הנושאים החמים
פעמים רבות הילדים מאתגרים אותנו, הם "מראים" לנו את הצד השלילי שבהתנהגותם
אנחנו יכולים להמשיך להחזיק את הצדדים החיוביים וכך למשוך אותם להתנהגות חיובית
היום ט"ו בחשוון ימלאו 70 שנה לפטירתו של רבי אברהם ישעיהו קרליץ, בעל ספר "חזון איש".
לפניכם שלושה עדויות מהדרכותיו, המכוונות את ההורים והמחנכים לסבלנות והתמקדות בחיובי.
סיפר הגאון רבי ראובן אלבז: "מספרים כי החזון איש שוחח פעם עם מנהל רוחני של ישיבה ואמר: תמיד רגילים לדבר על החסרונות המצויים באדם. ואמנם, לפעמים, באמצעות דיבורים אלו מעוררים את המידות הטובות שבאדם, והוא משתפר. אולם קיימת דרך נוספת: כאשר מחשיבים אותו לטוב יותר ממה שהוא באמת! כאשר חודרת לתודעת האדם ההכרה שהוא באמת טוב, הוא משתדל להיות באותה רמה, ועל ידי כך הוא הולך ומשתפר. תן לתלמיד שם טוב, והוא ישתדל להצדיקו".
סיפר הגאון רבי אליעזר טורק: "במניין שבבית החזון איש, אדם אחד הגיע עם בנו להתפלל ובאמצע תפילת שמונה-עשרה הילד דיבר. האב כעס מאוד, ובלי לחשוב פעמיים נתן לו סטירה. לאחר התפילה פנה החזון איש לאב ואמר לו: "לא ידעתי שאתה איש חינוך". האב התרגש מהמחמאה, אך בעודו נמצא תחת רושם המחמאה הוסיף החזון איש: "היודע אתה כי במעשה שעשית חינכת את בנך לשני דברים: חינכת אותו שאסור לדבר באמצע התפילה, ובנוסף חינכת אותו להיות כעסן. איזה משני אלה השפיע יותר? הדבר השני! ומדוע? כיוון שחז"ל לימדונו ש'גדול שימושה יותר מלימודה'. את האיסור לדבר הוא אמנם הבין, אבל הכעס שהרגיש היה בבחינת 'שימושה'.".
סיפר הגאון רבי גרשון אדלשטיין: "מעשה שהיה אצל החזון איש, אני מכיר את בעלי המעשה, בבחור צעיר שיצא לתרבות רעה, עד שנעשה מחלל שבת, רח"ל. הוא המשיך להיות בקשר עם הוריו, ופעם אחת פנה לאביו וביקש ממנו שיקנה לו כלי רכב. האב היה בעל אמצעים, אך חשש שייסע ברכב בשבת, וביקש להתנות עימו שלא ייסע בשבת. האב שאל את החזו"א, ואמר לו שייתן לבן את הרכב בלי שום תנאים. חזר האב לביתו, וסיפר לאשתו את הוראת החזו"א. היא לא האמינה ואמרה כי בודאי לא הבין נכון את ההוראה, והכריחה אותו לעשות תנאי עם הבן. הסוף היה שהתקלקל והתרחק מהם יותר. ילד שנתקלקל, העצה היא לנהוג עימו בידידות, ולקרב אותו, ואז יש סיכויים שיחזור בתשובה. כי הוא בעצמו יודע שאינו מתנהג כשורה, ומבין שאין זה ראוי לעשות נגד ההורים. אלא שהוא אנוס, מפני שהיצר הרע שולט עליו. ואם נוהגים איתו בכבוד ובדרך ידידות, זה נותן לו כוחות, ואז יש תקווה שיחזור למוטב. אבל אם מרחיקים אותו, הרי זה רק גורם שיהיה יותר גרוע". (הסיפור מופיע גם בספר במחיצת החזון איש, 321). כמובן שעיקרון זה נכון גם לקשיים רגילים.
העקרונות העולים משלושת הסיפורים:
אנחנו יכולים להמשיך להחזיק את הצדדים החיוביים וכך למשוך אותם להתנהגות חיובית
היום ט"ו בחשוון ימלאו 70 שנה לפטירתו של רבי אברהם ישעיהו קרליץ, בעל ספר "חזון איש".
לפניכם שלושה עדויות מהדרכותיו, המכוונות את ההורים והמחנכים לסבלנות והתמקדות בחיובי.
סיפר הגאון רבי ראובן אלבז: "מספרים כי החזון איש שוחח פעם עם מנהל רוחני של ישיבה ואמר: תמיד רגילים לדבר על החסרונות המצויים באדם. ואמנם, לפעמים, באמצעות דיבורים אלו מעוררים את המידות הטובות שבאדם, והוא משתפר. אולם קיימת דרך נוספת: כאשר מחשיבים אותו לטוב יותר ממה שהוא באמת! כאשר חודרת לתודעת האדם ההכרה שהוא באמת טוב, הוא משתדל להיות באותה רמה, ועל ידי כך הוא הולך ומשתפר. תן לתלמיד שם טוב, והוא ישתדל להצדיקו".
סיפר הגאון רבי אליעזר טורק: "במניין שבבית החזון איש, אדם אחד הגיע עם בנו להתפלל ובאמצע תפילת שמונה-עשרה הילד דיבר. האב כעס מאוד, ובלי לחשוב פעמיים נתן לו סטירה. לאחר התפילה פנה החזון איש לאב ואמר לו: "לא ידעתי שאתה איש חינוך". האב התרגש מהמחמאה, אך בעודו נמצא תחת רושם המחמאה הוסיף החזון איש: "היודע אתה כי במעשה שעשית חינכת את בנך לשני דברים: חינכת אותו שאסור לדבר באמצע התפילה, ובנוסף חינכת אותו להיות כעסן. איזה משני אלה השפיע יותר? הדבר השני! ומדוע? כיוון שחז"ל לימדונו ש'גדול שימושה יותר מלימודה'. את האיסור לדבר הוא אמנם הבין, אבל הכעס שהרגיש היה בבחינת 'שימושה'.".
סיפר הגאון רבי גרשון אדלשטיין: "מעשה שהיה אצל החזון איש, אני מכיר את בעלי המעשה, בבחור צעיר שיצא לתרבות רעה, עד שנעשה מחלל שבת, רח"ל. הוא המשיך להיות בקשר עם הוריו, ופעם אחת פנה לאביו וביקש ממנו שיקנה לו כלי רכב. האב היה בעל אמצעים, אך חשש שייסע ברכב בשבת, וביקש להתנות עימו שלא ייסע בשבת. האב שאל את החזו"א, ואמר לו שייתן לבן את הרכב בלי שום תנאים. חזר האב לביתו, וסיפר לאשתו את הוראת החזו"א. היא לא האמינה ואמרה כי בודאי לא הבין נכון את ההוראה, והכריחה אותו לעשות תנאי עם הבן. הסוף היה שהתקלקל והתרחק מהם יותר. ילד שנתקלקל, העצה היא לנהוג עימו בידידות, ולקרב אותו, ואז יש סיכויים שיחזור בתשובה. כי הוא בעצמו יודע שאינו מתנהג כשורה, ומבין שאין זה ראוי לעשות נגד ההורים. אלא שהוא אנוס, מפני שהיצר הרע שולט עליו. ואם נוהגים איתו בכבוד ובדרך ידידות, זה נותן לו כוחות, ואז יש תקווה שיחזור למוטב. אבל אם מרחיקים אותו, הרי זה רק גורם שיהיה יותר גרוע". (הסיפור מופיע גם בספר במחיצת החזון איש, 321). כמובן שעיקרון זה נכון גם לקשיים רגילים.
העקרונות העולים משלושת הסיפורים:
- לדבר על החיובי באדם ולתת לו שם טוב - זה מעורר את הטוב שבו.
- מעשים מחנכים יותר מדיבורים - ילד לומד מההתנהגות כלפיו, לא רק המילים.
- עדיף לחנך בלי כעס ובושה כי אלו פוגעים ומרחיקים.
- יש לנהוג בסבלנות ואהבה עם ילד שסרח - זו הדרך לקרבו, לא להענישו.
- חשוב לתת בלי תנאים ולהראות אמון - זה נותן לילד כוחות פנימיים להשתפר.
- עיקרון מנחה: להוציא מן האדם את הטוב שבו, לא להלחם ברע שבו.
