הנושאים החמים
קוראים לי - מוישי,
עוד אחד מרבבות..
ובלבי רגשות כואבות,
לא! "אני לא אברך משי!",
אני סתם אברך,
חסר כל ערך.
יושב בכולל בגלל השווער..
ובגלל ה"אשת חבר"...
אך אני כלל לא "חבר".
יום אחר יום עובר,
יצרי מטרידני ועלי גובר,
"מה בצע?", במחשבתי נובר,
כל רבע שעה, עוד קפה,
כל שעה, בחוץ צופה,
קצת נייעס וקווים, יפה יפה...
ליברמן פוער את פיהו,..
"מגיל 29 לכולל בא הוא,
ביסקוויט אוכל ומנייעס עם רעהו,
עד לפנסיה".. עפרא לפומייהו..
האמת די התחברתי להגדרה..
[לא לגילאים, אני בן עשרים ותשע,
ובגילי וכיוצ"ב חושבים על פרישה,
ובפנסיה חוזרים לתורה הקדושה,
אבל העיקרון נגע בנקודה מרה].
"אברך ביסקוויט"...
אני מצמיד לי תווית,
ההגדרה מוצאת חן בעיני מכל זווית.
כן! "זה מה שאני!",
לך ליוצרי שבראני..
בוהה באברכים העמלים,
שחורות בעיני המילים,
קפה לקפה מצטרף,
ואני עדיין עייף...
לא זה לא המקום שלי,
לעבוד אלך לי..
אולי אפי' לעבודת קודש,
כן כן, משכורת טובה בכל חודש,
חינוך ילדי ישראל,
יש לי את זה, תודה לקל!.
וגם אם לא,
נמצא איזושהי עבודה,
אשתי כבר מהנהנת ומודה,
ליל שבועות. "בהיכלו".
אני יושב ולומד,
פעם יושב, פעם עומד.
פעם קפה מהביל - עשן מעל,
פעם בורקס ריחני ורוגל'ה,
בקצה הבית מדרש,
מתחיל אחד לשיר,
"אוי אוי חזו חזו חזו, בני חביבי...
אוי אוי דמשתכחין בצערא דילהון
ועסקין בחדוותא דילי...."
ביהמ"ד מתמלא בגוון קולות עשיר,
ואני במחשבתי חורש...
אי אי אי אי אי אי אי אי אי,
טובה סחרה מכל הון,
המילים לא נבראו אלא בשבילי,
דמשתכחין בצערא דילהון" - כן,
קשה, לא ברור, חושך,
בחוץ הרבה יותר מושך,
אך "בחדוותא דילי", עוסקים,
הוא בנו, ואנו בו, חושקים,
עולם במלכותו לתקן!!!
למענו, למען שמו באהבה,
"אחת שאלתי!" - שבתי בביתו נאווה..
"אקדמות מילין..."
קורא הבעל קורא בנעימה,
פיוט ישן מימים ימימה...
"צבי - וחמיד - ורגיג - דילאון - בלאותא"
רוצה - חומד - ומשתוקק..
אי, איזה מילים...
"לא ניתן לו את זה????"
הרי כולנו חזינו את המחזה!!!!
מה בין זה לזה????
וכי רק ל"אברך משי" הוא חושק???
לא ולא!!!
"כתר תורה מונחת בקרן זווית!!"
כל הרוצה - לו יאתה!!!
כן! גם ל"אברך ביסקוויט"!!!!
רוצה בו הבורא משבחו ומהללו,
"חזו חזו בני חביבי, חזו חזו...
כן כן, לא תאמינו זה הוא!!!"
"ליברמן- טעית בכתובת..
לא בנו אתה חובט,
כי אדרבה, נגדיל תורה ונאדירה!!"
"כן! זה המקום שלי!!!
זהו גורלי וזהו חבלי!!!
פה אשב כי אוותיה!!
אני לק-ה ועיני לק-ה,
יאר עיני בתורתו המאירה!".
אמן ואמן!
מוקדש באהבה:
ל"משתכחין בצערא דילהון, ועסקין בחדוותא דילי'".
עוד אחד מרבבות..
ובלבי רגשות כואבות,
לא! "אני לא אברך משי!",
אני סתם אברך,
חסר כל ערך.
יושב בכולל בגלל השווער..
ובגלל ה"אשת חבר"...
אך אני כלל לא "חבר".
יום אחר יום עובר,
יצרי מטרידני ועלי גובר,
"מה בצע?", במחשבתי נובר,
כל רבע שעה, עוד קפה,
כל שעה, בחוץ צופה,
קצת נייעס וקווים, יפה יפה...
ליברמן פוער את פיהו,..
"מגיל 29 לכולל בא הוא,
ביסקוויט אוכל ומנייעס עם רעהו,
עד לפנסיה".. עפרא לפומייהו..
האמת די התחברתי להגדרה..
[לא לגילאים, אני בן עשרים ותשע,
ובגילי וכיוצ"ב חושבים על פרישה,
ובפנסיה חוזרים לתורה הקדושה,
אבל העיקרון נגע בנקודה מרה].
"אברך ביסקוויט"...
אני מצמיד לי תווית,
ההגדרה מוצאת חן בעיני מכל זווית.
כן! "זה מה שאני!",
לך ליוצרי שבראני..
בוהה באברכים העמלים,
שחורות בעיני המילים,
קפה לקפה מצטרף,
ואני עדיין עייף...
לא זה לא המקום שלי,
לעבוד אלך לי..
אולי אפי' לעבודת קודש,
כן כן, משכורת טובה בכל חודש,
חינוך ילדי ישראל,
יש לי את זה, תודה לקל!.
וגם אם לא,
נמצא איזושהי עבודה,
אשתי כבר מהנהנת ומודה,
ליל שבועות. "בהיכלו".
אני יושב ולומד,
פעם יושב, פעם עומד.
פעם קפה מהביל - עשן מעל,
פעם בורקס ריחני ורוגל'ה,
בקצה הבית מדרש,
מתחיל אחד לשיר,
"אוי אוי חזו חזו חזו, בני חביבי...
אוי אוי דמשתכחין בצערא דילהון
ועסקין בחדוותא דילי...."
ביהמ"ד מתמלא בגוון קולות עשיר,
ואני במחשבתי חורש...
אי אי אי אי אי אי אי אי אי,
טובה סחרה מכל הון,
המילים לא נבראו אלא בשבילי,
דמשתכחין בצערא דילהון" - כן,
קשה, לא ברור, חושך,
בחוץ הרבה יותר מושך,
אך "בחדוותא דילי", עוסקים,
הוא בנו, ואנו בו, חושקים,
עולם במלכותו לתקן!!!
למענו, למען שמו באהבה,
"אחת שאלתי!" - שבתי בביתו נאווה..
"אקדמות מילין..."
קורא הבעל קורא בנעימה,
פיוט ישן מימים ימימה...
"צבי - וחמיד - ורגיג - דילאון - בלאותא"
רוצה - חומד - ומשתוקק..
אי, איזה מילים...
"לא ניתן לו את זה????"
הרי כולנו חזינו את המחזה!!!!
מה בין זה לזה????
וכי רק ל"אברך משי" הוא חושק???
לא ולא!!!
"כתר תורה מונחת בקרן זווית!!"
כל הרוצה - לו יאתה!!!
כן! גם ל"אברך ביסקוויט"!!!!
רוצה בו הבורא משבחו ומהללו,
"חזו חזו בני חביבי, חזו חזו...
כן כן, לא תאמינו זה הוא!!!"
"ליברמן- טעית בכתובת..
לא בנו אתה חובט,
כי אדרבה, נגדיל תורה ונאדירה!!"
"כן! זה המקום שלי!!!
זהו גורלי וזהו חבלי!!!
פה אשב כי אוותיה!!
אני לק-ה ועיני לק-ה,
יאר עיני בתורתו המאירה!".
אמן ואמן!
מוקדש באהבה:
ל"משתכחין בצערא דילהון, ועסקין בחדוותא דילי'".
