זכורני, כד הוינא טליא. כשהייתי תיש צעיר, ילד, בקיצור, שילח המלמד ילד החוצה, וקראו אחרי דקה. חפש את המפתחות שלי, ביקש.
הילד חיפש וחיפש, וכמובן פספס. הן היו תלויות על הקיר במקום הכי גלוי ובולט...
המסר היה בלתי נשכח!
לעיתים הצגה של משהו באופן גלוי לגמרי הופכת אותו לנסתר. דווקא כי אנחנו לא מחפשים אותו.
אני מרגיש שככה זה עם ההתנהלות האלוקית בימים שלנו. ברגעים אלו ממש. שם נתפסה חוליית מחבלים, שם נוטרלה מחבלת, שם פוצצה מנהרה, שם שוחררה חיילת (איזה כיף!), שם נתפסו כמה מחבלונים בלי שום נזק לכוחות הביטחון, ועוד.
ניסים על ניסים על ניסים.
ו... אנחנו לא רואים אותם, כי הם טובעים בתוך ים פרטים אחרים. ראש המל"ל אומר כך, פוטין אחרת, בלינקן שולח סיוע, טורקיה מתווכת, חיזבאללה מאיימת, החות'ים יורים, מפגינים אנטישמיים ברוסיה נחטפו לחזית האוקראינית, ועוד ועוד.
כל כך חשוב לתפוס את השורה הבודדת מתוך העדכון, למסגר אותה. לצעוק מהקישקעס:
השם! תודה!
דוגמה? בבקשה:
אתמול שמעתי שהחיזבאלה ימח שמם זרעם ומנהיגם, שילחו טיל נ"ט על רכב האמר צבאי - הטיל פיספס. בקצת. שלום ליהודים היקרים שישבו שם בפנים. בעולם הם "חיילים בצבא הישראלי", בשבילנו הם, פשוט, אחים. הם אנחנו. כולנו אותה משפחה.
אתם קולטים איזה נס זה?
שניים או שלושה או שישה יהודים שיזכו לחיות, לשמוח, לעשות מצוות, להביא עוד יהודים (ברסלבער'ס?) לעולם - בגלל נס מדוייק שהסיט טיל אכזרי ומדוייק עד אימה.
נס!
נס!
וכדי לסיים עם קצת צבע וחיוך, ביקשתי מהבינה המלאכותית שתיצור לי תמונת מלחמה, טנק ברחובות עזה הקודרים - ובצבע ועם פלסטלינה.
היא התעלתה על כל הציפיות - בתקווה שגם המלחמה הזו תגמר כבר ועם תוצאות שישאירו את אוייבנו שמוטי לסת לאיזה 200 שנה
השם! תרחם עלינו!
מעניין שביקשתי מה"מ טנק ברחובות צפופים של עיר - והיא ניחשה נכון שלא מדובר בעיר של גורדי שחקים, אלא של מבנים מגובבים, עזתיים לחלוטין.
ולסיום; כשמירה. מה יותר טוב ממזוזה כשרה בתוך בית נאה עשוי פלסטלינה?...