לקבל תעודה של סוף שנה זה שלב מרגש.
זוכרת את התעודה שאת קיבלת, כשהיית ילדה?
כשהילדה שלך נמצאת בשלב קבלת התעודות,
חשוב לזכור מס' דברים,
שיעזרו לך ולילדה שלך לקבל את התעודה באהבה ולהפיק ממנה את המקסימום
גם אם היא לא חלקה.

אם עשית את שלך לכל אורך התקופה,
חזרת עם הילדה, שיננתן ותרגלתן באופן קבוע,
אבל לא הכל 100% וזה לגמרי יכול לקרות כי כולנו בני אדם
ואף אחד לא מושלם,
מגיעה התעודה ומציגה לנו מול העיניים במילים מאד יבשות
כמה הילדה השיגה, ומהם הציונים הסופיים שלה.

אף אחד לא נותן ציונים לילדה שלך, זה רק אינדיקציה לרמת ההשגים שלה
אבל בכל זאת לפעמים מרגישים צביטה בלב,
וגם הילדה עלולה להרגיש פחות טובה ופחות ראויה
אם התעודה לא חלקה…

התעודה כבר נכתבה, את המציאות א"א לשנות.
אבל אפשר אולי לרפד אותה?
אפשר לתת כוח גם לעצמך ולילדה שלך.
לתת לה אומץ ואמון שהיא יכולה להצליח למרות שהיו גם כשלונות בדרך.


בטח שמעת על תומס אדיסון.
הוא היה חירש באופן חלקי, ולא הסתדר בבית הספר.
יום אחד חזר תומס עם פתק מהמורה.
האמא קראה את הפתק באוזני תומס:

"לאמא של תומס
תומס היקר הוא גאון וחכם,
אין לנו את היכולות ללמד אותו בביה"ס"
האמא קראה בהתרגשות את הכתוב בפתק, חיבקה אותו ונתנה לו מילים חמות.



מאותו יום תומס למד בבית.
תומס גדל ואחרי הרבה ניסיונות, פיתח מוצרים ששינו את העולם כמו הטלפון, הנורה החשמלית ועוד…

שנם עברו, ואימו של תומס נפטרה, תומס הגיע לסדר את הבית לקראת מכירתו.
באחת המגירות מצא את הפתק שקיבל בבית הספר,
ומה היה כתוב בו?
'להורים של תומס
תומס ילד טיפש ומופרע, איננו יכולים ללמד אותו בבית הספר.
מהיום תומס מסולק.'


תנסי לחשוב מה היה קורה אם אמא שלו הייתה קוראת את התוכן המקורי שהיא כתוב בפתק…

בואי נלמד מהסיפור ונגיב נכון, לא נחשוב על הרגע אלא על העתיד

וניתן לילדה שלנו אמון, כוח והעצמה, גם ביום של תעודות…