לא הביישן יבש: הרטבת לילה אצל ילדים – הגיע הזמן לדבר על זה

לא הביישן יבש: הרטבת לילה אצל ילדים – הגיע הזמן לדבר על זה​

תקופת החגים מביאה עמה שגרה יוצאת דופן, הרבה רגישות, ותחושת מתח שעלולה להציף קשיים מוכרים, בהם גם תופעות שלא מדברים עליהן מספיק, כמו הרטבת לילה אצל ילדים. אף כי נושא זה עשוי לעורר מבוכה ואי-נוחות, חשוב להעלות אותו לדיון, במיוחד לקראת החזרה לשגרה, כי יש בהחלט מה לעשות.

הרטבת לילה נחשבת לאחת התופעות הפחות מדוברות בקרב הורים, אבל כדאי לדעת שהיא נפוצה יותר ממה שנהוג לחשוב. כ38% מהילדים בגיל 5 וכ 15% מהילדים בגיל 7 עדיין מרטיבים בלילה, ומספר זה הולך ופוחת עם הגיל. למרות זאת, רבים מההורים חווים תסכול, בושה, וחוסר ודאות כיצד להתמודד עם התופעה. במאמר זה, פרופ׳ בוריס צ׳רטין מנהל המחלקה האורולוגית ומנהל מחלקה לאורולוגיה של הילד 'שערי צדק', מסביר מדוע זה קורה ומה ניתן לעשות.

​

אסתר, אמא לחמישה, מתארת לילות ארוכים של טיפול בהרטבת לילה של בנה אליהו, בן תשע וחצי. בכל פעם שהיא נכנסת לחדר הילדים ומריחה את הריח המוכר, התסכול גובר. "עד מתי אצטרך להחליף מצעים באמצע הלילה?" היא תוהה, מרגישה שהיא נתונה במעגל שאין ממנו מוצא. אליהו עצמו לא נראה מוטרד, אך האם היא זו שצריכה להילחם על כך?

תחושת הבושה שמלווה את ההורים היא נושא לא פשוט, ולעיתים משפיעה על הדינמיקה עם הילד. הורים מרגישים שהם כישלון ושהם צריכים לטפל במצב. השאלה היא האם זה באמת הכרחי?

​

פרופ׳ בוריס צ׳רטין מסביר כי הרטבת לילה היא תופעה לא נדירה, אך ישנם מקרים בהם אין צורך לטפל מיד. "אם הילד והמשפחה לא מוטרדים מההרטבה, אין צורך למהר לטפל, אך על הרופא להסביר את מהות התופעה של הרטבות לילה, ההשלכות של הזנחת המחלה ומשמעותו של הטיפול" הוא אומר. מרבית הילדים שסובלים מהרטבת לילה אינם סובלים מבעיה רפואית כלשהי. "רצוי לפנות לרופא ילדים ולבצע בדיקות כלליות כדי לשלול בעיות רפואיות כמו סוכרת נעורים, אך אם הילד אינו סובל מהתופעה, אין צורך לדאוג."

ההמלצה היא להתחיל בטיפול כאשר הילד כבר בגיל חמש ומעלה וההרטבה מפריעה לו או למשפחתו. במקרה כזה, יש מגוון טיפולים אפשריים, הן פיזיולוגיים והן התנהגותיים.

​

רבים מההורים תוהים איך ומתי לגמול את ילדיהם. פרופ׳ בוריס צ׳רטין מבהיר שאין דבר כזה "גמילה נכונה" או "גיל גמילה נכון." כל ילד וכל משפחה צריכים למצוא את הדרך שמתאימה להם, ואין טעם להשוות לאחרים. "במדינות מסוימות מתחילים גמילה כבר בגיל שנה, ובישראל סביב גיל שנתיים וחצי," הוא אומר. עם זאת, תהליך הגמילה אינו קשור בהכרח להרטבת לילה.

אחת התופעות החשובות בטיפול בהרטבת לילה היא התייחסות להרגלי ההתרוקנות בשעות היום. ילדים שמרטיבים בלילה לרוב מתאפקים או נמנעים מהליכה לשירותים במהלך היום, וזה יכול להחמיר את התופעה בלילה.

​

ישנם הורים שנוהגים להעיר את הילד בלילה וללוות אותו לשירותים, אך פרופ׳ בוריס צ׳רטין מבהיר שזו אינה שיטה יעילה במיוחד לגמילה, למרות שהיא עשויה לסייע להפחתת כמות הכביסות. "אין הוכחות לכך שזה מפריע לתהליך הגמילה, אך מצד שני זה גם לא עוזר לתהליך," הוא מסביר.

אחד הגורמים המפתיעים שיכולים להשפיע על הרטבת לילה הוא עצירות. כאשר הילד סובל מעצירות, הדבר יכול להכביד על השלפוחית ולהפריע לתפקודה התקין. חשוב לטפל בבעיות הקשורות להתרוקנות ביום לפני שמתחילים לטפל בהרטבת לילה, שכן ההצלחה של הטיפול בלילה תלויה גם במה שקורה במהלך היום.

​

יש להבדיל בין שני סוגים של הרטבת לילה: הרטבה ראשונית והרטבה שניונית. הרטבה ראשונית מתרחשת אצל ילדים שמעולם לא נגמלו לחלוטין, בעוד שהרטבה שניונית מתרחשת אצל ילדים שכבר נגמלו והיו יבשים מעל 6 חודשים, אך חזרו להרטיב בעקבות טראומה או גורמים אחרים. הטיפול בשני הסוגים שונה, ובמקרים של הרטבה שניונית, יש לבדוק גם את הפן הרגשי.

​

כן, ויש לכך משמעות משפחתית ברורה. "ילדים שהוריהם סבלו מהרטבת לילה נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מהתופעה בעצמם," אומר פרופ׳ בוריס צ׳רטין. "אם אחד ההורים היה מרטיב, יש סיכוי של 40% שהילד ירש את התופעה. אם שני ההורים היו מרטיבים, הסיכוי עולה ל-70%."

​

פרופ׳ בוריס צ׳רטין מציע שתי אפשרויות טיפול עיקריות: פעמונית מעוררת, שמטרתה ללמד את הילד להתעורר בעקבות ההרטבה, או טיפול תרופתי (כדורי מציצה 'מינרין') שמטרתו לסייע לילדים שמייצרים כמויות גדולות של שתן במהלך הלילה. בשתי השיטות אחוזי ההצלחה עומדים על כ-70%.

ההחלטה באיזו שיטה לבחור תלויה במשפחה ובצרכיה. יש הורים שמעדיפים את השיטה ההתנהגותית של הפעמונית, בעוד אחרים מעדיפים את הנוחות של טיפול תרופתי. צריך לזכור ששימוש בפעמון דורש שיתוף פעולה הדוק בין הורה והילד עד שינה באותו החדר, עזרה בלהעיר ילד עם צפצוף והחלפת מצאים של מיטה רטובה.


​

הרטבת לילה היא תופעה שכיחה ונפוצה, ורוב הילדים נגמלים ממנה בסופו של דבר. על ההורים להפגין סבלנות, הכלה ואמפתיה, ולהבין שהתהליך עשוי לקחת זמן. בין אם בחרתם בפעמונית, טיפול תרופתי, או פשוט להמתין עד שהבעיה תחלוף מאליה – הסוד הוא לא להילחץ, להימנע מענישה, ולהעניק לילדים תחושת ביטחון, ובכל שאלה, כדאי לפנות לרופא הילדים או אורולוג ילדים.​