הנושאים החמים
"אני מתרגש כאילו זאת פעם ראשונה"...
אני כל פעם יגיד את זה כאילו זאת פעם ראשונה שאני גם אומר את זה…
אבל כן. זאת לא קלישאה לעוסה. אני בעצמי מופתע מעצמי כיצד כל פעם אני באמת מתרגש.
קולי רועד, ליבי מפרפר, ואני מנסה להסתיר את זה, שלא אראה למשתתפים כמו איזה סבתא רגשנית... בחייאת אני מנהל מכללה.
וגם אתמול כשהגיע סוף סוף רגע השיא של שנתיים עם עבודה קשה,
שנתיים שהן נלחמו כמו לביאות במסירות ויצירתיות ללא גבול.
והן, תלמידות קורס עיצוב ואדריכלות פנים הגישו את פרויקטי הגמר שלהם, בעינים בורקות ולב רוגש.
אני הגעתי לאולם ההגשות בבית פרוג, ומיד צדו את עיני הרולאפים המרשימים שהדפיסו בבית פרוג להגשות.
הרולאפ הסימבולי הכיל תוכנית העמדה, הדמיות, ועוד. וכל זה לצד פרזנטציה מרשימה אותה תגיש כל אחת ואחת בבטחון אל מול הקהל.
ובאמת למה הפעם התרגשתי יותר מתמיד?
כי פרוייקט הגמר של עיצוב פנים עבר שדרוג,
הוא כבר אינו רק הגשת דירה מורכבת לתכנון ועיצוב כבעבר, אלא נוספה דרישה חד משמעית: הנגשה!.
כל תלמידה היתה צריכה לשכן בבית אדם עם מוגבלות כלשהי החי בדירה,
ולהציג לצד כל הפתרון האדריכלי וכו', כיצד בתוך סט העיצוב והתכנון יש התייחסות הנגשה עבורו.
זה היה מקצועי, זה היה מרגש, ונחשפתי למוגבליות שונות שלא הכרתי כלל, החל ממוגבלויות פיזיות, דרך מחלות שונות, לקויות ראיה וכו'.
דרישה זו אפשרה להם להעמיק את הבנתם את האתגרים העומדים בפני אנשים עם מוגבלויות וגרמה להם לעצב חללים המטפחים עצמאות, נוחות וחופש תנועה. מסירותם של התלמידות לשבירת מחסומים וליצירת סביבות מכילות הותירה חותם בל יימחה הן על הפרויקטים שלהם והן על הצמיחה האישית שלהם.
וגם אתמול כמו תמיד, פגשתי בכיתה תלמידות שהיו בקשר אישי איתי ועם תומכות ההוראה במהלך כל המסלול,
כל אחת ואתגריה, היו כאלו שרצו לפרוש מהלימודים בשל אתגרים אישיים שונים בחיים, כשהמסלול דורש ומאתגר.
היתה תלמידה שניגשה אלי בעינים בורקות שהדירה הראשונה שעיצבה היתה עבור הבן שלה,
"אתה מבין את גודל האחריות, חיים? זה לא לקוח שנעלם אח"כ…"
ואני מהרהר אחריה, האם מנתח ינתח את בנו? מוהל חייב, אני נזכר…
הרי אם חלילה תהיה פדיחה בעיצוב, או טעות תיכנונית קטנה זה לא נעים מהכלה לכל החיים…
ותוך כדי זה אני שומע ממנה כמה שהם מרוצים ואיזה דירה מטורפת עיצבה,
ונהיה לי ברור לחלוטין בראש. היא מקצוענית. היא למדה בפרוג!
הסיפור שהכי ריגש אותי היה של התלמידה שהגישה ראשונה בכיתה, פרזנטציה מרשימה, מקצועית, בצורה רהוטה, נראית כמי שכבר שנים בתחום העיצוב ואדריכלות הפנים, וכשסיימה נגשה אלי עם דמעות בעיניה וגוללה סיפור אישי כואב: על בעלה שחלה במחלה לפני מספר שנים, לאחר שהבריא עבר התקף לב, ותקופה קצרה לאחר מכן, הם איבדו את הבן הבכור שלהם בתאונת דרכים השם ירחם. בעצת תלמידה אחרת מפרוג ובעידוד הוריה היקרים היא החליטה להמשיך לחיות את החיים, להלחם במציאות, ובמקום לשבת בבית בצער נכנסה למגמת העיצוב. את תחושת הכאב והשכול לא ניתן למחוק, אבל זה נתן המון כח ועשיה, היום היא עובדת בחברת מטבחים ב"ה. וזה סיפור שמהדהד לי בראש מאתמול.
לאירוע ההגשות הגיע גם הרב מרדכי פלדשטיין יו"ר קרן קמ"ח ששוחח עם התלמידות על החשיבות של הכשרה המקצועית והידע שצברו לצד השמירה על המהות ועל ההוואי החרדי של כל אחת ואחת. כמו"כ הגיעה גם מירי אוליאל ממרכז מפתח נתיבות שבאה לשמוח עם תלמידות שהגיעו דרך המרכז, ועל הדרך לראות מקרוב את האוירה המחשמלת בפרוג..
לא נשארתי עד סוף הערב כמו תמיד, את התלמידות נאלצתי לעזוב באמצע אירוע ההגשות, כי מיהרתי לירושלים להגשות סמסטר א' של קבוצת עיצוב גרפי בירושלים, כשבדרך נכנסתי בכלל לאחל בהצלחה לקבוצת התלמידות החדשה מקורס Top Expert Designe קורס העל למעצבות גרפיות מתקדמות.
כשהגעתי לירושלים חטפתי בפנים בוסט של נחת נוסף ואדיר מתלמידי קבוצת עיצוב גרפי שהגישו פרוייקט פוטושופ מדהים של פוטומנטז'ים מדהימים, את הקורס הנחה חנן גנון אחד מהמרצים המפורסמים ביותר ברשת לפוטושופ. וחנן אמר אתמול בעינים בורקות. איך שקבוצה אחת בפרוג מצליחה לשמח אותי ולמלא את לבי בתחושת סיפוק לא מצליחים לעשות עשרות אלפי העוקבים שיש לי ברשת.
אבל זה מצדיק כבר מאמר בפני עצמו.
אני כל פעם יגיד את זה כאילו זאת פעם ראשונה שאני גם אומר את זה…
אבל כן. זאת לא קלישאה לעוסה. אני בעצמי מופתע מעצמי כיצד כל פעם אני באמת מתרגש.
קולי רועד, ליבי מפרפר, ואני מנסה להסתיר את זה, שלא אראה למשתתפים כמו איזה סבתא רגשנית... בחייאת אני מנהל מכללה.
וגם אתמול כשהגיע סוף סוף רגע השיא של שנתיים עם עבודה קשה,
שנתיים שהן נלחמו כמו לביאות במסירות ויצירתיות ללא גבול.
והן, תלמידות קורס עיצוב ואדריכלות פנים הגישו את פרויקטי הגמר שלהם, בעינים בורקות ולב רוגש.
אני הגעתי לאולם ההגשות בבית פרוג, ומיד צדו את עיני הרולאפים המרשימים שהדפיסו בבית פרוג להגשות.
הרולאפ הסימבולי הכיל תוכנית העמדה, הדמיות, ועוד. וכל זה לצד פרזנטציה מרשימה אותה תגיש כל אחת ואחת בבטחון אל מול הקהל.
ובאמת למה הפעם התרגשתי יותר מתמיד?
כי פרוייקט הגמר של עיצוב פנים עבר שדרוג,
הוא כבר אינו רק הגשת דירה מורכבת לתכנון ועיצוב כבעבר, אלא נוספה דרישה חד משמעית: הנגשה!.
כל תלמידה היתה צריכה לשכן בבית אדם עם מוגבלות כלשהי החי בדירה,
ולהציג לצד כל הפתרון האדריכלי וכו', כיצד בתוך סט העיצוב והתכנון יש התייחסות הנגשה עבורו.
זה היה מקצועי, זה היה מרגש, ונחשפתי למוגבליות שונות שלא הכרתי כלל, החל ממוגבלויות פיזיות, דרך מחלות שונות, לקויות ראיה וכו'.
דרישה זו אפשרה להם להעמיק את הבנתם את האתגרים העומדים בפני אנשים עם מוגבלויות וגרמה להם לעצב חללים המטפחים עצמאות, נוחות וחופש תנועה. מסירותם של התלמידות לשבירת מחסומים וליצירת סביבות מכילות הותירה חותם בל יימחה הן על הפרויקטים שלהם והן על הצמיחה האישית שלהם.
וגם אתמול כמו תמיד, פגשתי בכיתה תלמידות שהיו בקשר אישי איתי ועם תומכות ההוראה במהלך כל המסלול,
כל אחת ואתגריה, היו כאלו שרצו לפרוש מהלימודים בשל אתגרים אישיים שונים בחיים, כשהמסלול דורש ומאתגר.
היתה תלמידה שניגשה אלי בעינים בורקות שהדירה הראשונה שעיצבה היתה עבור הבן שלה,
"אתה מבין את גודל האחריות, חיים? זה לא לקוח שנעלם אח"כ…"
ואני מהרהר אחריה, האם מנתח ינתח את בנו? מוהל חייב, אני נזכר…
הרי אם חלילה תהיה פדיחה בעיצוב, או טעות תיכנונית קטנה זה לא נעים מהכלה לכל החיים…
ותוך כדי זה אני שומע ממנה כמה שהם מרוצים ואיזה דירה מטורפת עיצבה,
ונהיה לי ברור לחלוטין בראש. היא מקצוענית. היא למדה בפרוג!
הסיפור שהכי ריגש אותי היה של התלמידה שהגישה ראשונה בכיתה, פרזנטציה מרשימה, מקצועית, בצורה רהוטה, נראית כמי שכבר שנים בתחום העיצוב ואדריכלות הפנים, וכשסיימה נגשה אלי עם דמעות בעיניה וגוללה סיפור אישי כואב: על בעלה שחלה במחלה לפני מספר שנים, לאחר שהבריא עבר התקף לב, ותקופה קצרה לאחר מכן, הם איבדו את הבן הבכור שלהם בתאונת דרכים השם ירחם. בעצת תלמידה אחרת מפרוג ובעידוד הוריה היקרים היא החליטה להמשיך לחיות את החיים, להלחם במציאות, ובמקום לשבת בבית בצער נכנסה למגמת העיצוב. את תחושת הכאב והשכול לא ניתן למחוק, אבל זה נתן המון כח ועשיה, היום היא עובדת בחברת מטבחים ב"ה. וזה סיפור שמהדהד לי בראש מאתמול.
לאירוע ההגשות הגיע גם הרב מרדכי פלדשטיין יו"ר קרן קמ"ח ששוחח עם התלמידות על החשיבות של הכשרה המקצועית והידע שצברו לצד השמירה על המהות ועל ההוואי החרדי של כל אחת ואחת. כמו"כ הגיעה גם מירי אוליאל ממרכז מפתח נתיבות שבאה לשמוח עם תלמידות שהגיעו דרך המרכז, ועל הדרך לראות מקרוב את האוירה המחשמלת בפרוג..
לא נשארתי עד סוף הערב כמו תמיד, את התלמידות נאלצתי לעזוב באמצע אירוע ההגשות, כי מיהרתי לירושלים להגשות סמסטר א' של קבוצת עיצוב גרפי בירושלים, כשבדרך נכנסתי בכלל לאחל בהצלחה לקבוצת התלמידות החדשה מקורס Top Expert Designe קורס העל למעצבות גרפיות מתקדמות.
כשהגעתי לירושלים חטפתי בפנים בוסט של נחת נוסף ואדיר מתלמידי קבוצת עיצוב גרפי שהגישו פרוייקט פוטושופ מדהים של פוטומנטז'ים מדהימים, את הקורס הנחה חנן גנון אחד מהמרצים המפורסמים ביותר ברשת לפוטושופ. וחנן אמר אתמול בעינים בורקות. איך שקבוצה אחת בפרוג מצליחה לשמח אותי ולמלא את לבי בתחושת סיפוק לא מצליחים לעשות עשרות אלפי העוקבים שיש לי ברשת.
אבל זה מצדיק כבר מאמר בפני עצמו.
