התייעצות גם את ככה?

אין שמות מקוריים...

משתמש פעיל
צילום מקצועי
אמרו את זה גם על השואה. אי אפשר לדעת, אבל הרב דוד אבוחצירא- תמיד שהוא אומר דברים- זה קורה!
מזדהה מאד
מרגישה כל הזמן נוהגת בלי גז, על אוטומט מה שנוסע לבד
הגדרה מדויקת
 
נערך לאחרונה ב:

ali-li

משתמש פעיל
מנוי פרימיום
לפחות יש לכם רגשות
אני לא מרגישה כלום
לא מפחדת
פשוט אין כח
מותשת
זה בסדר גמור
זה חלק ממנגנון ההגנה שיש לנו בשביל לא להתמוטט - הדחקה -
אני גם מרגישה שאני מדחיקה כל הזמן את המצב
לדעתי זה ייצא לנו אחר כך ... בהמשך...
 

Revi-רוי

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
שלום,
האיחול המקובל במוצאי החגים הוא "חורף בריא"
אבל היום אנחנו מתפללים לבשורות טובות והאיחולים שלנו הם לישועה ולנחמה.
מה עושים?
אימהות, כמו תמיד,
נקרעות בין מה שהן מרגישות לבין מה שהן עושות.
QzB8cW3nI4d1db1Sx9j3vZlvov-01mhUWLKgivrWPgeLqDwv4BDwEMuN_3f1rs2Ab1GRkkiGQxLDODe3kVZDk1zO29778erpkjdcemipyriChP5nmiTcvGg1rSnIQrdK7IoFHIhyS7_fIXaAsg=s0-d-e1-ft

גם בימים של צום ותפילה וחרדת הדין אנחנו מבשלות, מטפלות בילדים, משחקות איתם ומסדרות את הבית.
בארועים מלאי שמחה והתרגשות אנחנו מארגנות, עורכות, חותכות, קוצצות, מערבבות ומטגנות ומעצבות ומנקות ושוטפות...

ולפעמים אנחנו גם משתמשות בפעילויות הללו כדי להרגע -
מרב עצבנות אני הולכת לסדר את הבוידם ולמיין ניירת
ומרב לחץ אני שוטפת את המרפסות ויוצאת לטאטא את הגינה ולנכש עשבים.
כשיש רגשות קשים, אחת הדרכים להתאפס על עצמנו
ולהשיב את השפיות
שלאחריה אפשר יהיה לעבד את הרגשות
היא לעשות.
לבצע פעולות.
Il6P3_tEAaaDOuzS-lvk3s0eJzBogPvp67D66E5ArP-3EyBdLPwZKRH5jD28wtc_beFMnRNHf-r6rsiQRReBjnraWZYnEpOMPjdfMi2-W-9wP2kfEA09Q6Kc08vpHmM8P8FiNnoBhkrk4EjDbDNuKUwv3rTghQTIbk8_TpdHCSy6vwyAFggm-Xel1h0RxYg6QilJDrCy6bleTm_rhGDla_fY=s0-d-e1-ft

אם את מתגוררת, כמוני, באזור כתום -
תתמקדי בדברים שאת צריכה לעשות היום ותעשי אותם כשאת מאה אחוז בתוך הפעולה.
לי עוזר לדבר לעצמי, ולהגיד לעצמי מה אני עושה
וככה אני מתמקדת ומפנה מחשבות מטרידות וקשות.
גם פעילות פיזית קשה, מאמצת, כזו שממש דורשת כוחות
עוזרת לאוורר את הראש מהמחשבות.
- לפרק את הסוכה
- לארוז את הקישוטים
- לקפל את הסדינים ולהתארגן לכבס אותם
- למיין את כל מה שיש במקרר, לארוז מה מתאים להקפאה, להשתמש ביצירתיות בשאריות.
- לטפל בכביסה שהצטברה מחול המועד.
T9nbVI3_IyHgBJc1HhI-xIhJ7EJ-iSwwG0GbBWfz5d8yo2n5TmHAv5jWJqFyLl8l7TiNQiIFSNU_Xgrqq7Jb7iI-eyuGX7N-fBzCsgQylVYsPOEEMbKBPLaQHB64uuFVswERwH-WcxFcMp5ld20nIobVLqxuURb86Q7HereWgooqxcw=s0-d-e1-ft
W7sYfP8dBOYQEeh5HRDVMlLesV6yrL0JlyTV7KOKWXcP6WIo1VkX4H6Civ4ruyBfoZKjCezR8UFhf3Kk2s08kp3NZmcJHi8VDqutGaafHEyBNcli_BSuZgRK3IwTTTcNFdhY354kHzAVpZc5fgjIGvRS9oS3Z2A87n_3dmSrA_k=s0-d-e1-ft

המשימות הללו, מעבר לתועלת הטכנית שהן מביאות -
כלומר, חיים שפויים בבית שפוי ותפקוד בסיסי עבור הילדים
שיהיה להם לחם לאכול ובגד ללבוש -
מביאות לך רגיעה מסוימת ותחושה של ערך עצמי וביטחון בשעות קשות אלו.

אני יודעת.
אני יודעת.
הדבר הראשון שצער ועצבות עושים לנו
זה
חוסר חשק לזוז ולפעול ולנוע.
הכבדות הזו חוברת לעצלנות טבעית
והנה כבר יש סיבה לכך שאנחנו מזניחים -
מזניחים את המטבח, את המקרר, את הקיפול של הסוכה
ואפילו, לוחש לנו קול קטן בפנים, מה הטעם בכל הטרחה הזו? תראי איזה דברים נוראים מתרחשים בעולם!!
המלחמה שלי
ושלך
ושל כולנו היא
לחגור בעוז ולאמץ זרועותינו ולהשתמש במשימות האימהיות שלנו כתמיכה רגשית לכל המשפחה.

כמה מילים אישיות:
ביום ראשון הבא יש לנו חתונה, בעזרת ה',
בסימן טוב ובמזל טוב
ובשעה טובה ומוצלחת
כמו שמאחלים אצלינו.
מעולם לא ייחסתי משמעות למילים הללו
עד עכשיו.
פתאם הברכות העתיקות הללו נושאות תפילה מיוחדת בשבילנו
ואני מודה לכל המאחלות והמברכות
שה' ישמע שוועתינו.

שלך
יעל
לכל שאלה, משאלה, הערה והארה, הצעה וברכה - אני כאן. עונה בעצמי לכל הכותבות.
ואפשר לשתף את התובנות הללו עם כל מי שאת מכירה, ושכיוון החשיבה הזה יועיל לה. תודה.
nc9sw89svI1AEzONkWt-lnUr-66PfpS9zJC2fVIA43Iw1HMKYahF9wV8i3tznfT-RsXDNOlSuG_LhAVargCPh5gXcAzr-dJRWS9hnZSqcVOuSNB5zbqz7x9za7DDVhEp5_XpUihYA2zszafhm9rfK6bR1WX3o9_vXto=s0-d-e1-ft


נשלח לכתובת <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי> מהכתובת <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
שולח: יעל זלץ
כתובת השולח: משה רבינו 4 לוד [אחיסמך]
הסרה | עדכון פרטים | דיווח דיוור לא מורשה

רב מסר מערכת דיוור ודפי נחיתה​
 

Revi-רוי

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
זאת העיצה הכי טובה שקיבלתי כדי לנחות ולהיות מועילה
 

מנהטן

משתמש פעיל
אני גרה באשדוד ויחסית רגוע פה, אין כמעט הזעקות ועברו מספיק ימים מהיומיים הראשונים המלחיצים
אז למה כל לילה אני מדמיינת שנכנסים לי לבית מחבלים ועוד כל מיני תרחישים מזעזעים וכ'ו ואני לא מצליחה להרדם
האם זה מצריך טיפול רגשי רציני??
אשמח לעזרה בנושא למי שיש לה נסיון
ואם אני אומר לך שכל הסביבה שלי
(ואנחנו רחוקים מאוד מהדרום)
דואגים שהחלונות והדלתות יהיו סגורים הרמטי באופן חריג ואובססיבי שמא יגיעו מחבלים...
כולנו שמענו את הזוועות
על כולנו זה משפיע
ומי שממשיך את חייו ללא שינוי וללא פחד - הוא החריג..
ואת מאשדוד אז באמת לא תקין שלא יגיעו מחשבות כאלה..
לאט לאט נתמלא יותר בבטחון והחרדה תרד
כרגעהכל הכל נורמלי!!
גם להאטם ולא להרגיש פחד וכלום;)

בשורות טובות ובריאות איתנה!!
 

ר....

משתמש רשום
יום פטירתה של אמא רחל
והוא תופס את כולנו עם עצב עמוק בלב
אם קושי
עם חורבן
עם אבדן
עם תפילה

ושלא כמו אז
לפני אלפני שנים כשיצאו עם ישראל לגלות
וה' נתן להם בדרך מתנה יקרה
אמא לבכות אצלה

רחל אמנו נקברה בבית לחם
על אם הדרך כדי שילדיה היקרים
כשיצאו לגלות
כשיהיה להם מר וקשה וכואב
יוכלו לבא לבכות אצלה

כמה שווה המתנה הזו?
כמה הקריבה רחל אמנו כשלא נקברה במערת המכפלה
יחד עם כל האבות
,כי היא אמא
.אמא שאפשר לבכות אצלה

והשנה
אפילו את זה אין לנו
(קבר רחל סגור לכניסה)
(במידה מסיומת כי כמובן תפילה נכונה וטובה מכל מקום)
אפילו להגיע לקברה של אמא רחל
להשען עליו
להתרפק
ולבכות את כל צרותינו
ולבקש שתמשיך לבכות
עד שיושב במרום יגיד לנו די

אבל
בואו נהיה אנחנו אמהות כאלו
אמא שאפשר לבכות אצלה
אמא שאפשר לספר לה כל מה שכואב
שקשה
שמאכזב
כזו שיודעת רק להיות שם

בשקט
לשמוע
להרגיש
בלי לבקר
בלי לייעץ
לבכות ביחד
ולהתפלל

כן
מכל הלב
בשביל כל אחד

בואו נהיה אנחנו לסביבתנו
ילדנו, בעל, תלמידותינו, חברותינו, שכנותינו
אמא שאצלה אפשר לספר הכל


בואו נהיה אנחנו, אני ואת
אמא רחל
לפחות בשביל משהו אחד

וכמה שווה המתנה הזו
...אמא שאפשר לבכות אצלה

עד שיאסוף ה' דמעותנו
ויאמר די לצרותנו
ושבו בנים לגבולם
אמן



רוצה לקרא תכנים נוספים מעולם האימון האישי והnlp
https://merhav.ravpage.co.il/lead
 

Harmonyapro

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
סאונד והפקות אולפן
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
רק לי נראה שלמרות כל הדיווחים מצה''ל מישהו שם בעזה משתדרג מיום ליום...

דווקא עכשיו שחוזרים לשגרה פתאום מתחילים להרגיש כמה למרות שנמאס עדיין מאד חוששים.

אני אומנם באזור המרכז..
אבל האזעקות כאן כבר ניהיו על בסיס כמה פעמים ביום,
אתמול לדוג' הייתה אזעקה אחת אבל לא פעם ראינו מעלינו יירוטים ממש ללא אזעקה..(אולי חשבו שאין צורך..)
באמצע שיחת טלפון הייתי צריכה לברוח שמא משהו יתפספס או ייפול שוב איזה רסיס..

מה שכן-
הפיצוצים והבומים הופכים להיות נוראים מיום ליום.
ביום שישי חזרנו הביתה כדי לגלות שהתמונה בכניסה לסלון נפלה והתנפצה רק מהרעד...
לא נעים לומר אבל כיפת ברזל מתחילה קצת לפספס.

וזה מרגיש לי כאילו נכנס לפה מישהו אחר לתמונה.
וזה קצת מלחיץ.
ואולי אפילו הרבה..

בתחילת הלחימה הייתי פחות בסטרס,
זה היה עצוב וכואב ומבהיל ברמות קשות אבל עדיין זה היה קצת רחוק..
פתאום להרגיש את זה על בסיס יומיומי כ''כ קרוב..

וכל זה בלי להכניס את העבודה שבנוסף אני עובדת עם ילדים ש90% ילדים להורים מגויסים קרבי לפעמים אפילו שני ההורים.
וזה מרגיש לי פתאום אחריות מטורפת.
ילדים חכמים שלגמרי מבינים עניין,

יש כאן כאלו שעובדים בהוראה?
הייתי שמחה קצת לשמוע על התחושות האלו? באחריות בזמן כ''כ מורכב על ילדים שהם לא שלנו...
 

MIRIBZ00

משתמש מקצוען
צילום מקצועי
גם אני מורה, באותה סירה, האמת שאלתי בצוות, אנחנו מדחיקות.קשה להפנים את המציאות, ומשדרות שיגרה כמה שיותר.
היום תלמידה הוציאה באמצע שיעור אקדח פיקות. נאלצתי לקחת לה אותו, שאלתי אותה אם זה בשביל להתגונן בדרך.. חלקם חשופים למידע לא מבוקר, רחמנות.
כל האמת כעת קל יותר ללמד, כמעט ואין בעיות משמעת בעת הזו, מענין לחקור למה, אולי כי הם עסוקים בחרדה, אולי כי הבינו שהאופציה ללמידה מרחוק פחות טובה
 

Harmonyapro

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
סאונד והפקות אולפן
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
גם אני מורה, באותה סירה, האמת שאלתי בצוות, אנחנו מדחיקות.קשה להפנים את המציאות, ומשדרות שיגרה כמה שיותר.
היום תלמידה הוציאה באמצע שיעור אקדח פיקות. נאלצתי לקחת לה אותו, שאלתי אותה אם זה בשביל להתגונן בדרך.. חלקם חשופים למידע לא מבוקר, רחמנות.
כל האמת כעת קל יותר ללמד, כמעט ואין בעיות משמעת בעת הזו, מענין לחקור למה, אולי כי הם עסוקים בחרדה, אולי כי הבינו שהאופציה ללמידה מרחוק פחות טובה
לדעתי הם עסוקים עמוק בכאב,
אני לא יודעת אם הם באמת לומדים או שהם פתאום הרבה יותר מהורהרים.
לא ממליצה לך לבדוק ידיעות-שלא תופתעי...

אתמול ילד שהיה אצלי שנה שעברה והתייתם בצורה טראגית באותה שנה, הגיע בוכה,
אני הייתי ביום חופשי.
ואף אחד לא הצליחה להרגיע עד שנאלצו לקרוא לאמא..
אני מכירה אותו מצוין ויודעת איזה דרך ארוכה עשינו יחד עד שהוא השתקם והפך לילד מדהים!
רק מה..
הדמות של הדוד שהוא אימץ כאבא גויס בצו 8 למלחמה.
סחבו את זה איכשהו ואתמול כנראה זה התפוצץ.
מבחינתו זה כבר אובדן שני.

ומה אני אגיד?
 

אין שמות מקוריים...

משתמש פעיל
צילום מקצועי
רק לי נראה שלמרות כל הדיווחים מצה''ל מישהו שם בעזה משתדרג מיום ליום...

דווקא עכשיו שחוזרים לשגרה פתאום מתחילים להרגיש כמה למרות שנמאס עדיין מאד חוששים.

אני אומנם באזור המרכז..
אבל האזעקות כאן כבר ניהיו על בסיס כמה פעמים ביום,
אתמול לדוג' הייתה אזעקה אחת אבל לא פעם ראינו מעלינו יירוטים ממש ללא אזעקה..(אולי חשבו שאין צורך..)
באמצע שיחת טלפון הייתי צריכה לברוח שמא משהו יתפספס או ייפול שוב איזה רסיס..

מה שכן-
הפיצוצים והבומים הופכים להיות נוראים מיום ליום.
ביום שישי חזרנו הביתה כדי לגלות שהתמונה בכניסה לסלון נפלה והתנפצה רק מהרעד...
לא נעים לומר אבל כיפת ברזל מתחילה קצת לפספס.

וזה מרגיש לי כאילו נכנס לפה מישהו אחר לתמונה.
וזה קצת מלחיץ.
ואולי אפילו הרבה..

בתחילת הלחימה הייתי פחות בסטרס,
זה היה עצוב וכואב ומבהיל ברמות קשות אבל עדיין זה היה קצת רחוק..
פתאום להרגיש את זה על בסיס יומיומי כ''כ קרוב..

וכל זה בלי להכניס את העבודה שבנוסף אני עובדת עם ילדים ש90% ילדים להורים מגויסים קרבי לפעמים אפילו שני ההורים.
וזה מרגיש לי פתאום אחריות מטורפת.
ילדים חכמים שלגמרי מבינים עניין,

יש כאן כאלו שעובדים בהוראה?
הייתי שמחה קצת לשמוע על התחושות האלו? באחריות בזמן כ''כ מורכב על ילדים שהם לא שלנו...
עד כמה שידוע לי הפיצוצים שאת שומעת זה מה שישראל מפציצה בעזה. אני די בדרום והבית שלי רועד בלי סוף. אני כל הזמן מפחדת שהחלונות יתנפצו לי:rolleyes:
 

רבקהנ

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
לגבי גוג ומגוג...
יש מסורת מהבעש"ט שבגלל אריכות הגלות, כבר פטורים מהמלחמה:
"הנה מבואר בכתוב שלאחר קיבוץ גלויות לעתיד, יהיה מלחמת גוג ומגוג. אבל קבלה מרבותינו הקדושים שעתה שהגלות נתארך כל כך נפטרנו ממלחמת גוג ומגוג. ואחר קיבוץ גלויות ישבו ישראל במנוחה על אדמתם לעולם".
(נדפס בספר שם משמואל פרשה ויגש תרע"ז ע' רח"צ)

לפני מלחמת המפרץ אמר הרבי מליובאוויטש: "דבר פשוט הוא, עד כדי כך שלא צריכים אפילו לעורר על כך, שלאחרי השואה - לא תקום פעמים צרה, לא מעין דלי'ה ולא מקצתי'ה ר"ל, ואדרבא: יהיה אך טוב וחסד, בטוב הנראה והנגלה, לכל יהודי ולכל בני ישראל בכל מקום שהם, ובהדגשה - טוב הנראה והנגלה"
(נדפס בספר התוועדויות תנש"א חלק ב' עמ' 174)
 

א.מ.ל

משתמש צעיר
על השואה לא שמענו מי אמר. שמעתי ממשהו קרוב ששמע את זה ישר ממנו.
חוץ מזה להאמין או לא זה בחירה שלך ;)
אוו ברור רק אני פשוט לא מהטיפוסים שמאמנים לכל אחד שיבוא וימסור דברים על...ועל...
מה שברור שצריך להתחזק ולא כל הזמן להפיץ שמועות!! ואנשים קודם כל נכנסים להיסטריה
וגם באיזה שהוא שלב מפסיקים להאמין כי אם לפני חמש שנים אמרת על המבצע הזה שזה מלחמת גוג ומגוג
אז עכשיו הם כבר לא מאמינים וכולי
בלי קשר שמשיח באמת קרוב
משום בעתו (עוד 217) אז פשוט להתפלל ולהתחזק זה הכי חשוב!!!!
ולא להלחיץ ולהכניס אנשים לחרדות....כי וואו לכי תדעי מה היה עוד...
 

א.מ.ל

משתמש צעיר
לגבי גוג ומגוג...
יש מסורת מהבעש"ט שבגלל אריכות הגלות, כבר פטורים מהמלחמה:
"הנה מבואר בכתוב שלאחר קיבוץ גלויות לעתיד, יהיה מלחמת גוג ומגוג. אבל קבלה מרבותינו הקדושים שעתה שהגלות נתארך כל כך נפטרנו ממלחמת גוג ומגוג. ואחר קיבוץ גלויות ישבו ישראל במנוחה על אדמתם לעולם".
(נדפס בספר שם משמואל פרשה ויגש תרע"ז ע' רח"צ)

לפני מלחמת המפרץ אמר הרבי מליובאוויטש: "דבר פשוט הוא, עד כדי כך שלא צריכים אפילו לעורר על כך, שלאחרי השואה - לא תקום פעמים צרה, לא מעין דלי'ה ולא מקצתי'ה ר"ל, ואדרבא: יהיה אך טוב וחסד, בטוב הנראה והנגלה, לכל יהודי ולכל בני ישראל בכל מקום שהם, ובהדגשה - טוב הנראה והנגלה"
(נדפס בספר התוועדויות תנש"א חלק ב' עמ' 174)
אווו את זה אהבתי
אנשים שמצטטים קודם כל מקורות מהימנים!!
וגם מכניסים באנשים ציפיה לגאולה מתוך מקום רגוע
ואני מבטיחה לכם שזה מה שהשם הכי רוצה ואוהב!!!
אמן בקרוב ממש!!!
 

אין שמות מקוריים...

משתמש פעיל
צילום מקצועי
אוו ברור רק אני פשוט לא מהטיפוסים שמאמנים לכל אחד שיבוא וימסור דברים על...ועל...
מה שברור שצריך להתחזק ולא כל הזמן להפיץ שמועות!! ואנשים קודם כל נכנסים להיסטריה
וגם באיזה שהוא שלב מפסיקים להאמין כי אם לפני חמש שנים אמרת על המבצע הזה שזה מלחמת גוג ומגוג
אז עכשיו הם כבר לא מאמינים וכולי
בלי קשר שמשיח באמת קרוב
משום בעתו (עוד 217) אז פשוט להתפלל ולהתחזק זה הכי חשוב!!!!
ולא להלחיץ ולהכניס אנשים לחרדות....כי וואו לכי תדעי מה היה עוד...
מסכימה איתך. רק אל תשכחי שיש ענין לחשוב שיבוא מחר.
אני מגיעה ממשפחה ששם כל מבצע בטוחים שהמשיח מגיע ולקח לי המון זמן להשתחרר מהאכזבות ולהאמין באמת.
את צודקת לגמרי, ולא היתכוונתי להלחיץ אף אחד חלילה
את זה באמת שמעתי ממישהו שאני סומכת עליו.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קמט

א הַלְלוּיָהּ שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים:ב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם:ג יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ לוֹ:ד כִּי רוֹצֶה יְהוָה בְּעַמּוֹ יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה:ה יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם:ו רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם:ז לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּלְאֻמִּים:ח לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל:ט לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּיָהּ:
נקרא  8  פעמים

ספירת העומר

לוח מודעות

למעלה