תיקוני לשון

[עדיאל]

נראה לי דלאו דוקא. גם תבלין ממין אחד ניתנים להיקרא בלשון רבים, בגלל הגרגירים המרכיבים אותו.

בכל מקרה, גם לדעתך תבלין הוא בלשון רבים, אלא שאף הם רבים. אם כך אין מקום למילה תבלינים כרבים, שכן "אין ריבוי אחר ריבוי"... זה כמו "אנשימים"...
משא"כ לפי בראיות שהבאת, שתבלין הם לשון יחיד. בפרט ב"תבלין אחד יש ושבת שמו" נכתב בפירוש שהוא אחד.
אברהם: ברור שיש תבל, ולשון רבים שלו: תְּבָלין בעברית המשנה - תבלים בעברית עכשוית. תַּבְלין, אף הוא לשון יחיד.

 

[עדיאל]

ראשית כמדומני שנכון להגיד : לאור .. גם במקרים קשים במיוחד אם אנו מפיקים מהם תועלת ומוסר
שנית : עדיאל לא הבנתי את השבתת על הוורט ?? התורה היא תבלין ליצר הרע נכון ?? ותבלין משפר ומוסיף טעם ואם כך מה השיפור של תורה ליצר הרע ?

כתבתי, שלפעמים האדם הוא 'נבל ברשות התורה', שמשתמש בתורה כסם המוות, בכדי לטהר את השרץ בק"נ טעמים. ואז ה'תורה' שלו היא תבלין ליצה"ר. בנת?

וחוץ מזה גם אם נאמר שהכוונה לאדם עדיין התורה היא כתשובת המשקל ליצר הרע כמניעה או כמשפר טעם ? ולכן הבאתי את מה שהבאתי , לא כוורט אלא פשט

הווארט שהבאת הוא חזק מאד. אלא שנאמר "תורה תבלין" לא שהיצר היא תבלין לתורה, אלא שהתורה היא תבלין ליצר.
אז איך אתה מכניס פה שהיצר עוזר לאדם להתקרב אל התורה ואל הבורא ית"ש.?
זה מה שלא הבנתי.

 

[געוואלדיג]

בכל מקרה, גם לדעתך תבלין הוא בלשון רבים, אלא שאף הם רבים. אם כך אין מקום למילה תבלינים כרבים, שכן "אין ריבוי אחר ריבוי"... זה כמו "אנשימים"...
משא"כ לפי בראיות שהבאת, שתבלין הם לשון יחיד. בפרט ב"תבלין אחד יש ושבת שמו" נכתב בפירוש שהוא אחד.
אברהם: ברור שיש תבל, ולשון רבים שלו: תְּבָלין בעברית המשנה - תבלים בעברית עכשוית. תַּבְלין, אף הוא לשון יחיד.

מהציטוט שהבאתי לא ניתן להוכיח [מי שרוצה להוכיח] שתבלין הוא אחד, כי הרי צד לא דחוק כלל הוא להניח שציטוט זה הינו יוצא מהכלל ובעייתי: ר' יהודה הנשיא שאמר דברים אלה לאנטונינוס, היה מצוי בדילמה. כי מצד אחד ביקש לבטא את הייחודיות של התבלין האחד והמיוחד ששבת שמו, ומצד שני הרי אין לו צורת יחיד ("תבל" לא בא בחשבון, כי משמעותו גרגיר אחד). על כן העדיף לתפוס לשון יחיד.

 

[עדיאל]

1. לא הבנתי מה הבעיה ב"תבל" אילו חפץ היה לנקוט לשון יחיד. ואדרבה, היא הנותנת, גרגר אחד של שבת מכניסים, לא יותר?!
2. לדעתך, האחד שנאמר פירושו 'מיוחד', אז יכול היה לומר "תבלין מיוחד".
3. וכי אנטונינוס בלשון קודש שח? אלא וודאי, תרגמו את השיחה אח"כ ללשה"ק, א"כ בוודאי ששקלו כל מילה, ואילו היה יכול לכתוב מיוחד, לא היה כותב אחד על מה שניתן לטעות בו.

 

[עדיאל]

1. לא הבנתי מה הבעיה ב"תבל" אילו חפץ היה לנקוט לשון יחיד. ואדרבה, היא הנותנת, גרגר אחד של שבת מכניסים, לא יותר?!
2. לדעתך, האחד שנאמר פירושו 'מיוחד', אז יכול היה לומר "תבלין מיוחד".
3. וכי אנטונינוס בלשון קודש שח? אלא וודאי, תרגמו את השיחה אח"כ ללשה"ק, א"כ בוודאי ששקלו כל מילה, ואילו היה יכול לכתוב מיוחד, לא היה כותב אחד על מה שניתן לטעות בו.

 

[געוואלדיג]

1. לא רגיל לקרוא ל'תְּבָלִין' - "תבל", ואני מתאר לעצמי שר"י הנשיא חפץ שיבינו מה הוא אומר. אין טעם לחפש בציטוט כזה או אחר את הקפידה לביטוי הנכון ביותר. הפרמטר הוא בהירות מרבית, ולא ביטוי מהוקצע. זו לא תפילה.
2. אכן, אחד כאן פירושו לפי ההקשר: תבלין 'מיוחד', או סינונים אחר: תבלין 'מסוים' (סינונים = מילה נרדפת בעלת וריאציה שונה).
3. אנטונינוס לא שח בלשון הקודש, ואף אם כן, לא בטוח שהקליטו אותם מדברים והעתיקו כל מילה שלהם. ההתייחסות לר"י ואנטונינוס היא - כפי שציינת - לנוחיות בלבד. הנידון הוא המקור בחז"ל המספר את הדברים. אולם גם עליו חלים אותם הסברים שבסעיף 1 (שלי).

 

[געוואלדיג]

עקב בעיה (כנראה) באתר, לא הצלחתי לערוך את הודעתי הקודמת לפי רצוני, רציתי להוסיף על מה שכתבת שהמקור המספר ודאי היה מדקדק לומר מיוחד, זה לא נכון. חז"ל השתמשו ב'אחד' ל'מיוחד', 'מסוים'. חיפוש קצר במאגר העלה את הממצאים הבאים:
ברכות ו ע"ב עוף אחד יש בכרכי הים, ודאי אין הכוונה שרק עוף אחד יש. אלא "מין" עוף.
שבת נד ע"א: עץ אחד יש בכרכי הים, כנ"ל.
עירובין יג ע"א: דבר אחד יש לי וקנקנתום שמו, ודאי אין הכוונה כאן לאחדותו אלא למיוחדותו של אותו דבר.
פסחים סו ע"א: אדם אחד יש שעלה מבבל והלל שמו...

 

[נום]

טעיתי בניסוח.
זאת לא טעות לומר יורד גשם. יותר כדאי לומר מוריד גשם. זה מחזק את האמונה בד' ואת התלות שלנו בו, בדרך מאד קלה ופשוטה.
יוצאים ביום חורף גשום ואומרים: וואו!!! מוריד גשם! איך זה נשמע עכשיו?

מיועד למי שמוכן לקחת סיכון שיהיו כאילו שירימו גבה כשישמעו אותו כך. ואו שתהיה לו אפשרות להסביר, או שלא...

כאילו שירימו גבה?

 

[אשר גולד]

חפצים מקרבים וקורבן מקריבים. לא להפך.
זו טעות שנמצאת בספרים! (אנשים מקריבים את הילד שלהם לשולחן...)

מאה ותשעים שלום.
טכנית אתה צודק, (שלא מקריבים ילד וכו' ושקרבנות מקריבים).
אך החולקים עליך כלל אינם צודקים
כי הכלל הוא. שכשאדם מקרב דבר מה אל עצמו, משתמשים בלשון מקרב .
אך כשדם מקרב משהו למישהו אחר .דהיינו מרחיקו וממנו ועושהו קרוב לאותו אדם . אז משתמשים במילה קירב מקריב לפניו.
לכן פרעה הקריב את עצמו להקב"ה. וכן קירב את ליבותיהן של ישראל לאביהם שבשמים. וכן קורבנות מקריבים להשם
בתודה