בפוסט הקודם כתבתי על התייחסות לכללים מול הפרתם, ולא התייחסתי להיבט ההלכתי.
אכתוב על זה כמה מילים למחשבה בלבד.
ואזכיר, שמי שחושב על לחכות שניה באוטובוס למישהו שרץ, זה אינו דומה מבחינת המציאות לרכבת שדלתותיה כבר ננעלו ופותחים אותן בכוח, כפי שתארו מה זה דורש, והזמן שלוקח, ומה מקובל.
לפני שמדברים על תשובות, חשוב להבין מה השאלה.
נראה שאין לכאורה שאלה האם יש חיוב לעכב את הרכבת, אלא רק האם מותר לעכב את הרכבת.
כיוון שיש בעיכוב הרכבת מימד של חסד כלפי האישה שמאחרת, השאלה העומדת על הפרק היא, 'האם מותר לעכב את הרכבת עבור החסד הזה, או אסור'.
(לפי הסיפור של פותח האשכול ולפי עוד תיאורים באשכול - אין כאן צד של זה נהנה וזה אינו חסר).
כך שגם בהיבט ההלכתי נראה ששני הצדדים אינם יוצאים מעמדה שווה, כפי שאפשר היה לחשוב מקריאת הדיון.
בצד האחד – אין חיוב, אמנם יש צד של חסד.
בצד השני - יש שאלה האם מותר או אסור.
ואין אלו שני צדדים שווים -
בהנחה שכולם מסכימים שאין לעשות חסד על ידי עשיית איסור.
(וכל זה בלי להתייחס לכך שבצד שלא לעכב יש על כל פנים גם חסד, שלא יאחרו את ההסעה הבאה).
זה לא אומר מה התשובה. זה כן אומר שנראה שנקודת המוצא איננה שווה, וחשוב להתייחס גם לעובדה הזו בטיעונים השונים.
ועוד, במקרה שאין הכרעה ברורה, לחשוב מה עושים בינתיים, כשהנידון הוא -
חסד מול חשש איסור.
עשייה בפועל מול אי עשייה.
הפליא אותי באשכול הקודם שכתבו, שהאישה שהיתה ברכבת שתצא מהבית יותר מוקדם ולא תחשב את הזמן בצמצום, ואלו על האשה שאחרה לרכבת אמרו אולי אין זו אשמתה והיו לה עיכובים וכו'.
למה ההתייחסות השונה?
יכלו לומר באותה מידה שהאישה שברכבת - היו לה עיכובים, והאישה שבחוץ - שתצא יותר מוקדם.
או שדנים לכף זכות או שלא.
או שחושבים על איך לעזור לאישה, או שחושבים שהיא צריכה להסתדר איכשהו עם המצב.
גם אחרי שפותח האשכול כתב כמה פעמים שיש אילוצים לצאת מדויק, המשיכו בזה.
הפליאה על היחס השונה לאישה זו ולאישה השניה היתה גם אם נקודת המוצא היתה שווה -
קל וחומר שבכל אופן מדובר על אישה שהגיעה לרכבת הזו בזמן, מול אישה שהגיעה אליה באיחור. האמנם אין לראשונה ולשכמותה איזשהו צד של קדימה?
כאשר נודע כעת את דעת החברה, ונודע כעת שפתיחת דלתות הרכבת בכוח הורסת אותן – נראה לי שהשאלה האם החסד הזה מותר או אסור – עוברת שלב.