הנושאים החמים
הבנתם שאין ברירה וצריך עשות אבחון קשב וריכוז (ADHD). מילאתם שאלונים, המתנתם למועד הבדיקה ולבסוף קיבלתם מרשם לתרופה. איך מסבירים לילד שהוא זקוק לתרופה, בלי שהוא יחוש שהוא "לא בסדר"? איך עוזרים לו לשתף פעולה כשהוא לא מתלהב לקחת את התרופה? קווים מנחים על-פי שיטת SET.
תארו לעצמכם שהייתם מרגישים טוב עם עצמכם, ומישהו היה דורש מכם לקחת תרופה כי לא טוב לו שטוב לכם. איך הייתם מרגישים? נניח שלמישהו הזה הייתה השפעה רבה עליכם, והייתם מאמינים לו שהתרופה לטובתכם, אבל בלב שלכם עמוק הייתם מרגישים שהוא לא מבין שהסבל שהתרופה גורמת הוא גדול יותר מהתועלת שלה., איך הייתם מתנהגים? ומה הייתם מרגישים אילו הייתם חשים שהתרופה באה לשנות את מי שאתם, שלקיחת היא הודאה שהאופי שלכם פגום וצריך "לרפא" אותו? האם הייתם משתפים פעולה?
הנה כמה דברים שכדאי להתייחס אליהם:
בררו את עמדתכם - האם אתם בטוחים בהחלטתכם ללכת על טיפול תרופתי? באם לא, ממליץ לקרא את המאמר "סד עבור הממסד: האם זה מה שאנחנו עושים כשנותנים לילד ריטלין"?. שנית, הגדירו לעצמכם מה מטרת התרופה. בקצרה, המטרה לעזור לילד להפעיל את החלק המרובע שבו – זה שאחראי על ריכוז, סדר, ארגון, איפוק ורוגע – זאת לנוכח נטיית הילד להשתמש יותר בחלק העגול שלו – זה שאחראי על חירות, עצמאות, ייחודיות, משמעות, יצירתיות וזרימה. אם המושגים הללו אינם ברורים לכם, ממליץ לקרא את המאמר "יש לכם ילד/ה עם הפרעת קשב? אתם יכולים להשפיע בכח המחשבה שלכם" ומאמרים נוספים.
שתפו את הילד בתהליך – כשתהלך האבחון וההחלטה על הטיפול נעשה "מעל הראש" של הילד, הוא פחות מחובר לעניין. גם אם התהליך כבר נעשה, אפשר לחזור ולשתף אותו בתהליך שירגיש חלק באחריות עליו. כאשר משתפים את הילד חשוב לשים לב לכך שאת ההורה מניע פעמים רבות שיקולי יעילות "מרובעים", כמו האינטרס של הילד – שיצליח לתפקד באופן מסודר. לעומת זאת, הילד עסוק בחוויה עגולה משל עצמו, הוא רואה את העולם אחרת. נסו להכנס לנעליו ולהגיע איתו להכרה בכך שנגרמת לו אי-נוחות מהמצב הקיים. הביעו אמפתיה כלפי אותה אי-נוחות ותנו לה מקום ממשי, לפני שאתם ממהרים להציע פתרונות מעשיים.
נרמלו את התופעה – הסבירו לילד בקצרה שיש כח עגול, כמו כדור, הוא אוהב להתגלגל לכל מקום שבא לו, וכח מרובע, כמו קובייה הוא אוהב להישאר במקום קבוע. שניהם עובדים יחד, כמו באופניים: הגלגל – עיגול, הבלמים - ריבוע. למשל, אם רוצים לארגן משהו או ללמוד, משתמשים בעיגול שנותן לנו חשק ומרץ, ועוזר לנו לאלתר פתרונות או לחשוב על שאלות מעניינות, ומשתמשים בריבוע כדי לתכנן מראש, להקשיב בדיוק למה שנאמר. כך הם פועלים יחד. יש אנשים שקל להם להשתמש יותר בעיגול שלהם ויותר קשה להם להפעיל את הריבוע. בשביל זה העיגול המציא פטנט: כדור עגול שעוזר לנו להפעיל את הריבוע בזמנים שצריך אותו יותר.
חזקו דימוי עצמי - לפעמים ילד עלול לחוש שהתרופה באה "לבטל" את העיגול/אותנטיות שבו, או שלקיחתה מהווה הכרה בכך שהמצב הטבעי שלו פגום וזקוק ל"ריפוי". העבירו מסר שהעיגול חשוב בעיניכם מאוד. עם זאת, אתם מאפשרים לילד להיעזר בתרופה עבור זמנים שבהם צריך הרבה ריבוע, כך שיהיה לילד קל יותר להצליח במה שחשוב לו. הדגישו את היתרונות הרגשיים שהילד יפיק מכך שיוכל להפעיל את הריבוע בקלות. למשל ללמוד בפחות מאמץ, לסיים מהר את השיעורים, להסתדר יותר עם חברים, יחסים טובים עם המורה וכדומה.
הפחיתו סטיגמה שלילית - לפעמים הילד חושש מסטיגמה שלילית ורואה בלקיחת הכדור הודאה שמאשרת שמשהו אצלו לא תקין. תנו לכך מענה בהתאם לסגנון המחשבה/הדאגות של הילד, הנה כמה אפשרויות:
(א) לכולם יש גם עיגול וגם ריבוע, וכמו שלא כולם נראים אותו דבר, גם יש הבדלים בין אנשים בגדלים של העיגול והריבוע שלהם. יש סוגים שונים של אנשים בעולם, לכל אחד יש את התפקיד שלו ואת היכולות שלו. (ב) יש אנשים עם עיגול גדול יותר מהריבוע, ויש להם תפקידים שדווקא הם יכולים לעשות יותר טוב מאחרים, בתנאי שהם לומדים להשתמש גם בריבוע שיש להם.
(ג) לא כל דבר אדם עושה בצורה "טבעית", להשתמש ב"כלי עזר" זה נורמלי. כמו מכונית להגיע יותר מהר מהרגליים, קפה או שוקו להתעורר, משקפיים לראות – כך גם כדור עגול עוזר להפעיל את הריבוע. הוא נקרא תרופה, לא כי הוא מיועדת לחולים, אלא כי מדובר בחומר שפועל על הגוף ולכן יכולים לתת אותו רק אנשי רפואה, אחרי שעשו לה בדיקות יסודיות כמו שעושים לתרופות, וראו שהוא בטוחה לשימוש ועוזרת לילדים.
הכינו את הילד מראש – הסבירו לילד בקצרה שלפעמים לוקח זמן עד שהגוף מתרגל לתרופה או עד שמוצאים את התרופה שמתאימה לכל גוף של ילד. התייחסו לתופעות הלוואי בהתאם למידע שקיבלתם מהרופא. בקשו ממנו לספר לכם אם משהו לא נוח בגוף, בלב או בראש והראו לו שאתם מתייחסים ברצינות. ישנם מצבים שהילד יתלונן שהוא מרגיש "לא אני", "לא זורם", "פחות מעניין". בהנחה שהכל תקין מבחינה רפואית, נסו לידד אותו עם החוויה "להיות עם ריבוע גדול" והדגישו שתחושה זו היא זמנית למשך זמן פעילות התרופה.
בסיכום: חשוב להסביר את הטיפול תרופתי לילד באופן שימנע פגיעה בדימוי העצמי ויעודד שיתוף פעולה.
מאת: ד"ר חיים דיין עו"ס קליני, יו"ר מכון הקשב
תארו לעצמכם שהייתם מרגישים טוב עם עצמכם, ומישהו היה דורש מכם לקחת תרופה כי לא טוב לו שטוב לכם. איך הייתם מרגישים? נניח שלמישהו הזה הייתה השפעה רבה עליכם, והייתם מאמינים לו שהתרופה לטובתכם, אבל בלב שלכם עמוק הייתם מרגישים שהוא לא מבין שהסבל שהתרופה גורמת הוא גדול יותר מהתועלת שלה., איך הייתם מתנהגים? ומה הייתם מרגישים אילו הייתם חשים שהתרופה באה לשנות את מי שאתם, שלקיחת היא הודאה שהאופי שלכם פגום וצריך "לרפא" אותו? האם הייתם משתפים פעולה?
הנה כמה דברים שכדאי להתייחס אליהם:
בררו את עמדתכם - האם אתם בטוחים בהחלטתכם ללכת על טיפול תרופתי? באם לא, ממליץ לקרא את המאמר "סד עבור הממסד: האם זה מה שאנחנו עושים כשנותנים לילד ריטלין"?. שנית, הגדירו לעצמכם מה מטרת התרופה. בקצרה, המטרה לעזור לילד להפעיל את החלק המרובע שבו – זה שאחראי על ריכוז, סדר, ארגון, איפוק ורוגע – זאת לנוכח נטיית הילד להשתמש יותר בחלק העגול שלו – זה שאחראי על חירות, עצמאות, ייחודיות, משמעות, יצירתיות וזרימה. אם המושגים הללו אינם ברורים לכם, ממליץ לקרא את המאמר "יש לכם ילד/ה עם הפרעת קשב? אתם יכולים להשפיע בכח המחשבה שלכם" ומאמרים נוספים.
שתפו את הילד בתהליך – כשתהלך האבחון וההחלטה על הטיפול נעשה "מעל הראש" של הילד, הוא פחות מחובר לעניין. גם אם התהליך כבר נעשה, אפשר לחזור ולשתף אותו בתהליך שירגיש חלק באחריות עליו. כאשר משתפים את הילד חשוב לשים לב לכך שאת ההורה מניע פעמים רבות שיקולי יעילות "מרובעים", כמו האינטרס של הילד – שיצליח לתפקד באופן מסודר. לעומת זאת, הילד עסוק בחוויה עגולה משל עצמו, הוא רואה את העולם אחרת. נסו להכנס לנעליו ולהגיע איתו להכרה בכך שנגרמת לו אי-נוחות מהמצב הקיים. הביעו אמפתיה כלפי אותה אי-נוחות ותנו לה מקום ממשי, לפני שאתם ממהרים להציע פתרונות מעשיים.
נרמלו את התופעה – הסבירו לילד בקצרה שיש כח עגול, כמו כדור, הוא אוהב להתגלגל לכל מקום שבא לו, וכח מרובע, כמו קובייה הוא אוהב להישאר במקום קבוע. שניהם עובדים יחד, כמו באופניים: הגלגל – עיגול, הבלמים - ריבוע. למשל, אם רוצים לארגן משהו או ללמוד, משתמשים בעיגול שנותן לנו חשק ומרץ, ועוזר לנו לאלתר פתרונות או לחשוב על שאלות מעניינות, ומשתמשים בריבוע כדי לתכנן מראש, להקשיב בדיוק למה שנאמר. כך הם פועלים יחד. יש אנשים שקל להם להשתמש יותר בעיגול שלהם ויותר קשה להם להפעיל את הריבוע. בשביל זה העיגול המציא פטנט: כדור עגול שעוזר לנו להפעיל את הריבוע בזמנים שצריך אותו יותר.
חזקו דימוי עצמי - לפעמים ילד עלול לחוש שהתרופה באה "לבטל" את העיגול/אותנטיות שבו, או שלקיחתה מהווה הכרה בכך שהמצב הטבעי שלו פגום וזקוק ל"ריפוי". העבירו מסר שהעיגול חשוב בעיניכם מאוד. עם זאת, אתם מאפשרים לילד להיעזר בתרופה עבור זמנים שבהם צריך הרבה ריבוע, כך שיהיה לילד קל יותר להצליח במה שחשוב לו. הדגישו את היתרונות הרגשיים שהילד יפיק מכך שיוכל להפעיל את הריבוע בקלות. למשל ללמוד בפחות מאמץ, לסיים מהר את השיעורים, להסתדר יותר עם חברים, יחסים טובים עם המורה וכדומה.
הפחיתו סטיגמה שלילית - לפעמים הילד חושש מסטיגמה שלילית ורואה בלקיחת הכדור הודאה שמאשרת שמשהו אצלו לא תקין. תנו לכך מענה בהתאם לסגנון המחשבה/הדאגות של הילד, הנה כמה אפשרויות:
(א) לכולם יש גם עיגול וגם ריבוע, וכמו שלא כולם נראים אותו דבר, גם יש הבדלים בין אנשים בגדלים של העיגול והריבוע שלהם. יש סוגים שונים של אנשים בעולם, לכל אחד יש את התפקיד שלו ואת היכולות שלו. (ב) יש אנשים עם עיגול גדול יותר מהריבוע, ויש להם תפקידים שדווקא הם יכולים לעשות יותר טוב מאחרים, בתנאי שהם לומדים להשתמש גם בריבוע שיש להם.
(ג) לא כל דבר אדם עושה בצורה "טבעית", להשתמש ב"כלי עזר" זה נורמלי. כמו מכונית להגיע יותר מהר מהרגליים, קפה או שוקו להתעורר, משקפיים לראות – כך גם כדור עגול עוזר להפעיל את הריבוע. הוא נקרא תרופה, לא כי הוא מיועדת לחולים, אלא כי מדובר בחומר שפועל על הגוף ולכן יכולים לתת אותו רק אנשי רפואה, אחרי שעשו לה בדיקות יסודיות כמו שעושים לתרופות, וראו שהוא בטוחה לשימוש ועוזרת לילדים.
הכינו את הילד מראש – הסבירו לילד בקצרה שלפעמים לוקח זמן עד שהגוף מתרגל לתרופה או עד שמוצאים את התרופה שמתאימה לכל גוף של ילד. התייחסו לתופעות הלוואי בהתאם למידע שקיבלתם מהרופא. בקשו ממנו לספר לכם אם משהו לא נוח בגוף, בלב או בראש והראו לו שאתם מתייחסים ברצינות. ישנם מצבים שהילד יתלונן שהוא מרגיש "לא אני", "לא זורם", "פחות מעניין". בהנחה שהכל תקין מבחינה רפואית, נסו לידד אותו עם החוויה "להיות עם ריבוע גדול" והדגישו שתחושה זו היא זמנית למשך זמן פעילות התרופה.
בסיכום: חשוב להסביר את הטיפול תרופתי לילד באופן שימנע פגיעה בדימוי העצמי ויעודד שיתוף פעולה.
- לברר את עמדת ההורים ואת מטרות הטיפול.
- לשתף את הילד בתהליך, תוך הבעת אמפתיה לעמדתו.
- לנרמל את התופעה עבור הילד בעזרת הסבר על כוח עגול ומרובע.
- להדגיש שהתרופה נותנת כוח לחלק המרובע האחראי על ריכוז, סדר, איפוק ורוגע.
- לחזק את הדימוי העצמי של הילד ולהפחית סטיגמה שלילית סביב הטיפול.
- להכין את הילד לתהליך, להסביר על תופעות לוואי אפשריות וליידד אותו עם החוויה החדשה.
- אם אינכם בטוחים איך לעשות זאת, אל תהססו לפנות להתייעץ.
