"איסטניסטים – חייהם אינם חיים"

[ארבע]

זה מה מצאתי ברשת:

חרדות הקשורות בנקיון קיימות בדרך כלל בהפרעה טורדנית כפייתית.

ההבדל בין "איסטניסיות" לבין הפרעה הדורשת טיפול קשור בכמה גורמים:

א. עד כמה נגרמת מצוקה ריגשית (חרדה, דכאון) עקב "הרגלי הנקיון"?

ב. כמה זמן ביום מושקע בנקיון, ועל חשבון מה זה בא?

ג. עד כמה נפגע התפקוד המקצועי / לימודי / חברתי / משפחתי עקב העיסוק בנקיון?

אם קיימת פגיעה משמעותית, כדאי ללכת לטיפול ויפה שעה אחת קודם.

הטיפול הפסיכולוגי היעיל להפרעה טורדנית-כפייתית הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

בברכה,
אורי פישר
פסיכולוג קליני בכיר
מומחה לטיפול בהפרעות חרדה

 

[מלפפון]

זה מה מצאתי ברשת:

חרדות הקשורות בנקיון קיימות בדרך כלל בהפרעה טורדנית כפייתית.

ההבדל בין "איסטניסיות" לבין הפרעה הדורשת טיפול קשור בכמה גורמים:

א. עד כמה נגרמת מצוקה ריגשית (חרדה, דכאון) עקב "הרגלי הנקיון"?

ב. כמה זמן ביום מושקע בנקיון, ועל חשבון מה זה בא?

ג. עד כמה נפגע התפקוד המקצועי / לימודי / חברתי / משפחתי עקב העיסוק בנקיון?

אם קיימת פגיעה משמעותית, כדאי ללכת לטיפול ויפה שעה אחת קודם.

הטיפול הפסיכולוגי היעיל להפרעה טורדנית-כפייתית הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

זה נשמע שסוג טיפול CBT (שחקרתי לאחרונה לצורך כתיבה) יעזור לזה.
ומה שטוב בזה הוא שטיפול CBT נמשך כ10 מפגשים, יש לו תוצאות ניכרות בשטח, והוא זול!

חלק מהרתיעה לפנות ל'טיפול' זה המחיר. אבל כולנו מבינות שלפעמים צריך להתאוורר ולנסוע לים/ בריכה /מלון/ כל אחד וההתאווררות שלו.

כשזה מגיע לשדרוג איכות חיים פתאום אנשים נרתעים ומתקמצנים על השקלים.. אז לפי מה שיצא לי ב'מחקר' על השיטה, הטיפול הזה ממש לא יקר, ומשדרג עוד כמה דברים על הדרך..
ומי שנרתע מטיפול, שלא יקרא לזה טיפול, אלא יעוץ/ הכוונה/אבחון/ התאווררות/ ים ועוד כמה שמות נרדפים.

ולמי שביקשה שלא יתנו לו עצות לטיפול, אז אילו עצות את רוצה שכן יתנו לו?
להפסיק להקיא כשהוא לא יכול?
לספור כבשים בלילה כדי להירדם?
להמשיך לסבול סבל שיכול להשליך על שלום הבית ולומר: זה יעבור עם הזמן (וזה לא עובר אלא רק מחמיר כי כבר היחסים עכורים)?
למה כשאנשים מציעים ברצינות את העצה הנכונה ביותר, מבקשים: בבקשה תציעו טיפים אחרים?

אני מתייחסת לזה כמו אל יבלת מציקה. אפשר לתת טיפים איך להסתדר עם היבלת, לא לגעת בה וכו, וניתן לתת טיפים איך למגר אותה לתמיד. כבר כהפנמנו היום שלא כל מי שהולך לטיפול הוא אחד עם בעיות נפשיות. ולכולנו יש את הסעיף שלנו, כל אחד בתחומו. ברגע שהסעיף משליך על ההתנהלות היומיומית, זה הזמן לטפל במקום להתחכם ולנסות למצוא טיפים חובבניים בפרוג.

אדרבה, אם יש למישהו טיפ לשיפור שבאמת עוזר שיעלה אותו לכאן וכולנו נחכים.

 

[eden7115]

אני חושבת שהפתרון לבעיה יכול להגיע מהאשה, כך שהיא תדאג לפני הסעודה להבריק לו צלחת, כוס וסכו"ם, לשתול כפיות וכפות מרכזיות בסלטים ובאוכל שמוגש בצורה מרכזית לשולחן, אפשר גם "לקום לעזור להגיש את האוכל" ולהכין לבעלה צלחת אישית על הדרך לפני שהאוכל מגיע לשולחן או לחילופין למזוג לו ראשון (בבחינת כבוד לבעל).

אני חושבת שאם הם כזוג ידברו על כך ויגיעו לפתרון שהיא מצד אחד תעשה השתדלות בשבילו והוא מצד שני יעשה השתדלות להסתפק בהשתדלות שלה - זה יכול לעבוד...

בכל מקרה - שיהיה בהצלחה!

 

[מוישה]

כמו שאמרתי, אני מעביר הכל ל"מסכן" וקשה לי להגיב לכל הודעה.
בינתיים הרבה מההודעות מאוד מעודדות אותו, בעיקר אלו שמזדהות, והכי חשוב, ההודעה שהעניקה לו צל"שים על כל התאפקות!

אבל אני - את זה הכי אהבתי:
צפה בקובץ המצורף 242658

 

[DigiTali]

ממש לא קשור אבל נראה לי שיש צורך דחוף בלשלוח לטיפול את מי שמעריץ ומאדיר כ"כ את האופנה הפסיכולוגית
חלק מהתגובות כאן זה נשמע שמי שלא מבקר מידי פעם אצל פסיכ' -הוא לא נורמלי.

ממש לא!! אבל זה תמיד יכול לתרום
ואני לא התכוונתי דווקא לטיפול פסיכולוגי אלא כל טיפול רגשי/או קאוצינג/או אימון אישי ועוד ועוד

 

[DigiTali]

כמו שאמרתי, אני מעביר הכל ל"מסכן" וקשה לי להגיב לכל הודעה.
בינתיים הרבה מההודעות מאוד מעודדות אותו, בעיקר אלו שמזדהות, והכי חשוב, ההודעה שהעניקה לו צל"שים על כל התאפקות!

אבל אני - את זה הכי אהבתי:
צפה בקובץ המצורף 242658

אני מקווה שהיית חבר טוב וסיננת את ההודעות הפחות נעימות לאוזן כמו שלי...אחרת יש לי ממש מצפון שפגעתי ביהודי

 

[גולדס]

זה נשמע שסוג טיפול CBT (שחקרתי לאחרונה לצורך כתיבה) יעזור לזה.
ומה שטוב בזה הוא שטיפול CBT נמשך כ10 מפגשים, יש לו תוצאות ניכרות בשטח, והוא זול!

חלק מהרתיעה לפנות ל'טיפול' זה המחיר. אבל כולנו מבינות שלפעמים צריך להתאוורר ולנסוע לים/ בריכה /מלון/ כל אחד וההתאווררות שלו.

כשזה מגיע לשדרוג איכות חיים פתאום אנשים נרתעים ומתקמצנים על השקלים.. אז לפי מה שיצא לי ב'מחקר' על השיטה, הטיפול הזה ממש לא יקר, ומשדרג עוד כמה דברים על הדרך..
ומי שנרתע מטיפול, שלא יקרא לזה טיפול, אלא יעוץ/ הכוונה/אבחון/ התאווררות/ ים ועוד כמה שמות נרדפים.

ולמי שביקשה שלא יתנו לו עצות לטיפול, אז אילו עצות את רוצה שכן יתנו לו?
להפסיק להקיא כשהוא לא יכול?
לספור כבשים בלילה כדי להירדם?
להמשיך לסבול סבל שיכול להשליך על שלום הבית ולומר: זה יעבור עם הזמן (וזה לא עובר אלא רק מחמיר כי כבר היחסים עכורים)?
למה כשאנשים מציעים ברצינות את העצה הנכונה ביותר, מבקשים: בבקשה תציעו טיפים אחרים?

אני מתייחסת לזה כמו אל יבלת מציקה. אפשר לתת טיפים איך להסתדר עם היבלת, לא לגעת בה וכו, וניתן לתת טיפים איך למגר אותה לתמיד. כבר כהפנמנו היום שלא כל מי שהולך לטיפול הוא אחד עם בעיות נפשיות. ולכולנו יש את הסעיף שלנו, כל אחד בתחומו. ברגע שהסעיף משליך על ההתנהלות היומיומית, זה הזמן לטפל במקום להתחכם ולנסות למצוא טיפים חובבניים בפרוג.

אדרבה, אם יש למישהו טיפ לשיפור שבאמת עוזר שיעלה אותו לכאן וכולנו נחכים.

כתבתי כבר בתחילת האשכול על אחת שניסתה לטפל בCBT (והיא עצמה מתעסקת בפסיכולוגיה וכד') והטיפולים לא הועילו....

 

[album]

צריך להפריד פה דחוף

יש מצבים רגילים ויש מצבים קצת יותר מורכבים.

מי שלא מכיר את העולם הזה של חרדה וכפיתיות בכלל(!!!!!) לא מבין. בכלל!

כל העיצות הפרקטיות מתיחסות לאנשים שיש להם בעיה קלה מאוד שמיד הם תופסים את עצמם ומצליחים לצאת ממעגל הקסמים הזה.

ואני נגד בכללי לשלוח לפסיכולוגים וכו'
אבל אני מכירה קצת מצבי חרדה וכפיתיות אז אני יודעת על מה אני מדברת.
גם דיברתי עם אנשי מקצוע בנושא (בתקווה לעזור לכמה)

אני מכירה אנשים שבצפרניים ניסו לצאת מהמצב, השקיעו את כל כולם, אבל הגיעו נפילות שפשוט שרפו את כל העבודה שעשו והכי גרוע שקעו הרבה יותר לתוך הבעיה. כי לא היו להם הכלים הנכונים לעבודה ולטיפול שורש...
עכשיו הם בטיפולים פסיכולוגיים שלא יגמרו ב-10 מפגשים....

בקשר לטיפולי CBT צריך לקחור היטב את הנושא [מלפפון] הוא בכלל לא כזה פשוט.
במקרי כפיתיות בינוניים - קשים צריך ללכת לפסיכולוג (עם המלצות!!!) וכמה שיותר מהר.

בברכת רפואת הנפש ורפואת הגוף
לכל חולי עמ"י

 

[סא איור]

ממש לא!! אבל זה תמיד יכול לתרום
ואני לא התכוונתי דווקא לטיפול פסיכולוגי אלא כל טיפול רגשי/או קאוצינג/או אימון אישי ועוד ועוד

לא סתם הוספתי סמיילים. דוקא מתוך הכרותי די מקרוב עם תחום הטיפול הרגשי
עדיין יש מן הערצה בלתי ברורה לכל מה שריח פסיכולוגיה נודף ממנו.
זה בלט בתגובות מסוימות.
אני לא שוללת שיש מקרים שזה מה שצריך לנסות.[וגם אז לא מובטחת ההצלחה...]

 

[album]

אה...
ועוד משהו שפחדתי מאד לכתוב , שאולי כדאי להיעזר בכדורים, על מנת לקצר את התהליך
(הכדורים נועדו להשלים חומר שהמוח מפריש, הוא אחראי לכל מצבי החרדה>כפיתיות. החומר שחסר בגוף הוא סרוטונין. המונח המקצועי לבעית כפיתיות הוא: OCD)

ותפסיקו לחיות עם דעות קדומות.
תסתכלו למצב בפנים ותעשו מה שצריך. לפחות תתייעצו ואל תטייחו בעיות.

 

[מלפפון]

כתבתי כבר בתחילת האשכול על אחת שניסתה לטפל בCBT (והיא עצמה מתעסקת בפסיכולוגיה וכד') והטיפולים לא הועילו....

יש מצב.
אבל זה מקרה אחד מתוך הרבה שכן הועיל להם.

גם אני שמעתי על אחת שלקחה אנטיביוטיקה ולא עזר לה. הגוף שלה התרגל לאנטיביוטיקה.. הרופא נתן לה אחת חזקה יותר, וב"ה עזר..

 

[מלפפון]

בקשר לטיפולי CBT צריך לקחור היטב את הנושא [מלפפון] הוא בכלל לא כזה פשוט.
במקרי כפיתיות בינוניים - קשים צריך ללכת לפסיכולוג (עם המלצות!!!) וכמה שיותר מהר.

לכל חולי עמ"י

טוב, כבר כתבתי שחקרתי..

אז זהו, שצריך לדעת לאיזה מטפל ללכת. לא כל אחד יודע ומוסמך לטפל.
וזה גם עונה לשאלה של גולדס.

כי אני דווקא יודעת על כאלו שכמובן לא רצו ללכת בהתחלה, עד שהמשפחה הכריחה, והחיים שלהם השתנו לחלוטין!

ואני אחת מאד סקפטית וחשדנית (כבדהו וחשדהו...), ולא מאמינה מהר לכל מיני שיטות ושרלטנויות.

ועוד משהו: אני לא חושבת שכל בעיה קטנה מצריכה טיפול.
כאן למשל לא חושבת שיש צורך לטיפול מקצועי: http://www.prog.co.il/showpost.php?p=1662710&postcount=15.

אבל באשכול הנ"ל, לפי התיאורים של פותח האשכול, בהחלט יש מה ללכת לטיפול. זה מעיב על החיים התקינים, ולא יפתר לבד. אז למה לסבול אם אפשר לפתור את הבעיה?

 

[אהובה ו]

טוב, כבר כתבתי שחקרתי..

אז זהו, שצריך לדעת לאיזה מטפל ללכת. לא כל אחד יודע ומוסמך לטפל.
וזה גם עונה לשאלה של גולדס.

כי אני דווקא יודעת על כאלו שכמובן לא רצו ללכת בהתחלה, עד שהמשפחה הכריחה, והחיים שלהם השתנו לחלוטין!

ואני אחת מאד סקפטית וחשדנית (כבדהו וחשדהו...), ולא מאמינה מהר לכל מיני שיטות ושרלטנויות.

ועוד משהו: אני לא חושבת שכל בעיה קטנה מצריכה טיפול.
כאן למשל לא חושבת שיש צורך לטיפול מקצועי: http://www.prog.co.il/showpost.php?p=1662710&postcount=15.

אבל באשכול הנ"ל, לפי התיאורים של פותח האשכול, בהחלט יש מה ללכת לטיפול. זה מעיב על החיים התקינים, ולא יפתר לבד. אז למה לסבול אם אפשר לפתור את הבעיה?

בדרך כלל, אחד המדדים של בעיה אמיתית, זה עם הבעיה מפריעה לחיים תקינים ביום יום.
במקרה הזה, עם הוא נגעל רק בסיטואציה הספציפית הזו, לא נראה שזה מפריע לחיים התקינים ביום יום. אלא עם כן זה משפיע על יותר תחומים ממה שמסופר פה.

ובדרך אגב, אני יותר מרחמת על אישתו.... תחשבו, היא כנראה גם הייתה רגילה להיתנהגות דומה לזו של הגיסים, ובבת אחת הייתה צריכה לעשות שינוי של 180 מעלות בהרגלים שלה! להקפיד על דברים שאצל ההורים שלה זרמו איתם...

 

[לאה ולדמן]

בדרך כלל, אחד המדדים של בעיה אמיתית, זה עם הבעיה מפריעה לחיים תקינים ביום יום.
במקרה הזה, עם הוא נגעל רק בסיטואציה הספציפית הזו, לא נראה שזה מפריע לחיים התקינים ביום יום. אלא עם כן זה משפיע על יותר תחומים ממה שמסופר פה.

ובדרך אגב, אני יותר מרחמת על אישתו.... תחשבו, היא כנראה גם הייתה רגילה להיתנהגות דומה לזו של הגיסים, ובבת אחת הייתה צריכה לעשות שינוי של 180 מעלות בהרגלים שלה! להקפיד על דברים שאצל ההורים שלה זרמו איתם...

סיטואציה של ללכת למשפחת האישה ולסבול שם בהחלט משפיע על חיי היום יום
אולי לא ברמה יום יומית ממש, אבל גם שבת פעם בחודש זה משהו, כל מפגש עם בני המשפחה ומשפיע על כל מערכת הקשרים איתם

 

[אהובה ו]

סיטואציה של ללכת למשפחת האישה ולסבול שם בהחלט משפיע על חיי היום יום
אולי לא ברמה יום יומית ממש, אבל גם שבת פעם בחודש זה משהו, כל מפגש עם בני המשפחה ומשפיע על כל מערכת הקשרים איתם

לא נראה לי שזה עומד בהגדרה אבל אני לא פסיכולוגית

 

[tttsarattt]

מחשבותי בעקבות האשכול:

תמיד יותר קל ונוח לשנות את השני ולהחליט שהבעיה אצל השני ומה פתאום אצלי - במקרה הזה הבעיה זה של הגיסים שאין להם נימוסים וכו
אבל אני בדעה שא"א ולא נכון לשנות את השני, אלא לשנות את עצמינו שלנו יהיה יותר נעים וקל בסביבה שלנו...
ואם כך, הפתרון הוא ללכת ליעוץ וכו - לא צריך בעיה "עם שם" בשביל להגיע...
זה ממש כמו שאמרו פה סוג של התאווררות

 

[mat]

אני בתור איסטניסט נורמלי לדעתי.
חושב ככה.

אם הבנתי נכון. מי שמדברים עליו. הוא נגעל לאכול את הרוק של הסביבה ואפילו במשהו.

ואחרי שהוא ממלא את בטנו באוכל פתאום הוא רואה איך מתנהגים עם זה. הוא קולט שבבטן שלו יש רוק של הגיס שלו. וזה מגעיל אותו ולכן הוא רוצה להקיא.

עכשיו אני בתור איסנטניסט יודע שזה עניין של הרגל. כאילו אני יכול להחליט מחר בלי טיפול ובלי שום דבר. להתחיל לאכול רוק של הסביבה. ולהתרגל לזה לאט לאט. זה לא בעיה.
רק שאני לא רואה את עצמי שם. לא רוצה להיות כזה אדם.

ולכן זה תלוי מה הוא רוצה להיות. אם הוא לא רוצה להמשיך להיות איסטניסט. שפשוט יאכל באופן יזום. רוק של הסובבים אותו על מנת להתרגל. בתור אימון. מובטח לו שתוך שבוע הוא לא יקיא מזה וזה לא יזיז לו.

אם הוא רוצה להמשיך להיות אסטניסט. כי הוא חושב שזה נורמלי וטוב. אז שיסביר להם שהוא סובל מההתנהגות שלהם. והם הורסים לו את התאבון. ואני מאמין שהם יתחשבו בו. אם לא. שפשוט לא יבוא.

אדם לא צריך להיכנס למקום שלא טוב לו. כמו שאדם לא הולך לחדר מתים כי זה לא טוב לו. ואנחנו לא שולחים אותו לטיפול על זה. ככה לא צריך ללכת למקום שעושה לבן אדם אי נעימות.

 

[רחלשקרקה]

הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה.
זה לא :או CBT- או פסיכולוג!!

CBT זה אחת מהגישות הפסיכולוגיות, ופסיכולוג טוב ומעודכן מכיר את כל השיטות ויכול להתאים שיטה למטופל.
לעומת זאת מי שיודע רק CBT- לא יכול להתאים טיפול אחר במקרה הצורך.

צורך בפסיכולוג הוא כשמישהו סובל בצורה כלשהיא- במחשבה, בהרגשה וכו' - (לא גופנית) ורוצה לשנות את זה.
אם יספרו לגיסים שהוא סובל, ואם ירצו להשתנות רק לא יצליחו, שילכו גם הם לפסיכולוג, אדרבא.
כרגע הוא הסובל, והוא המתייעץ, שיפתור את זה וגמרנו.

וכמו שאמרה מלפפון, יבלת כמשל- לא מעידה על הבנ"א שהוא לא טוב, אלא יש לו משהו שמפריע לו, ואפשר להסיר את זה.

 

[ארי בראון]

עכשיו אני בתור איסנטניסט יודע שזה עניין של הרגל. כאילו אני יכול להחליט מחר בלי טיפול ובלי שום דבר. להתחיל לאכול רוק של הסביבה. ולהתרגל לזה לאט לאט. זה לא בעיה.

לנו במשפחה יש בחור איסטניס וצמחוני קיצוני מגיל 3. עד גיל 23 הוא לא הכניס בשר\דגים לפה והיו לו גם צידוקים אידיאולוגים וגם איסטניסטיים. (קם מהשולחן כשאכלו בשרי,משגיח על תהליכי הבישול, אוכל רק בחד"פ מסט שלו בארון שלו, מכסה את הצלחת כשהולך ליטול ידיים, שומר מרחק בשיחה וכו')
ופתאום כמה חודשים אחרי החתונה הוא התחיל לאכול בשר פה ושם כשהתארח אצל המחותנים והתחיל בהדרגה לרדת מהחומרות שלו בעוד קטעים.
א"א לקבוע מסיפורים שום דבר לגבי אף אחד אבל זה רק עידוד למי שחושב שלעולם לא יצליח לצאת מזה.

 

[bbr]

לנו במשפחה יש בחור איסטניס וצמחוני קיצוני מגיל 3. עד גיל 23 הוא לא הכניס בשר\דגים לפה והיו לו גם צידוקים אידיאולוגים וגם איסטניסטיים. (קם מהשולחן כשאכלו בשרי,משגיח על תהליכי הבישול, אוכל רק בחד"פ מסט שלו בארון שלו, מכסה את הצלחת כשהולך ליטול ידיים, שומר מרחק בשיחה וכו')
ופתאום כמה חודשים אחרי החתונה הוא התחיל לאכול בשר פה ושם כשהתארח אצל המחותנים והתחיל בהדרגה לרדת מהחומרות שלו בעוד קטעים.
א"א לקבוע מסיפורים שום דבר לגבי אף אחד אבל זה רק עידוד למי שחושב שלעולם לא יצליח לצאת מזה.

סתם התענינות, האם זה היה מטיפולים פסיכולוגיים, או מזוגיות תקינה ?


עוד נקודה למחשבה, אולי הרבה התכוונו לכך, אבל דיברו בשפה של היום

דאגה בלב איש ישיחנה - לאחרים (לא דווקא לפסיכולוג), חבר טוב שמבין ונותן באוביקטיביות עוד דעה והסתכלות למצב יוכל לעזור מאוד, ולהתייעץ עם רב הביכנ"ס, קהילה, אדמו"ר, ראש ישיבה, מרן, שהאם הרבה יותר טובים מכל הבחינות, 1. זה דעת תורה, ואז זה לפי הוראת היצרן במקור, 2. יותר נגיש חלק מאילו שפרטתי, 3. תקציב, ועוד...
גם כתוב אל תקרי ישיחנה אלא יסיחנה - מדעתו, ולא דווקא על ידי מישהו אחר, כי זה כבר הפירוש הראשון, אלא פשוט שהבן אדם הוא בעל בחירה, ויש לו את האפשרות עם גישה בריאה ונכונה להקל מעצמו...

ולנכתב על דעות קדומות, קחו בחשבון שזה מה שיגיבו עוד 50 שנה על הדיעות העדכניות