דיון אמת לאמיתה - נספח לאתגר דו שבועי

[לבי]

בסד
עכשיו שאני עוברת נדהמת מהרמה...אלופות חמש יחידות. ואני סגרתי את העסק על כוס קפה .
באמת אמיתה, אולי... אבל איפה הרמהההההההה

 

[סבתא חביבה]

בסד
עכשיו שאני עוברת נדהמת מהרמה...אלופות חמש יחידות. ואני סגרתי את העסק על כוס קפה .
באמת אמיתה, אולי... אבל איפה הרמהההההההה

כתבת מקסים!! אהבתי מאד מאד!

 

[סבתא חביבה]

@קרב אהבתי את מה שכתבת!
האקסיומה היא "השלם שווה לסך חלקיו" ומתוך זה נולד הביטוי "השלם גדול מסך חלקיו"

 

[קרב]

@הנף מקלדת אהבתי ממש!
כתיבה זורמת ומעניינת!

אולי כדאי שתוסיף רק את ה"אמיתה"....

 

[הנף מקלדת]

@הנף מקלדת אהבתי ממש!
כתיבה זורמת ומעניינת!

אולי כדאי שתוסיף רק את ה"אמיתה"....

נראה לי האמיתה החברתית ש"הדשא של השכן ירוק יותר"
מובן מאליו מתוך הקטע... או שלא

 

[הנף מקלדת]

בסד
הנף...אהבתי כתוב בנוסטלגי-ה זורם ומחמם.

תודה. אבל צריך להעתיק את ההודעה לנספח.

 

[רבקי פרידמן]

אגב, מה שהעלתי היה רגע אמיתי של נוסטלגיה
רק שבמציאות העזר היה ער לגמרי ובעיצומם של לימודים לתואר השני שלו
ולמרות שמעל עשור עבר מאז אני עדיין זוכרת אותו מקמט מצח בתהיה בעודו מחשב כמה מוצצים קנינו החודש. ואיך זה מסתדר לכל הרוחות עם חוק שימור החומר.
וכמה צחקנו
זה היה הרגע בו נזכרתי בממו והתחלתי לחפש שעון קוקיה בבית. כשזה לא נמצא הבנו שלמוצצים יש חוקי פיזיקה משל עצמם.

 

[הטעם המושלם]

חוק שימור החומר: חוק זה קובע כי מסה איננה יכולה להופיע או להעלם. תמיד תהיה כמות קבועה של מסה במערכת.


מזמן עליתי על זה! יש קשר מאגי בין הכרית שלי למנגנון הבכי של פיצית. אחרת, מה ההסבר שבדיוק בשניה שאני מניחה בדממת אלוקים את ראשי הדואב על הכרית, בדיוק ברגע בו תנומה מתוקה נופלת על עפעפי הכבדים, קול יללה דקיק מנסר את החלל.
אני פוזלת לכיוון העזר כנגדי, שלא ממש עוזר עקב מנהגו הקולקל לא לשמוע כלום כשעיניו עצומות. אחוות חושים נהדרת.
״את לא רעבה פיצית״ אני ממלמלת ״פשוט תושיטי יד ותמצאי את המוצץ שלך״
היללות, בתגובה, עולות טון. ״בבקשה״ אני גונחת
ואז נכנעת. מגששת את דרכי בחושך לעריסה. מתי תלמדי למצוא את המוצץ שלך לבד מתוקה? אצבעותי מגניבות ללחייה החמה ליטוף ומגששות אחר הדבר הכי יקר בעולם כולו ברגע זה. אבל משום מה הוא לא נמצא. אני מגששת סנטימטר אחר סנטימטר בעריסה הקטנה מנערת את השמיכה. פיצית צורחת בדציבלים שאינם מביישים את הלפגוט ואפילו, באופן נדיר למדי, גורמת לאביה הנם לזוע מעט במיטתו.
את הנוקיה החבוטה שלי אני דווקא מוצאת בקלות ולאור הפנס שלה אני משתטחת מתחת לעריסה, בודקת מתחת למיטות ולשידה הצמודה. כלום. אני אוספת את פשושית ומנסה להרגיע אותה בקיפצוצים בעלי קצב סודי הידוע לכל אישה שהופכת לאם. הקצב הסודי מרגיע מעט את היבבות וזה עוזר לי לעשות חישוב מהיר: יש לפחות עשרה מוצצים בבית. לפחות.
אני מחזירה את הקטנה לעריסה ופותחת במסע חיפוש שלא מבייש יחידות עילית בחיפוש מבוקשים. לקול צרחותיה של התינוקת שלי אני שוכחת שאני עייפה לא זוכרת מה השעה, רק מטרה אחת לנגד עיני: מוצץ, אחד לפחות. בבקשה ה׳!
מתחת מעל, בתוך. סוגרת מגירות,פותחת תיקים, מציצה בקופסאות המשחקים.
חוזרת לחדר בידיים ריקות, מביטה בפשושית שהתייאשה ונרדמה אדומת פנים ומיוזעת. ליבי מלא מצפון ורגשות אשם.
חוק שימור החומר לא חל על מוצצים אני מבינה, ורושמת לעצמי לקנות מחר לפחות עוד עשריה.

אך, זה טוב!!!!!!!!! רק שבסוף מוצאים אותו בלול מתחת הראש שלה

 

[סבתא חביבה]

אך, זה טוב!!!!!!!!! רק שבסוף מוצאים אותו בלול מתחת הראש שלה

יש עוד חפץ שכבר שנים רבות מסעיר את העולם בתעלומת היעלמות בלתי מוסברת ומנוגדת לחוק שימור החומר: כפיות.

 

[winter bear]

יש עוד חפץ שכבר שנים רבות מסעיר את העולם בתעלומת היעלמות בלתי מוסברת ומנוגדת לחוק שימור החומר: כפיות.

התשובה לזה ולמוצצים זה לא חור שחור????
אין מה לעשות. פשוט יש חור שחור שבולע רק מוצצים.
מה, אתם לא יודעים את זה??

 

[אליהו פ]

@נ. גל יש תוצאות מי מקום ראשון באתגר?

 

[נ. גל]

@נ. גל יש תוצאות מי מקום ראשון באתגר?

האתגר ננעל מחר, בלילה בין ראשון לשני.
בע"ה עד יום שני יהיה שיפוט סופי.

 

[אבגדהו2]

winter bear@
אהבתי ממש!​

​

 

[yael305]

התחלתי לכתוב רק היום, ופתאום גיליתי שזה היום האחרון, אז מעלה לא הכי מושלם, מקווה שתאהבו.

סוף סוף הגיעו הלימודים, ורחלי, שעובדת כמעצבת פנים מהבית, ניצלה את היום הגדול לתוספת של מנוחה, ולעצב לעדינה, אחותה, את ביתה החדש.
לפתע צלצל הטלפון, ורחלי, שרגילה לקבל שיחות בכל שעות היום, לא התפלאה, וענתה למספר הלא מוכר באדיבות.
"שלום" נשמע קול נשי מעבר לקו, "מדברת הגננת של חננאל, הוא מרגיש טוב?"
"מה זאת אומרת? מה קרה? הוא הקיא? יש לו חום?" נבהלה רחלי "כששלחתי אותו הבוקר הוא הרגיש מצוין".
הגננת נשמעה נבוכה "הוא.." היא גמגמה "לא הגיע היום."
"לא הגיע?" רחלי נלחצה, "שלחתי אותו יחד עם אחים שלו הבוקר."
הגננת המופתעת לא ידעה מה לומר, אך למזלה רחלי לא הייתה פנויה כדי להבחין בכך. "אני אחזור אליך" מיהרה לומר, "להתראות".
מיד לאחר שסיימה את השיחה עם הגננת חייגה רחלי אל מזכירות החיידר, מנסה לברר את מספר הטלפון של נהג ההסעה שלקח את ילדיה היום.
בינתיים עדינה חייגה לשכנות הרבות שמלוות גם הן את ילדיהן להסעה, לשמוע האם הן ראו אותו עולה.
תוצאות השיחה של שתיהן לא הניבו פרי, כולם ראו את חננאל הנמרץ עולה להסעה, והנהג אף זוכר בבירור כיצד ירד לצד אחיו, וקיפץ בשמחה לכיוון כיתות הגן.
בשלב זה מוחה של רחלי החל לייצר תרחישי אימה שונים ומשונים. אם הוא ירד מההסעה, ולא הגיע לגן, מה יכול להיות?
אולי הוא נחטף? נאבד? האם לא היה פיגוע באזור?
אך לא, לא היה פיגוע, ולפי עדותו של הנהג, שהיה חרדי, גם לא היה באזור אף אדם מוזר.
אם כן, מה קרה?
היא חייגה שוב לגננת, על מנת לעדכן אותה בממצאים של השיחות האחרונות.
"הוא ירד מההסעה" התחילה לומר, אך הגננת קטעה אותה, :איזו הסעה?" היא אמרה, "אין שום הסעה שמגיעה לכאן, בטח לא מביתכם, הנמצא במרחק הליכה מכאן".
רחלי נבהלה, "תקשיבי.." "בלה" השלימה אותה הגננת.
"איזה בלה?" היא התפלאה, "הרי ביטלתי איתך את הרישום, ושלחתי אותו לגני החיידר."


אקסיומה: 1+1=2

אשמח לביקורת על הקטע שלי.

 

[מיהי]

אשמח לביקורת על הקטע שלי.

קטע מקסים! כתיבה זורמת ונעימה, תמשיכי לכתוב ולשתף

 

[משולש ברמודה]

(אמיתה חברתית שהופרכה - יש להוסיף טקסטים מאת מנהל האתגר עם עדכון הזוכים.)

אולי לא כל אמיתה חברתית צריך להפריך : )

 

[לוטם]

@לוטם מקום שני

@נ. גל
תודה על המקום השני והמכובד

וכל הכבוד לשאר הזוכים!

 

[אליהו פ]

@נ. גל תודה על הבחירה במקום המכובד הזה של המקום הראשון!
ברכות לשאר הזוכים המכובדים!
וכן לכל שאר הכותבים!!!

אשתדל בל”נ להעלות את האתגר החדש עד מחר (שלישי) בערב...

 

[קרב]

@נ. גל תודה על המקום השלישי והמרגש!
למען האמת, פעם ראשונה שאני משתתפת באתגר, וממש הופתעתי....
תודה!!!
וברכות גם לשאר הזוכים----

 

[בובה בובה]

העורך בתגובה שלח לי סימן שאלה בגודל של גופן 400...

אולי בגלל שזה היה שילוב של 2 תמונות ולא היה מקום לכל כך הרבה מילים...