הנושאים החמים
האם קרה לך שהילד פנה אליך בחוצפה וחוסר כבוד?
יחס כזה עלול לעורר תגובות רגשיות עזות, ולעיתים אנו מוצאים את עצמנו חסרי אונים מולו.
במאמר המצורף מוצגת הטענה שחוצפה משקפת תהליכי התפתחות טבעיים ואף הכרחיים.
נלמד על הפוטנציאל הגלום בחוצפה וכיצד נוכל לכוון אותו לביטוי חיובי במקום שלילי.
לעיתים אנחנו נוטים לראות את התנהגות הילד רק מנקודת המבט של ההורים – נקודת מבט חיצונית-מרובעת. משם רואים את חוסר הכבוד, חוסר הכרת הטוב, פגיעה בזולת וכדומה. זו נקודת מבט חשובה ונכונה, אך כדי להתמודד עם התופעה, כדאי להתבונן בה מנקודת מבטו של הילד – נקודת מבט פנימית-עגולה שמתייחסת לאופן שבו הילד רואה את האירוע, למניעים ולמטרות שרוצה להשיג באמצעות החוצפה.
היכולת לראות את התמונה מבעד לעיניו של הזולת מכונה אמפתיה, ורוב האנשים יודעים לעשות זאת באופן טבעי. כאשר מדובר בילד שמתחצף להורה ישנו קושי לעשות זאת משום שההורה שההורה חש רגשות שליליים בשל החוצפה כלפיו וגם משום שתפקידו לחנך את הילד להתנהגות ראוייה. כך ההורה "נשאב" לנקודת מבט מרובעת שמקשה עליו לראות את התמונה השלמה של האירוע, משתי נקודות המבט יחד.
מה יכול לגרום לילד להתחצף?
לכל אחד מאיתנו יש חלק "עגול" - שאיפה לחירות ועצמאות, ורצון "לפרוץ" החוצה מכל מגבלה וסמכות, וחלק "מרובע" - שאיפה לביטחון, יציבות, סדר ומשמעת – בכלל זה לכבד סמכות שעוטפת ושומרת עלינו. ילד מתחיל את חייו כעיגול גדול, ותהליך ההסתגלות לריבוע לוקח זמן. בתקופה זו הילד יכול "להתנדנד" לשני הכיוונים – מצד אחד להיות עצמאי מידי ומצד שני להיות תלותי מידי. לכך יתכנו מספר ביטויים:
בדיקת גבולות - ילדים בודקים עד כמה הם יכולים "להזיז את הגבול" מהי מידת החירות/עצמאות שלהם אל מול המציאות הריאלית-מרובעת שיש בה אלמנטים שמגבילים את חירות האדם. ה"נציג" של המציאות המרובעת הוא ההורה, ובדיקת הגבולות יכולה להיות מופנית גם כלפיו בצורה של חוצפה והתרסה.
ביטוי תסכול - לעיתים ילדים מגיבים בחוצפה כתגובה לתסכול, כעס או קושי להביע רגשות. זו צורה לא הולמת "לשחרר לחץ". באופן עמוק יותר, תסכול הוא ביטוי לפער בין הרצוי למצוי, בין ה"רוצה" (עיגול) ל"צריך" (ריבוע). מי ש"מגלה" לילד שלא תמיד הרצוי הוא מצוי – זה ההורה, ולכן התסכול מופנה כלפיו.
תפיסת חירות - נקודת מבט עגולה רואה את הפנימיות, ומבחינתה כולם שווים (כמו שכל הנקודות בעיגול נמצאות באותו מרחק מנקודת המרכז. ראו פרי צדיק פרשת קרח). מנקודת מבט זו, ההורה הוא "אדם" בדיוק כמו הילד ולכן אין הצדקה שהוא "יהיה מעליו". נקודת מבט המרובעת רואה את החיצוניות, את הצורך בסדר ובביטחון ולכן אין מנוס מקבלת סמכות. ילדים, במיוחד בגילאים הצעירים או ילדים עם הפרעת קשב (ADHD), נוטים להסתכל בעיקר מבעד לעדשה העגולה והם מתקשים להבין/לחוש את הרעיון של היררכיה וסמכות. הם עלולים לראות בהורים ובמבוגרים "שווים" להם, ולדבר אליהם באותה רמה - ללא כבוד וללא מעצורים.
תשומת לב – כשהילד חי בתודעה עגולה הוא מרגיש "נברא יחידי" והוא מצפה ליותר תשומת לב. ייתכן שהוא מנסה להשיג אותה על ידי חוצפה וגרימת "זעזוע" להורה. במיוחד אם הילד עם בעיה של דימוי עצמי נמוך או תחושת נטישה הוא עשוי להשתמש בחוצפה כדי "למשוך תשומת לב" ולהרגיש שמישהו מתייחס אליו.
השפעה סביבתית - ילדים עלולים לחקות התנהגות חצופה שהם רואים בסביבתם, למשל בבית או במוסדות חינוך. יש גם השפעות תרבותיות. אלעזר יריב מציין ש"המילה העברית 'חוצפה' (chutzpah) הובאה לארצות-הברית ולגרמניה בידי מהגרים ממזרח אירופה, והתאזרחה באנגלית ובגרמנית. הפסיכולוג האמריקני פיליפ זימברדו טוען כי בעצם אין תרגום אנגלי מדויק למילה, אולי משום שהמושג זר למנטליות האנגלו-סכסית". מעניין לציין שבמשנה נאמר שחכמים אסרו לקרא בשבת לאור הנר, שמא האש תיחלש והאדם יטה את השמן לקראת הפתילה, מה שאסור משום איסור מבעיר. אולם, התירו לילדים הלומדים לפני רבם לקרא לאור הנר. בתלמוד ירושלמי מוסבר שהטעם כי "אימת רבם עליהם" ולא יבואו להטות בטעות. בתלמוד ירושלמי לעומת זאת ישנו הסבר הפוך: הילדים לא יטו את הנר, כיוון שהם רוצים שהנר יכבה והם ישתחררו הבייתה...
בעיות רגשיות או התנהגותיות - לעיתים חוצפה משקפת קושי עמוק יותר בתחום הרגשי, החברתי או ההתנהגותי, או קשיים בסמכות/קשר הורה-ילד, ויכולה להצביע על צורך בהתייחסות טיפולית.
מה עושים?
טבעי להרגיש כעס/עלבון/תסכול אל מול חוצפה, אך איבוד העשתונות עלול להחמיר את המצב. קחו נשימה עמוקה וגשו לנושא ברגיעה. ראו את העבודה על חוצפה כחלק מהכנת הילד לחיים. אל תישאבו ל"כיבוי שריפות", מקדו את עיקר המאמצים שלכם במניעת חוצפה שלילית. הנה שלבי פעולה אפשריים:
1. להבין את המניע - לנסות להבין מדוע הילד מתנהג כך ומהו הרווח שלו. למשל, אולי הוא מרגיש שזה נותן לו כוח ועצמאות. אל תספקו בהסברים מסוג "לא" (כמו אין לו גבולות), חפשו הסברים מסוג "כן" (כמו לדעתו הוא מרוויח ממעשה זה .... או: לפי איך שהוא מבין את המציאות שהיא ..... זוהי תגובה הגיונית מבחינתו).
2. להפריד בין הכוונה לביצוע – להתעלם לרגע מהאופן השלילי בו הילד התנהג ולשאול מה המניע החיובי של הילד? האם המשמעות של חוצפה היא רק שלילית? תכונת הבסיס של חוצפה היא חיובית (בזכותה עם ישראל קיבלו את התורה) והיא נחוצה לתפקודים רבים בחיים, כמו יכולת לעמוד על שלך, לא להתבייש הודות על האמת, לשאול כשלא מבינים משהו, להיות בעל אופי איתן ולא נגרר אחרי אחרים. ראו מקורות חז"ל בהערה[1]. היחס אל הילד צריך להיות כזה שמחזק את השורש החיובי ובו-זמנית ממתן את הביטוי השלילי. למשל, "אני שמח שאתה יודע לעמוד על שלך מולי. אני אוהב זאת. הצורה שבה עשית זאת לא מקובלת עלי".
3. ליצור מרחב עגול – ביחסי הילד וההורה צריכים להיות מרחבים שבהם יש ביטוי לנקודה של השוויון בין ההורה לילד. כמו משחק משותף, הקשבה לדברי הילד, היוועצות בו, האצלת סמכויות. לדוגמה, יעקב אבינו קרא לבניו – אחיו (רש"י, בראשית לא, מו) כלומר שווים לו (זריעה ובניין בחינוך, כז). משה רבינו השווה את עצמו ליהושע: "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק", מכאן אמרו חכמים יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך.
4. לנהל שיח עגול – בזמן רגיעה תאפשרו לילד לשתף אתכם בראיית העולם שלו בלי להאשים או לבקר. המטרה שהוא יחוש בכך שאתם רואים את המניע החיובי למרות שאינכם מסכימים עם צורת הביטוי השלילית. למדו את הילד את ההבחנה בין חוצפה שלילית לחוצפה חיובית. במקביל שתפו את הילד בחוויה שלכם, הזמינו אותו לראות כיצד הדבר נראה מנקודת מבטכם כמי שנפגעים אישית מצורת הביטוי שלו. למשל, "שמתי לב שכעסת עלי ואמרת לי כך וכך (צטטו מילה, לא את ההגדרה שלה כחוצפה. ההגדרה היא כבר נקודת מבט מרובעת). אני יודעת שאתה אוהב אותי וראיתי שלא נעים לך. תספר לי מה היה מבחינתך?".
5. הזמנת הילד להציע פתרונות - הדבר הטוב ביותר הוא להביא את הילד למקום שהוא יקח אחריות על ההתנהגות וירצה לחשוב יחד על דברים שיעזרו לו לשפר אותה. למשל, למצוא דרכים חלופיות להביע את התסכול או אי הסכמה שלו. עודדו אותו להשתמש במילים המתארות את תחושותיו במקום חוצפה. למשל, "אני רואה שאתה לא רוצה שזה יקרה, אבל זה קורה שוב ושוב. מה אתה מציע שנעשה? מה יעזור לך?".
6. הצבת גבולות ברורים – הבהירו (לעצמכם) ולילד מה הקווים האדומים שלכם, ומה תהייה התגובה שלכם (בהתאם לחומרת החוצפה. לא כל החוצפות שוות). הרגילו את הילד לכך שחוצפה שלילית לא משיגה את מטרותיו. למשל "אני לא נענה לבקשה כאשר אתה מדבר אלי בצורה כזו". חזקו אצל הילד את התובנה לפיה לצורת היחס שלו יש תוצאות הכרחיות. למשל, "הדיבור שלך פגע בי, אני זקוק לזמן להירגע. כעת תמתין".
[1] המילה חוצפא באה מארמית, כתרגום לביטוי עז פנים (תרגום יונתן בן עוזיאל, דברים כח,נ). מהר"ל מגדיר "עז הוא יוצא מן היושר ומן הסדר בתוקף ובעזות" (נתיב הבושה, א. ושם בפרק ב', היבט נוסף של "לא להתרגש" מאחרים). במקומות רבים היא משמשת בהקשר שלילי. למשל, בעקבות של משיח החוצפה תגדל והיוקר יאמיר (סוטה מט), התנהגויות שליליות שונות תוארו כחוצפה (כתובות יח, מו"ק טז, קידושין לג, ב"ב לג). במקום אחר נחלקו חכמי ארץ ישראל ובבל האם תכונה זו מעידה על חסרון בייחוס של אדם או דווקא להיפך (קידושין ע), בהמשך לכך אומרים חכמים שישראל זכו לקבלת התורה מפני שהם עזים שבאומות (ביצה כה, שמות רבה, מב,ט). בתלמוד ירושלמי מתוארת תשובת אנשי ננוה כחוצפה חיובית (תענית ב, א) ואף רבי עקיבה תיאר את תפילתו ככזו ושלכן נענתה (שם, ג,ד). הגמרא מסבירה שלחוצפה יש כח עוצמתי, אך בחוצפה שלילית חסר משהו אחד – ניהול (כתר). כלומר הבעיה בחוצפה שלילית שהיא נעשית ללא חישוב ותכנון למטרה חיובית. (מלכותא בלא תגא - מלכות ללא כתר: שררה גדולה ואינו חסר אלא כתר מלכות. רש"י סנהדרין קה. על חוצפה כהתפרצות חפוזה, ראו אבן עזרא, דניאל, ב,טו. על היכולת להשתמש בכל תכונה לטוב או למוטב, ראו ביאור הגר"א למשלי כב חנוך לנער). הרב הירש (שמות כח, מ) מבהיר שחוצפה אינה שלילית מצד עצמה: "ציץ מכפר על עזות פנים... תכונת העזות יכולה לשמש מידה טובה או רעה, הדרגה הגבוהה ביותר של שלמות מוסרית צריכה עזות הנפש, כלומר אופי מוצק ואיתן, ואותה התכונה יכולה להביא את האדם גם אל תחתית התהום בחיי המוסר... הציץ מקדש את מידת העזות שבקדושה במלחמתה עם השוא והשקר". הרבי מסוכוצ'וב מסביר שהיוונים היו עזי פנים ולכן דניאל בנבואתו דימה אותם לנמר. החשמונאים השמשו באותו כח כדי למרוד בהם, "הוי עז כנמר" (שם משמואל, מקץ תרעז). מהר"ל (חידושי אגדות סנהדרין צז א): "וכמה דברים שהעזות טוב, שהרי ולא הביישן למד, אבל כאשר העזות ירבה אז העזות הוא גדול, ואין דבר רע כמו זה כאשר ירבה עזי פנים שנקרא זה קלקול ברבוי".
יחס כזה עלול לעורר תגובות רגשיות עזות, ולעיתים אנו מוצאים את עצמנו חסרי אונים מולו.
במאמר המצורף מוצגת הטענה שחוצפה משקפת תהליכי התפתחות טבעיים ואף הכרחיים.
נלמד על הפוטנציאל הגלום בחוצפה וכיצד נוכל לכוון אותו לביטוי חיובי במקום שלילי.
רבים מאיתנו נתקלים במצבים שבהם ילדינו מתנהגים כלפינו בחוצפה - הם מדברים בצורה מזלזלת, מעליבה ואף מתריסים נגדנו. מדוע זה קורה ואיך ניתן להתמודד?
מאת: חיים דיין עו"ס קליני ודוקטורנט, יו"ר מכון הקשב
מאת: חיים דיין עו"ס קליני ודוקטורנט, יו"ר מכון הקשב
לעיתים אנחנו נוטים לראות את התנהגות הילד רק מנקודת המבט של ההורים – נקודת מבט חיצונית-מרובעת. משם רואים את חוסר הכבוד, חוסר הכרת הטוב, פגיעה בזולת וכדומה. זו נקודת מבט חשובה ונכונה, אך כדי להתמודד עם התופעה, כדאי להתבונן בה מנקודת מבטו של הילד – נקודת מבט פנימית-עגולה שמתייחסת לאופן שבו הילד רואה את האירוע, למניעים ולמטרות שרוצה להשיג באמצעות החוצפה.
היכולת לראות את התמונה מבעד לעיניו של הזולת מכונה אמפתיה, ורוב האנשים יודעים לעשות זאת באופן טבעי. כאשר מדובר בילד שמתחצף להורה ישנו קושי לעשות זאת משום שההורה שההורה חש רגשות שליליים בשל החוצפה כלפיו וגם משום שתפקידו לחנך את הילד להתנהגות ראוייה. כך ההורה "נשאב" לנקודת מבט מרובעת שמקשה עליו לראות את התמונה השלמה של האירוע, משתי נקודות המבט יחד.
מה יכול לגרום לילד להתחצף?
לכל אחד מאיתנו יש חלק "עגול" - שאיפה לחירות ועצמאות, ורצון "לפרוץ" החוצה מכל מגבלה וסמכות, וחלק "מרובע" - שאיפה לביטחון, יציבות, סדר ומשמעת – בכלל זה לכבד סמכות שעוטפת ושומרת עלינו. ילד מתחיל את חייו כעיגול גדול, ותהליך ההסתגלות לריבוע לוקח זמן. בתקופה זו הילד יכול "להתנדנד" לשני הכיוונים – מצד אחד להיות עצמאי מידי ומצד שני להיות תלותי מידי. לכך יתכנו מספר ביטויים:
בדיקת גבולות - ילדים בודקים עד כמה הם יכולים "להזיז את הגבול" מהי מידת החירות/עצמאות שלהם אל מול המציאות הריאלית-מרובעת שיש בה אלמנטים שמגבילים את חירות האדם. ה"נציג" של המציאות המרובעת הוא ההורה, ובדיקת הגבולות יכולה להיות מופנית גם כלפיו בצורה של חוצפה והתרסה.
ביטוי תסכול - לעיתים ילדים מגיבים בחוצפה כתגובה לתסכול, כעס או קושי להביע רגשות. זו צורה לא הולמת "לשחרר לחץ". באופן עמוק יותר, תסכול הוא ביטוי לפער בין הרצוי למצוי, בין ה"רוצה" (עיגול) ל"צריך" (ריבוע). מי ש"מגלה" לילד שלא תמיד הרצוי הוא מצוי – זה ההורה, ולכן התסכול מופנה כלפיו.
תפיסת חירות - נקודת מבט עגולה רואה את הפנימיות, ומבחינתה כולם שווים (כמו שכל הנקודות בעיגול נמצאות באותו מרחק מנקודת המרכז. ראו פרי צדיק פרשת קרח). מנקודת מבט זו, ההורה הוא "אדם" בדיוק כמו הילד ולכן אין הצדקה שהוא "יהיה מעליו". נקודת מבט המרובעת רואה את החיצוניות, את הצורך בסדר ובביטחון ולכן אין מנוס מקבלת סמכות. ילדים, במיוחד בגילאים הצעירים או ילדים עם הפרעת קשב (ADHD), נוטים להסתכל בעיקר מבעד לעדשה העגולה והם מתקשים להבין/לחוש את הרעיון של היררכיה וסמכות. הם עלולים לראות בהורים ובמבוגרים "שווים" להם, ולדבר אליהם באותה רמה - ללא כבוד וללא מעצורים.
תשומת לב – כשהילד חי בתודעה עגולה הוא מרגיש "נברא יחידי" והוא מצפה ליותר תשומת לב. ייתכן שהוא מנסה להשיג אותה על ידי חוצפה וגרימת "זעזוע" להורה. במיוחד אם הילד עם בעיה של דימוי עצמי נמוך או תחושת נטישה הוא עשוי להשתמש בחוצפה כדי "למשוך תשומת לב" ולהרגיש שמישהו מתייחס אליו.
השפעה סביבתית - ילדים עלולים לחקות התנהגות חצופה שהם רואים בסביבתם, למשל בבית או במוסדות חינוך. יש גם השפעות תרבותיות. אלעזר יריב מציין ש"המילה העברית 'חוצפה' (chutzpah) הובאה לארצות-הברית ולגרמניה בידי מהגרים ממזרח אירופה, והתאזרחה באנגלית ובגרמנית. הפסיכולוג האמריקני פיליפ זימברדו טוען כי בעצם אין תרגום אנגלי מדויק למילה, אולי משום שהמושג זר למנטליות האנגלו-סכסית". מעניין לציין שבמשנה נאמר שחכמים אסרו לקרא בשבת לאור הנר, שמא האש תיחלש והאדם יטה את השמן לקראת הפתילה, מה שאסור משום איסור מבעיר. אולם, התירו לילדים הלומדים לפני רבם לקרא לאור הנר. בתלמוד ירושלמי מוסבר שהטעם כי "אימת רבם עליהם" ולא יבואו להטות בטעות. בתלמוד ירושלמי לעומת זאת ישנו הסבר הפוך: הילדים לא יטו את הנר, כיוון שהם רוצים שהנר יכבה והם ישתחררו הבייתה...
בעיות רגשיות או התנהגותיות - לעיתים חוצפה משקפת קושי עמוק יותר בתחום הרגשי, החברתי או ההתנהגותי, או קשיים בסמכות/קשר הורה-ילד, ויכולה להצביע על צורך בהתייחסות טיפולית.
מה עושים?
טבעי להרגיש כעס/עלבון/תסכול אל מול חוצפה, אך איבוד העשתונות עלול להחמיר את המצב. קחו נשימה עמוקה וגשו לנושא ברגיעה. ראו את העבודה על חוצפה כחלק מהכנת הילד לחיים. אל תישאבו ל"כיבוי שריפות", מקדו את עיקר המאמצים שלכם במניעת חוצפה שלילית. הנה שלבי פעולה אפשריים:
1. להבין את המניע - לנסות להבין מדוע הילד מתנהג כך ומהו הרווח שלו. למשל, אולי הוא מרגיש שזה נותן לו כוח ועצמאות. אל תספקו בהסברים מסוג "לא" (כמו אין לו גבולות), חפשו הסברים מסוג "כן" (כמו לדעתו הוא מרוויח ממעשה זה .... או: לפי איך שהוא מבין את המציאות שהיא ..... זוהי תגובה הגיונית מבחינתו).
2. להפריד בין הכוונה לביצוע – להתעלם לרגע מהאופן השלילי בו הילד התנהג ולשאול מה המניע החיובי של הילד? האם המשמעות של חוצפה היא רק שלילית? תכונת הבסיס של חוצפה היא חיובית (בזכותה עם ישראל קיבלו את התורה) והיא נחוצה לתפקודים רבים בחיים, כמו יכולת לעמוד על שלך, לא להתבייש הודות על האמת, לשאול כשלא מבינים משהו, להיות בעל אופי איתן ולא נגרר אחרי אחרים. ראו מקורות חז"ל בהערה[1]. היחס אל הילד צריך להיות כזה שמחזק את השורש החיובי ובו-זמנית ממתן את הביטוי השלילי. למשל, "אני שמח שאתה יודע לעמוד על שלך מולי. אני אוהב זאת. הצורה שבה עשית זאת לא מקובלת עלי".
3. ליצור מרחב עגול – ביחסי הילד וההורה צריכים להיות מרחבים שבהם יש ביטוי לנקודה של השוויון בין ההורה לילד. כמו משחק משותף, הקשבה לדברי הילד, היוועצות בו, האצלת סמכויות. לדוגמה, יעקב אבינו קרא לבניו – אחיו (רש"י, בראשית לא, מו) כלומר שווים לו (זריעה ובניין בחינוך, כז). משה רבינו השווה את עצמו ליהושע: "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק", מכאן אמרו חכמים יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך.
4. לנהל שיח עגול – בזמן רגיעה תאפשרו לילד לשתף אתכם בראיית העולם שלו בלי להאשים או לבקר. המטרה שהוא יחוש בכך שאתם רואים את המניע החיובי למרות שאינכם מסכימים עם צורת הביטוי השלילית. למדו את הילד את ההבחנה בין חוצפה שלילית לחוצפה חיובית. במקביל שתפו את הילד בחוויה שלכם, הזמינו אותו לראות כיצד הדבר נראה מנקודת מבטכם כמי שנפגעים אישית מצורת הביטוי שלו. למשל, "שמתי לב שכעסת עלי ואמרת לי כך וכך (צטטו מילה, לא את ההגדרה שלה כחוצפה. ההגדרה היא כבר נקודת מבט מרובעת). אני יודעת שאתה אוהב אותי וראיתי שלא נעים לך. תספר לי מה היה מבחינתך?".
5. הזמנת הילד להציע פתרונות - הדבר הטוב ביותר הוא להביא את הילד למקום שהוא יקח אחריות על ההתנהגות וירצה לחשוב יחד על דברים שיעזרו לו לשפר אותה. למשל, למצוא דרכים חלופיות להביע את התסכול או אי הסכמה שלו. עודדו אותו להשתמש במילים המתארות את תחושותיו במקום חוצפה. למשל, "אני רואה שאתה לא רוצה שזה יקרה, אבל זה קורה שוב ושוב. מה אתה מציע שנעשה? מה יעזור לך?".
6. הצבת גבולות ברורים – הבהירו (לעצמכם) ולילד מה הקווים האדומים שלכם, ומה תהייה התגובה שלכם (בהתאם לחומרת החוצפה. לא כל החוצפות שוות). הרגילו את הילד לכך שחוצפה שלילית לא משיגה את מטרותיו. למשל "אני לא נענה לבקשה כאשר אתה מדבר אלי בצורה כזו". חזקו אצל הילד את התובנה לפיה לצורת היחס שלו יש תוצאות הכרחיות. למשל, "הדיבור שלך פגע בי, אני זקוק לזמן להירגע. כעת תמתין".
[1] המילה חוצפא באה מארמית, כתרגום לביטוי עז פנים (תרגום יונתן בן עוזיאל, דברים כח,נ). מהר"ל מגדיר "עז הוא יוצא מן היושר ומן הסדר בתוקף ובעזות" (נתיב הבושה, א. ושם בפרק ב', היבט נוסף של "לא להתרגש" מאחרים). במקומות רבים היא משמשת בהקשר שלילי. למשל, בעקבות של משיח החוצפה תגדל והיוקר יאמיר (סוטה מט), התנהגויות שליליות שונות תוארו כחוצפה (כתובות יח, מו"ק טז, קידושין לג, ב"ב לג). במקום אחר נחלקו חכמי ארץ ישראל ובבל האם תכונה זו מעידה על חסרון בייחוס של אדם או דווקא להיפך (קידושין ע), בהמשך לכך אומרים חכמים שישראל זכו לקבלת התורה מפני שהם עזים שבאומות (ביצה כה, שמות רבה, מב,ט). בתלמוד ירושלמי מתוארת תשובת אנשי ננוה כחוצפה חיובית (תענית ב, א) ואף רבי עקיבה תיאר את תפילתו ככזו ושלכן נענתה (שם, ג,ד). הגמרא מסבירה שלחוצפה יש כח עוצמתי, אך בחוצפה שלילית חסר משהו אחד – ניהול (כתר). כלומר הבעיה בחוצפה שלילית שהיא נעשית ללא חישוב ותכנון למטרה חיובית. (מלכותא בלא תגא - מלכות ללא כתר: שררה גדולה ואינו חסר אלא כתר מלכות. רש"י סנהדרין קה. על חוצפה כהתפרצות חפוזה, ראו אבן עזרא, דניאל, ב,טו. על היכולת להשתמש בכל תכונה לטוב או למוטב, ראו ביאור הגר"א למשלי כב חנוך לנער). הרב הירש (שמות כח, מ) מבהיר שחוצפה אינה שלילית מצד עצמה: "ציץ מכפר על עזות פנים... תכונת העזות יכולה לשמש מידה טובה או רעה, הדרגה הגבוהה ביותר של שלמות מוסרית צריכה עזות הנפש, כלומר אופי מוצק ואיתן, ואותה התכונה יכולה להביא את האדם גם אל תחתית התהום בחיי המוסר... הציץ מקדש את מידת העזות שבקדושה במלחמתה עם השוא והשקר". הרבי מסוכוצ'וב מסביר שהיוונים היו עזי פנים ולכן דניאל בנבואתו דימה אותם לנמר. החשמונאים השמשו באותו כח כדי למרוד בהם, "הוי עז כנמר" (שם משמואל, מקץ תרעז). מהר"ל (חידושי אגדות סנהדרין צז א): "וכמה דברים שהעזות טוב, שהרי ולא הביישן למד, אבל כאשר העזות ירבה אז העזות הוא גדול, ואין דבר רע כמו זה כאשר ירבה עזי פנים שנקרא זה קלקול ברבוי".
