים לנו על הדלת".
שלומי: "הם פוצצו את בלון הגז!"
שימי:" חברים אני שומע דפיקות מטורפות".
דרור: "הם הצליחו לפרוץ לביתתתתתתת..!"
בום בום בום...
הקירות הזדעזעו.
אט אט עשן סמיך חדר לממ"ד הקטן.
אריאל התחיל להשתעל, וכפיר התינוק התחיל לצרוח.
שירי התחילה לבכות. 'ירדן מה עושים? הילדים נחנקים...!'
הוא שתק, אבל עיניו המבועתות לא השאירו מקום לספק.
'אולי הגיע הזמן שנסגיר את עצמנו? אנחנו לא חיילי קומנדו ולא רבטי"ם.. סך הכל משפחה עם ילדים קטנים מה יש להם לעשות איתנו?' הציעה שירי ברגע של פחד.
ירדן הנהן בשלילה.
ושירי הבינה אותו, 'אם נפול לידיים שלהם הם יעשו בנו לינץץץץ!,
ירצחו אותנו בדיוק כמו שרצחו את טוני'. הרהרה בעצב מעורב בפחד.
אבל העשן שהמשיך להצטבר בחלל האוויר לא השאיר להם ברירה.
שיעוליו של אריאל גברו מרגע לרגע וכפיר הקטן התחיל להכחיל.
'חייבים לצאת מהממ"ד!', קבע ירדן.
ב"ה אשתדל בקרוב לעלות את פרק הסיום, פרק שכולו טוב!!
בשורות טובות
נ.ב העליתי 2 קטעים חדשים על משפחת ביבס, מוזמנים להגיב
נקמת ילד קטן - מכתב מאם לאם
ולרגל חגיגת יום הולדת ראשונה של כפיר בשבי העליתי קטע נוסף"כן תזכה לשנה הבאה עד מאה ועשרים שנה".....!
כעת יום חמישי ט' טבת,ערכתי את הסיפור בסרטון מושקע, בליווי תמונות רקע מתחלפות של משפחת ביבס ומוזיקת רקע, מוזמנים לצפות!
הערות/פידבקים יתקבלו בברכה. ב"ה אשתדל לעלות גם בפרוג.
משפחת ביבס כפיר אריאל נחטפו לעזה חיבור אחים מציג "הג'ינג'ים - משפחה של אריות" צפו! #BRING_THEM_HOME
תמונה משפחתית, משפחת ביבס כפיר אריאל ילדי הג'ינג'ים כפי שהתקשורת העולמית מכנה אותם, אמם שירי ואביהם ירדן נחטפו לעזה בידי החמאס חיבור אחים מציג סיפור "משפחה ש...
youtu.be
משתף את הסרטון בקובץ זיפ לצפייה והורדה
מאמרים נוספים שכתבתי בפרוג תמצאו כאן
"עת לצחוק ועת לבכות" - סיפורו של סרטון אחד קטן... כבר קראתם?
.
"כן תזכה לשנה הבאה עד מאה ועשרים שנה".....!
מזל טוב תינוק קטן לרגל חגיגת יום ההולדת הראשון שלך בחיים!
כפיר ביבס הצעיר מבין החטופים, נחטף בשביעי באוקטובר כשהיה בן תשע וחצי חודשים,
מאז עברו למעלה משמונים יום שכפיר נמצא בשבי, וכעת מלאה לו שנת חיים*!
חיים שכחמישית מהם במנהרות אפילות, ללא אוכל מזין, ובלי משפחה גדולה וחמה שעוטפת אותו,
אבל למזלו גם, יש לו אמא אחת גדולה ומסורה שמגוננת עליו ועל אחיו בן הארבע,
אמא נחושה שלמרות שלכודה בין חיות אדם, שואבת כח מאהבתה לילדיה,
ומוצאת נחמה בעובדה שהיא יכולה לספק להם שביב של אור בתוך מאורת השדים!
אבל האם שאלנו את עצמנו לרגע,
איך חוגגים יום הולדת בעזה לתינוק בן שנה? במנהרות החשוכות והמאפילות שלה?!
ומי הכין לו עוגה מקושטת? אמא שירי שכלואה בשבי?!
מי כיבה לו את הנרות ורב אתו על הממתקים, אחיו אריאל ששבוי יחד אתו?!
מי קנה לו מתנה מתאימה לגילו והניף אותו אל על, אבא פצוע שנמצא בנפרד ובאפילה?!
מי שר לו "כן תזכה לשנה הבאה עד מאה ועשרים שנה" סבא יוסי וסבתא מרגיט שנרצחו ביום הנורא?
מי בכלל חגג לו יום הולדת? מחבלים רעולי פנים אכזרים? מחבלי חבלה?!
זו תמונת מצב – של חגיגת יום הולדת טראגית שלא אירעה מעולם, למגן האנושי הצעיר ביותר בעולם!
רבש"ע אנא ממך, בזכות לומדי תורה, מחזיקי ארץ מחזיקי עולם, בזכות קבלות טובות של עמך בית ישראל,
שחרר את כפיר ואריאל יחד עם הוריהם ירדן ושירי וכלל החטופים - משבי החמאס!
שמור נא על חיילי צה"ל שמחרפים את נפשם להגן על עמך ישראל,
בבקשה!!!
בתמונה כפיר התינוק בן הערובה הצעיר ביותר שנלקח לעזה - חיוך של חף מפשע נעלם במלחמה שכמעט ואין לה סוף!
לפני כחודשיים שמעתי קרוב משפחה שדיבר בכאב על כפיר התינוק,
"עשירית מחייו הוא נמצא בשבי"!
מאז חלפו כחודשיים - שחררו עשרות נשים וילדים אבל משפחת ביבס נותרה מאחור (רזי דשמיא) -
ולנו לא נותר אלא לעדכן "למעלה מחמישית חייו הוא בשבי הצוררים"!!
עובר ממנהרה למנהרה תחת הפצצות, בקור, בחנק, באפילה! הלב נקרע. רק להתפלל.
אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה, הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה
הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה
הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְנֹאמַר אָמֵן!
להצלחת כפיר בן שירי, אריאל בן שירי, שירי בת מרגיט, ירדן בן פנינה יחד עם שאר החטופים שנמצאים יותר משמונים יום בשבי החמאס שיחזרו הביתה לשלום!, ולהצלחת החיילים שנלחמים כמו אריות, שלא תיפול שערה משערות ראשם אכי"ר.
*ואולי יש מי שיאמר אבוי לחיים שכאלה, אבל כיהודים שומת"צ אנו מאמינים שכל רגע בחיים יש לו תכלית!
לקריאת המאמר/סיפור על משפחת ביבס "משפחה של אריות!" - כאן
לקריאת המאמר/מכתב מאם לאם - שיר נקמת ילד קטן - כאן
סיפור 'משפחה של אריות!' בליווי תמונות רקע מתחלפות של משפחת ביבס ומוזיקת רקע, מוזמנים לצפות!
youtu.be
וכאן בהרצה של דקה (תואם מכשיר)
משתף את הסרטון בקובץ זיפ לצפייה והורדה
מאמרים נוספים שכתבתי בפרוג תמצאו כאן
הסכסוך ישראלי פלסטיני מבוסס על רקע דתי או לאומי - כבר קראתם?
.
כפיר ביבס הצעיר מבין החטופים, נחטף בשביעי באוקטובר כשהיה בן תשע וחצי חודשים,
מאז עברו למעלה משמונים יום שכפיר נמצא בשבי, וכעת מלאה לו שנת חיים*!
חיים שכחמישית מהם במנהרות אפילות, ללא אוכל מזין, ובלי משפחה גדולה וחמה שעוטפת אותו,
אבל למזלו גם, יש לו אמא אחת גדולה ומסורה שמגוננת עליו ועל אחיו בן הארבע,
אמא נחושה שלמרות שלכודה בין חיות אדם, שואבת כח מאהבתה לילדיה,
ומוצאת נחמה בעובדה שהיא יכולה לספק להם שביב של אור בתוך מאורת השדים!
אבל האם שאלנו את עצמנו לרגע,
איך חוגגים יום הולדת בעזה לתינוק בן שנה? במנהרות החשוכות והמאפילות שלה?!
ומי הכין לו עוגה מקושטת? אמא שירי שכלואה בשבי?!
מי כיבה לו את הנרות ורב אתו על הממתקים, אחיו אריאל ששבוי יחד אתו?!
מי קנה לו מתנה מתאימה לגילו והניף אותו אל על, אבא פצוע שנמצא בנפרד ובאפילה?!
מי שר לו "כן תזכה לשנה הבאה עד מאה ועשרים שנה" סבא יוסי וסבתא מרגיט שנרצחו ביום הנורא?
מי בכלל חגג לו יום הולדת? מחבלים רעולי פנים אכזרים? מחבלי חבלה?!
זו תמונת מצב – של חגיגת יום הולדת טראגית שלא אירעה מעולם, למגן האנושי הצעיר ביותר בעולם!
רבש"ע אנא ממך, בזכות לומדי תורה, מחזיקי ארץ מחזיקי עולם, בזכות קבלות טובות של עמך בית ישראל,
שחרר את כפיר ואריאל יחד עם הוריהם ירדן ושירי וכלל החטופים - משבי החמאס!
שמור נא על חיילי צה"ל שמחרפים את נפשם להגן על עמך ישראל,
בבקשה!!!
בתמונה כפיר התינוק בן הערובה הצעיר ביותר שנלקח לעזה - חיוך של חף מפשע נעלם במלחמה שכמעט ואין לה סוף!
"עשירית מחייו הוא נמצא בשבי"!
מאז חלפו כחודשיים - שחררו עשרות נשים וילדים אבל משפחת ביבס נותרה מאחור (רזי דשמיא) -
ולנו לא נותר אלא לעדכן "למעלה מחמישית חייו הוא בשבי הצוררים"!!
עובר ממנהרה למנהרה תחת הפצצות, בקור, בחנק, באפילה! הלב נקרע. רק להתפלל.
אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה, הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה
הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה
הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְנֹאמַר אָמֵן!
להצלחת כפיר בן שירי, אריאל בן שירי, שירי בת מרגיט, ירדן בן פנינה יחד עם שאר החטופים שנמצאים יותר משמונים יום בשבי החמאס שיחזרו הביתה לשלום!, ולהצלחת החיילים שנלחמים כמו אריות, שלא תיפול שערה משערות ראשם אכי"ר.
*ואולי יש מי שיאמר אבוי לחיים שכאלה, אבל כיהודים שומת"צ אנו מאמינים שכל רגע בחיים יש לו תכלית!
לקריאת המאמר/סיפור על משפחת ביבס "משפחה של אריות!" - כאן
לקריאת המאמר/מכתב מאם לאם - שיר נקמת ילד קטן - כאן
סיפור 'משפחה של אריות!' בליווי תמונות רקע מתחלפות של משפחת ביבס ומוזיקת רקע, מוזמנים לצפות!
משפחת ביבס כפיר אריאל נחטפו לעזה חיבור אחים מציג "הג'ינג'ים - משפחה של אריות" צפו! #BRING_THEM_HOME
תמונה משפחתית, משפחת ביבס כפיר אריאל ילדי הג'ינג'ים כפי שהתקשורת העולמית מכנה אותם, אמם שירי ואביהם ירדן נחטפו לעזה בידי החמאס חיבור אחים מציג סיפור "משפחה ש...
youtu.be
משתף את הסרטון בקובץ זיפ לצפייה והורדה
מאמרים נוספים שכתבתי בפרוג תמצאו כאן
הסכסוך ישראלי פלסטיני מבוסס על רקע דתי או לאומי - כבר קראתם?
.
"משפחה של אריות"! - נקמת ילד קטן - מכתב מאם לאם
.
נקמת ילד קטן ברא השטן!
פוסט, שהוא קדימון - 'מכתב מאם לאם'
שמעתי, התרגשתי, ותמללתי - כמעט מילה במילה במיוחד לקוראי האשכול!
אבל קודם שהעלה את המכתב המרגש, הרשו לי להביע את רשמיי, ואף לזלוג טיפה,
כי בכל זאת הרגש לא נוצר בתבניות, אין לו מעצורים כי הוא בא ישר מהלב,
והלב, לא מפסיק לפעום לרגע, וכמו בחיים עצמם, נותן את אותותיו גם בחיי הכתיבה,
אז ככה..
מכתב מאם לאם, זה בעצם מסר מרגש של אישה שומרת מצוות, אם למשפחה,
שפורטת על מיתרי הלב, ושולחת מסר חיזוק ישר מלבה האוהב לשירי ביבס - אמא של כפיר ואריאל,
ומנקודת מבט של אמא לילדים, היא מתארת בעיניים דומעות, בקול חנוק וברגשות עזים,
מה שעובר על הילדים ועל שירי האמא שמגוננת על ילדיה בשאול תחתית,
מעלה שאלות רטוריות מרטיטות שרק לב של אמא* יכול באמת להרגיש,
וחושפת חרדה של כל אמא בישראל - אם חלילה כפיר ואריאל לא יחזרו בחיים,
אבל בסוף בסוף מנסה להתנחם ברגע של תקווה, בחלום ורוד/כתום..,
שכולנו יחד כל כך כמהים וכוספים להתגשמותו המהירה!
בין יאוש לתקווה,
דו שיח בין שתי לבבות, לב אוהב ונשבר ללב שבוי וכאוב,
מכתב מאם לאם,
מכתב שמעולם לא שוגר לכתובת המיועדת,
נמען, שכתובת ביתו התחלפה כהבזק ברק, במנהרות עזה החשוכות, האפילות,
והאורות הכתומים שמרצדים במערות, מאפילות במשהו,
על חיות הפרא הצמאים לדם, דם תינוקות, דם יהודי, דם כתום!,
כל נשימה ונשימה, של פעוט ועולל בתחתית השאול,
כל דמעה של אם החוששת על בניה,
כל בכי של תינוק מבועת,
כל הצטנפות של ילדון במעילו המאולתר והמחורר,
יילקח בחשבון בעת הנקמה,
ומים המאררים יחדרו לשד עצמותם,
ומלאכי חבלה והשטן בראשם יעמדו וינקמו,
נקמת ילד קטן, נקמת אם המסוככת על בנה,
ולא נקמת דמם, כי נקמת ילד קטן לא ברא השטן,
אבל נקמת הבעתה, נקמת הבכי, נקמת הקור המקפיא,
נקמת הרעב המצמית, נקמת הצמא והיובש,
נקמת הקריעה בחטף מע"פ אבא אוהב,
נקמת הצחוק שכבה,
גם "המתמיד" לאחר פרעות קישינב שכתב:
וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם! נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן. עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן!
יהנהן בהסכמה ממקום קבורתו בטרומפלדור,
ובין ליחוך עפר לניעור רימה.., יופתע לגלות בפעם השנייה,
שנאצים משודרגים כאלה, הוא עוד לא הכיר!
וכעת אצטט תמלול מהמכתב האימהי המרגש*
לקרוא לדמוע, אבל מה שהכי חשוב להתפלל!!
---------------------------------------------
מכתב מאם לאם
שלום שירי,
את לא מכירה אותי אבל אני מכירה אותך,
אני נרדמת אתך בלילה ומתעוררת אתך בבוקר,
ובין לבין אני חולמת עליך,
הלב שלי מחסיר פעימה בכל פעם שאני חושבת עליך ועל הג'ינג'ים,
וזה קורה הרבה!
ראיתי את התמונות שלך בימים הטובים רגועה ושמחה,
וראיתי את הצילומים המחרידים מסרטוני החטיפה (שלך),
והם אלו שלא נותנים לי מנוח!
מהרגע שראיתי אותך, נסתי להבין מאיפה כח להחזיק שנים ביחד?
אני ממלמלת לעצמי רק שלא הפרידו ביניהם,
שלפחות היא יודעת מה קורה איתם,
אני שואלת את עצמי כל הזמן, מה אתכם? איך את מסתדרת?
יש לך אוכל לתת להם? מים נקיים, מגבונים, בגדים להחלפה?
איך את רוחצת תינוק בשבי?
איך את מחליפה לכפיר חיתול?
מה אם יש להם חום או כואבות להם השניים?
אני בעיקר שואלת את עצמי מה אני הייתי עושה?
האם היה לי כח להחזיק שני פצפונים?
מה מרגישה אמא שלא מצליחה לקיים את האינסטינקט הכי בסיסי להגן על חיי הילדים שלה?
יותר מארבעים ילדים נמצאים בשבי בעזה,
זה בלתי נתפס!
שנים שאלתי את עצמי מה עשו האנשים הפשוטים בארצות הברית לטובת משפחתי שנרצחה בשואה?
עכשיו אני מלאה בהרגשות אשם, מה אני עושה בשבילך?
הלוואי שיכולתי להיכנס בעצמי לעזה, לעבור בין המנהרות ולחפש אותך, אתכם, את כולכם!
אני רוצה לזעוק לממשלת ישראל, למי שבאמת יכולה לעשות משהו,
שיחזירו אותך, שיחזירו את כפיר ואריאל, שיחזירו את כולם!
(לע"ע צנזרתי כאן 3 שורות)
אני מרגישה שאם לא יחזירו אותך ואת כולם לא אוכל יותר לקום בבוקר ולחיות פה!!!
לא נוכל כעם להסתכל על עצמינו במראה, לא נוכל לגדל כאן ילדים,
אני חולמת איך שתחזרו יושטו אליך ולכולם אלפי ידיים של כל האימהות שחולמות עליך בלילה,
כולם ירצו לקחת ממך את אריאל ואת כפיר לעזור לך, לשחרר אותך גם קצת לעצמך,
בהתחלה בטח עוד תישארו צמודים, כי אריאל וכפיר לא יסכימו ללכת לאף אחד,
ואז לאט לאט הם יושיטו יד לכל מי שאוהב אתכם פה,
ואת, את תוכלי לשכב לנוח, לעצום את העיניים, להרגיש שאת והילדים במקום בטוח,
והסיוט הזה יעבור כמו חלום רע!
לקריאת הפרק הראשון!
ולרגל חגיגת יום הולדת ראשונה של כפיר בשבי העליתי קטע נוסף
"כן תזכה לשנה הבאה עד מאה ועשרים שנה".....!
ערכתי את הסיפור בסרטון מושקע, בליווי תמונות רקע מתחלפות של משפחת ביבס ומוזיקת רקע, מוזמנים לצפות!
youtu.be
הערות/הארות ופידבקים יתקבלו בברכה. ב"ה אשתדל לעלות גם בפרוג.
וכאן הסרטון בהרצה של דקה (תואם מכשיר)
youtu.be
מאמרים נוספים שכתבתי בפרוג תמצאו כאן
נ.ב מצו"ב הקלטה בזיפ
.
נקמת ילד קטן ברא השטן!
פוסט, שהוא קדימון - 'מכתב מאם לאם'
שמעתי, התרגשתי, ותמללתי - כמעט מילה במילה במיוחד לקוראי האשכול!
אבל קודם שהעלה את המכתב המרגש, הרשו לי להביע את רשמיי, ואף לזלוג טיפה,
כי בכל זאת הרגש לא נוצר בתבניות, אין לו מעצורים כי הוא בא ישר מהלב,
והלב, לא מפסיק לפעום לרגע, וכמו בחיים עצמם, נותן את אותותיו גם בחיי הכתיבה,
אז ככה..
מכתב מאם לאם, זה בעצם מסר מרגש של אישה שומרת מצוות, אם למשפחה,
שפורטת על מיתרי הלב, ושולחת מסר חיזוק ישר מלבה האוהב לשירי ביבס - אמא של כפיר ואריאל,
ומנקודת מבט של אמא לילדים, היא מתארת בעיניים דומעות, בקול חנוק וברגשות עזים,
מה שעובר על הילדים ועל שירי האמא שמגוננת על ילדיה בשאול תחתית,
מעלה שאלות רטוריות מרטיטות שרק לב של אמא* יכול באמת להרגיש,
וחושפת חרדה של כל אמא בישראל - אם חלילה כפיר ואריאל לא יחזרו בחיים,
אבל בסוף בסוף מנסה להתנחם ברגע של תקווה, בחלום ורוד/כתום..,
שכולנו יחד כל כך כמהים וכוספים להתגשמותו המהירה!
בין יאוש לתקווה,
דו שיח בין שתי לבבות, לב אוהב ונשבר ללב שבוי וכאוב,
מכתב מאם לאם,
מכתב שמעולם לא שוגר לכתובת המיועדת,
נמען, שכתובת ביתו התחלפה כהבזק ברק, במנהרות עזה החשוכות, האפילות,
והאורות הכתומים שמרצדים במערות, מאפילות במשהו,
על חיות הפרא הצמאים לדם, דם תינוקות, דם יהודי, דם כתום!,
כל נשימה ונשימה, של פעוט ועולל בתחתית השאול,
כל דמעה של אם החוששת על בניה,
כל בכי של תינוק מבועת,
כל הצטנפות של ילדון במעילו המאולתר והמחורר,
יילקח בחשבון בעת הנקמה,
ומים המאררים יחדרו לשד עצמותם,
ומלאכי חבלה והשטן בראשם יעמדו וינקמו,
נקמת ילד קטן, נקמת אם המסוככת על בנה,
ולא נקמת דמם, כי נקמת ילד קטן לא ברא השטן,
אבל נקמת הבעתה, נקמת הבכי, נקמת הקור המקפיא,
נקמת הרעב המצמית, נקמת הצמא והיובש,
נקמת הקריעה בחטף מע"פ אבא אוהב,
נקמת הצחוק שכבה,
גם "המתמיד" לאחר פרעות קישינב שכתב:
וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם! נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן. עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן!
יהנהן בהסכמה ממקום קבורתו בטרומפלדור,
ובין ליחוך עפר לניעור רימה.., יופתע לגלות בפעם השנייה,
שנאצים משודרגים כאלה, הוא עוד לא הכיר!
וכעת אצטט תמלול מהמכתב האימהי המרגש*
לקרוא לדמוע, אבל מה שהכי חשוב להתפלל!!
---------------------------------------------
מכתב מאם לאם
שלום שירי,
את לא מכירה אותי אבל אני מכירה אותך,
אני נרדמת אתך בלילה ומתעוררת אתך בבוקר,
ובין לבין אני חולמת עליך,
הלב שלי מחסיר פעימה בכל פעם שאני חושבת עליך ועל הג'ינג'ים,
וזה קורה הרבה!
ראיתי את התמונות שלך בימים הטובים רגועה ושמחה,
וראיתי את הצילומים המחרידים מסרטוני החטיפה (שלך),
והם אלו שלא נותנים לי מנוח!
מהרגע שראיתי אותך, נסתי להבין מאיפה כח להחזיק שנים ביחד?
אני ממלמלת לעצמי רק שלא הפרידו ביניהם,
שלפחות היא יודעת מה קורה איתם,
אני שואלת את עצמי כל הזמן, מה אתכם? איך את מסתדרת?
יש לך אוכל לתת להם? מים נקיים, מגבונים, בגדים להחלפה?
איך את רוחצת תינוק בשבי?
איך את מחליפה לכפיר חיתול?
מה אם יש להם חום או כואבות להם השניים?
אני בעיקר שואלת את עצמי מה אני הייתי עושה?
האם היה לי כח להחזיק שני פצפונים?
מה מרגישה אמא שלא מצליחה לקיים את האינסטינקט הכי בסיסי להגן על חיי הילדים שלה?
יותר מארבעים ילדים נמצאים בשבי בעזה,
זה בלתי נתפס!
שנים שאלתי את עצמי מה עשו האנשים הפשוטים בארצות הברית לטובת משפחתי שנרצחה בשואה?
עכשיו אני מלאה בהרגשות אשם, מה אני עושה בשבילך?
הלוואי שיכולתי להיכנס בעצמי לעזה, לעבור בין המנהרות ולחפש אותך, אתכם, את כולכם!
אני רוצה לזעוק לממשלת ישראל, למי שבאמת יכולה לעשות משהו,
שיחזירו אותך, שיחזירו את כפיר ואריאל, שיחזירו את כולם!
(לע"ע צנזרתי כאן 3 שורות)
אני מרגישה שאם לא יחזירו אותך ואת כולם לא אוכל יותר לקום בבוקר ולחיות פה!!!
לא נוכל כעם להסתכל על עצמינו במראה, לא נוכל לגדל כאן ילדים,
אני חולמת איך שתחזרו יושטו אליך ולכולם אלפי ידיים של כל האימהות שחולמות עליך בלילה,
כולם ירצו לקחת ממך את אריאל ואת כפיר לעזור לך, לשחרר אותך גם קצת לעצמך,
בהתחלה בטח עוד תישארו צמודים, כי אריאל וכפיר לא יסכימו ללכת לאף אחד,
ואז לאט לאט הם יושיטו יד לכל מי שאוהב אתכם פה,
ואת, את תוכלי לשכב לנוח, לעצום את העיניים, להרגיש שאת והילדים במקום בטוח,
והסיוט הזה יעבור כמו חלום רע!
אוקיי, קראתם התרגשתם דמעתם, הכל טוב או שלא..
אבל די מסתבר ששאלתם את עצמכם מיהי אותה אמא? ומה השורות שצונזרו, ולמה?!
לכל השאלות יש תשובות, אבל האמת הם די מעצבנות, ומאידך, גם א"א להתעלם מהם,
אז מי שבכ"ז מוצא את עצמו בנקודת זמן שבא לו לכעוס, מוזמן להמשיך לקרוא ברצף,
ראשית כל, אצטט את הקטע שצונזר:
"המדינה בגדה בחוזה הכי בסיסי בנינו, הידיעה שאם יקרה לנו משהו זוועתי יבואו לחלץ אותנו,
וכדי להחזיר אותם ואת כל האמון כל מחיר שווה!
אין פודים את השבויים מכפי דמיהם, לא מתייחס למצב הזה של פיקוח נפש!"
סוף ציטוט!
הרמתם גבה? זה בסדר, גם אני, ומי שלא הבין מה התפספס לו כאן, אז אסביר,
ממתי אישה דתייה חתמה חוזה עם המדינה שתציל אותה?,
ממתי יהודי שומר מצוות נשען על קצה רצוץ, ומצהיר בפה מלא שביטחונו האישי תלוי בידי בשר ודם?
ממתי אדם מן השוק (האקדמי) קיבל יורה יורה לפסוק בשאלות הרת גורל,
כמו, אם פדיון שבויים מתייחס למצב של פיקוח נפש, ומהו פיקוח נפש?
אבל ניחא, ולא זה מה שמכעיס אותי,
ומה שבאמת קומם אותי במכתב (הכל כך מרגש),
זה הסגנון הפמיניסטי שמורגש בכל רנ"ב מילותיו.. + מאה..
ובעקבות ההרגשה שלוותה אותי בקריאת המכתב, החלטתי לברר מיהי אותה "שולחת" מיהי אותה ד"ר רבקה נריה בן שחר?
אז רשכבה"גולשים, גוגל, חשף בפני בקליק שמדובר במרצה במכללה האקדמית ספיר, וחוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה,
שתחומי המחקר שלה הם תקשורת, דת ומגדר.
נו נו, סך הכל מידע אינפורמטיבי שמצאתי ברשת. אבל למה זה באמת חשוב?
כי מסגנון המכתב אפשר לזהות שמדובר בפמיניסטית מהעולם הציוני דתי, ואכן כך היא מגדירה את עצמה.
וההתייחסות לשירי ביבס, לדעתי לא באה אך ורק ממה שהלב האימהי הזך והנקי מרגיש, אלא גם מהאקטיביזם המגדרי.
וכל זה לא היה מפריע לי, אילו לכל אורך המכתב כמעט ואין התייחסות לירדן, וזה מכעיס.
הגבר החזק, נדחק לפינה, בוש ונכלם.
אה..
תאמרו לב של אמא מרגיש אמא, לב של אמא מרגיש ילד,
אבל מה עם אבא? לב של אמא לא מרגיש את אבא? מוזר לא?
תזריקי בדל של משפט, מילה אחת על האבא ירדן, אבל שום וכלום נדא.
אוקיי סיימתי את הערה,
ואני די בטוח שחלק מהקוראים לא יסכימו עם הביקורת הזו,
ויש מי שירים גבה למקרא התגובה הלא עניינית,
ויש מי שאפילו יתרעם על שנתפסתי לזוטות,
ובכל זאת היה חשוב לי להביע בפניכם את התרעומת הקלה.. שחשתי בקריאת המכתב,
ועל הדרך לגרום לכם הנאה קלה 'באי הסכמה עם האחר', בדיוק כמו שנהניתי.. לא להסכים עם כותבת המכתב.
אבל בשורה תחתונה, אין ספק שמדובר במכתב מרגש, וזו הסיבה שטרחתי לתמלל ולעלות אותו לאשכול,
ובכ"ז היה קשה לי לקבל התעמלות טוטאלית מהארי שבחבורה. הבעל ירדן.
שנשמע בשורות טובות בקרוב!
אבל די מסתבר ששאלתם את עצמכם מיהי אותה אמא? ומה השורות שצונזרו, ולמה?!
לכל השאלות יש תשובות, אבל האמת הם די מעצבנות, ומאידך, גם א"א להתעלם מהם,
אז מי שבכ"ז מוצא את עצמו בנקודת זמן שבא לו לכעוס, מוזמן להמשיך לקרוא ברצף,
ראשית כל, אצטט את הקטע שצונזר:
"המדינה בגדה בחוזה הכי בסיסי בנינו, הידיעה שאם יקרה לנו משהו זוועתי יבואו לחלץ אותנו,
וכדי להחזיר אותם ואת כל האמון כל מחיר שווה!
אין פודים את השבויים מכפי דמיהם, לא מתייחס למצב הזה של פיקוח נפש!"
סוף ציטוט!
הרמתם גבה? זה בסדר, גם אני, ומי שלא הבין מה התפספס לו כאן, אז אסביר,
ממתי אישה דתייה חתמה חוזה עם המדינה שתציל אותה?,
ממתי יהודי שומר מצוות נשען על קצה רצוץ, ומצהיר בפה מלא שביטחונו האישי תלוי בידי בשר ודם?
ממתי אדם מן השוק (האקדמי) קיבל יורה יורה לפסוק בשאלות הרת גורל,
כמו, אם פדיון שבויים מתייחס למצב של פיקוח נפש, ומהו פיקוח נפש?
אבל ניחא, ולא זה מה שמכעיס אותי,
ומה שבאמת קומם אותי במכתב (הכל כך מרגש),
זה הסגנון הפמיניסטי שמורגש בכל רנ"ב מילותיו.. + מאה..
ובעקבות ההרגשה שלוותה אותי בקריאת המכתב, החלטתי לברר מיהי אותה "שולחת" מיהי אותה ד"ר רבקה נריה בן שחר?
אז רשכבה"גולשים, גוגל, חשף בפני בקליק שמדובר במרצה במכללה האקדמית ספיר, וחוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה,
שתחומי המחקר שלה הם תקשורת, דת ומגדר.
נו נו, סך הכל מידע אינפורמטיבי שמצאתי ברשת. אבל למה זה באמת חשוב?
כי מסגנון המכתב אפשר לזהות שמדובר בפמיניסטית מהעולם הציוני דתי, ואכן כך היא מגדירה את עצמה.
וההתייחסות לשירי ביבס, לדעתי לא באה אך ורק ממה שהלב האימהי הזך והנקי מרגיש, אלא גם מהאקטיביזם המגדרי.
וכל זה לא היה מפריע לי, אילו לכל אורך המכתב כמעט ואין התייחסות לירדן, וזה מכעיס.
הגבר החזק, נדחק לפינה, בוש ונכלם.
אה..
תאמרו לב של אמא מרגיש אמא, לב של אמא מרגיש ילד,
אבל מה עם אבא? לב של אמא לא מרגיש את אבא? מוזר לא?
תזריקי בדל של משפט, מילה אחת על האבא ירדן, אבל שום וכלום נדא.
אוקיי סיימתי את הערה,
ואני די בטוח שחלק מהקוראים לא יסכימו עם הביקורת הזו,
ויש מי שירים גבה למקרא התגובה הלא עניינית,
ויש מי שאפילו יתרעם על שנתפסתי לזוטות,
ובכל זאת היה חשוב לי להביע בפניכם את התרעומת הקלה.. שחשתי בקריאת המכתב,
ועל הדרך לגרום לכם הנאה קלה 'באי הסכמה עם האחר', בדיוק כמו שנהניתי.. לא להסכים עם כותבת המכתב.
אבל בשורה תחתונה, אין ספק שמדובר במכתב מרגש, וזו הסיבה שטרחתי לתמלל ולעלות אותו לאשכול,
ובכ"ז היה קשה לי לקבל התעמלות טוטאלית מהארי שבחבורה. הבעל ירדן.
שנשמע בשורות טובות בקרוב!
לקריאת הפרק הראשון!
ולרגל חגיגת יום הולדת ראשונה של כפיר בשבי העליתי קטע נוסף
"כן תזכה לשנה הבאה עד מאה ועשרים שנה".....!
ערכתי את הסיפור בסרטון מושקע, בליווי תמונות רקע מתחלפות של משפחת ביבס ומוזיקת רקע, מוזמנים לצפות!
משפחת ביבס כפיר אריאל נחטפו לעזה חיבור אחים מציג "הג'ינג'ים - משפחה של אריות" צפו! #BRING_THEM_HOME
תמונה משפחתית, משפחת ביבס כפיר אריאל ילדי הג'ינג'ים כפי שהתקשורת העולמית מכנה אותם, אמם שירי ואביהם ירדן נחטפו לעזה בידי החמאס חיבור אחים מציג סיפור "משפחה ש...
youtu.be
וכאן הסרטון בהרצה של דקה (תואם מכשיר)
חטיפת משפחת ביבס ומה קורה איתם? חיבור אחים מציג סרטון "הג'ינג'ים, משפחה של אריות!" שתפו! #KFIR_BIBAS
לצפייה בסרטון המקורי https://youtu.be/zC-6NL5tRUYתמונה משפחתית, משפחת ביבס כפיר אריאל ילדי הג'ינג'ים כפי שהתקשורת העולמית מכנה אותם, אמם שירי ואביהם ירדן נחט...
youtu.be
מאמרים נוספים שכתבתי בפרוג תמצאו כאן
נ.ב מצו"ב הקלטה בזיפ
.
