הנושאים החמים
הנושאים החמים
נהיה טרנד משתמשים אנונימיים , אז גם אני הצטרפתי 
אמהות חייבת את עצתכן,
אני מרגישה שמאד קשה לי להיות נינוחה ואוהבת בבית.
אני אמא ל 5 , בע"ה בקרוב ל 6 , וזה לא קל , כל ילד והחינוך שלו, והבעיות שלו , כמעט כולם קטנים אצלי,
מגיעה הבית מהעבודה בסביבות 4, כך שפשוט כל החיים סביב מרוץ , להספיק ולהספיק.
הגדולה שלי בת כמעט 10 , ו 2 הילדים שאחריה מאתגרים מאד , הבן שובב עם הפרעת קשב , וזאת שאחריו עם תרגילי מוטוריקה יומיומיים שדורשים ממני הרבה זמן , ולא הזכרתי את הטיפול בקטנים יותר. זה הרקע כדי שתבינו יותר,
הייתי פעם בקאוצינ'ג שנדרשנו בו לדמיין אווירה רצויה בבית , והתמונה הראשונה היתה שלי יושבת נינוחה על ספה ומדברת עם כולם בנחת ואהבה. אני מאד רוצה להגיע לשם ולא מצליחה, זה אמנם לא תמיד, יש פעמים שאני יושבת איתם על הרצפה ומשחקת, יושבים לאכול ביחד ,סיפור לפני השינה , אבל כשמגיע פתאום השעה שזהו צריך לישון הכל מתחיל להיות מן מרוץ כזה, וזה קורה גם בבוקר , אני הרבה מתעוררת מאוחר בגלל הקטנה והעייפות של המצב , והכל מתנהל במרדף (פנימי אצלי, משתדלת לא להראות אבל קשה)
איך אתן מצליחות?? אני רק שומעת מסביבי כמה אני אמא טובה, ובאמת , השכנות שלי כל פעם "אין אמא כמוך" , אולי כי אני משקיעה בכל מיני דברים עם הילדים , לאפות איתם וכד' , או יצירה מידי פעם , אבל אחרי שמסיימים שוב מגיעה הסבלנות שלי לכלום ואם שני ילדים בוכים אני משתגעת. אפילו לגדולה הרבה פעמים אני מדברת בחוסר סבלנות ובטון לא נעים סתם כי אני בלחץ והיא באה בזמן לא מתאים עם השאלות שלה.
חייבת לציין שגדלתי בבית שלילי מאד , מריבות ואלימות יומיומית , וכנראה שזה בין היתר המשפיע על הקושי אצלי , אני מודעת ועובדת על זה כל יום , היום למשל ברוך השם הצלחתי בבוקר לשלוח את כולם בחיוך וחיבוק ובנחת (ועדיין בפנים אני מרגישה תוך כדי את המרוץ הזה. איך אפשר להיות בשלוווה???) אז סימנתי לי וי באושר, אבל אם מחר נחזור מאוחר מנסיעה והילדים קצת יקפצו במקום לעלות למיטה בשעה 10 בלילה, אני שוב מגיעה למצב הזה.
ועוד נקודה, מאד קשה לי לאהוב את שני הילדים ה"מאתגרים" שניתנו לי מתנה מהשמיים , כשהם מרביצים או מציקים וכדומה אני כועסת , אפילו רק בפנים , וזה מצטבר הכעס הזה, ואני לא מצליחה להרגיש אוהבת כמו את הקטנים שלי.
אשמח לטיפים ועצות שלכם , זה מאד מאד חשוב לי.
אמהות חייבת את עצתכן,
אני מרגישה שמאד קשה לי להיות נינוחה ואוהבת בבית.
אני אמא ל 5 , בע"ה בקרוב ל 6 , וזה לא קל , כל ילד והחינוך שלו, והבעיות שלו , כמעט כולם קטנים אצלי,
מגיעה הבית מהעבודה בסביבות 4, כך שפשוט כל החיים סביב מרוץ , להספיק ולהספיק.
הגדולה שלי בת כמעט 10 , ו 2 הילדים שאחריה מאתגרים מאד , הבן שובב עם הפרעת קשב , וזאת שאחריו עם תרגילי מוטוריקה יומיומיים שדורשים ממני הרבה זמן , ולא הזכרתי את הטיפול בקטנים יותר. זה הרקע כדי שתבינו יותר,
הייתי פעם בקאוצינ'ג שנדרשנו בו לדמיין אווירה רצויה בבית , והתמונה הראשונה היתה שלי יושבת נינוחה על ספה ומדברת עם כולם בנחת ואהבה. אני מאד רוצה להגיע לשם ולא מצליחה, זה אמנם לא תמיד, יש פעמים שאני יושבת איתם על הרצפה ומשחקת, יושבים לאכול ביחד ,סיפור לפני השינה , אבל כשמגיע פתאום השעה שזהו צריך לישון הכל מתחיל להיות מן מרוץ כזה, וזה קורה גם בבוקר , אני הרבה מתעוררת מאוחר בגלל הקטנה והעייפות של המצב , והכל מתנהל במרדף (פנימי אצלי, משתדלת לא להראות אבל קשה)
איך אתן מצליחות?? אני רק שומעת מסביבי כמה אני אמא טובה, ובאמת , השכנות שלי כל פעם "אין אמא כמוך" , אולי כי אני משקיעה בכל מיני דברים עם הילדים , לאפות איתם וכד' , או יצירה מידי פעם , אבל אחרי שמסיימים שוב מגיעה הסבלנות שלי לכלום ואם שני ילדים בוכים אני משתגעת. אפילו לגדולה הרבה פעמים אני מדברת בחוסר סבלנות ובטון לא נעים סתם כי אני בלחץ והיא באה בזמן לא מתאים עם השאלות שלה.
חייבת לציין שגדלתי בבית שלילי מאד , מריבות ואלימות יומיומית , וכנראה שזה בין היתר המשפיע על הקושי אצלי , אני מודעת ועובדת על זה כל יום , היום למשל ברוך השם הצלחתי בבוקר לשלוח את כולם בחיוך וחיבוק ובנחת (ועדיין בפנים אני מרגישה תוך כדי את המרוץ הזה. איך אפשר להיות בשלוווה???) אז סימנתי לי וי באושר, אבל אם מחר נחזור מאוחר מנסיעה והילדים קצת יקפצו במקום לעלות למיטה בשעה 10 בלילה, אני שוב מגיעה למצב הזה.
ועוד נקודה, מאד קשה לי לאהוב את שני הילדים ה"מאתגרים" שניתנו לי מתנה מהשמיים , כשהם מרביצים או מציקים וכדומה אני כועסת , אפילו רק בפנים , וזה מצטבר הכעס הזה, ואני לא מצליחה להרגיש אוהבת כמו את הקטנים שלי.
אשמח לטיפים ועצות שלכם , זה מאד מאד חשוב לי.
