הנושאים החמים
מכירים את זה ?
מגיעים לבית כנסת בלילה גומרים אחרי איכה.
חוזרים הביתה .
שומעים שיעור או קוראים ספר על השואה.
מתעוררים,
נכנסים לבית כנסת, חוברת עם המון מלל, קינות.
באיזה שהוא שלב משעמם.
חוזרים הביתה,
מנסים לישון,
מתעוררים אחרי קצת זמן,
מסתובבים כמו סביבון
וזהו, מחכים למנחה, מניחים תפילין,
מתפללים מעריב מהר מהר,
ונושמים בהקלה, \זהו היום המעצבן הזה עבר!
יש כמה הערות שאני רוצה להציע
שאולי יעזרו קצת לכמה מהאנשים.
דבר ראשון:
לשנות טיפה את סדר היום,
שינה מקשה על צום,
ככה שמעתי מרבים,
וגם אני מרגיש ככה,
אז כדאי את התוכן של היום למלא בלילה ובבוקר,
אפשר ללכת לישון קצת מאוחר,
ללמוד על החורבן,
כשעדיין יש כוח.
בבוקר לקום לפני התפילה,
שוב ללמוד על החורבן,
ללמוד דברים המותרים
או כל דבר אחר עם תוכן,
הרבה יותר קל בשלב הזה,
ואז במקום לישון הרבה בלילה,
ולבזבז זמן שאין כוח בצהריים,
נעשה הפוך,
ננצל את הזמן כשיש כוח,
ולישון כשחלשים מהצום,
בצהריים.
עכשיו לחלק החשוב יותר בעייני,
הקינות.
אני רוצה לגלות לכם סוד,
אין שום עניין לומר את כל הקינות!!!
אם תמיד אנחנו יודעים שטוב מעט בכוונה מהרבה בלא כוונה,
פה אין שום עניין לקרוא את כל ספר הקינות!!!
בהלכה כתוב
ומאריכין עם הקינות עד מעט קודם חצות.
מקור
אז המעט בכוונה זה מעט שעות ,
והרבה זה הרבה שעות,
אבל את ספר הקינות נתנו לנו כדי שיהיה מה לעשות עד קרוב לחצות.
לכן תשבו עם הקינות בפינה שלכם,
תקראו לאט לאט,
תשימו לב למילים,
ואתם יודעים מה גילתי כשעשיתי את זה?
שהחורבן זה באמת סיפור עצוב!
אז רק לסיכום
שתי שינויים
אחד:
במקום לישון כשיש כוח,
ולבזבז זמן כשאין כוח,
ננצל את הזמן כשיש כוח,
ונישן כשאין כוח.
שתיים:
במקום להתמקד בלגמור את הקינות,
נתמקד בלקרוא ולהבין את הקינות.
אני לא אומר שאחרי זה נצפה לתשעה באב
אבל אולי נבין למה זה נקרא מועד
וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה
