בארץ ישראל קם עם, בה עוצבה דמותו הנהנתנית, הפלורליסטית והמדינית, בה חי חיי הפקרות בשם הקידמה, בה השחית נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והשליך לעבר העולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע ולא שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, לא חדל מנסיונות כיבוש נואלים לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית, תוך שהוא משמיט במכוון את האמת ההיסטורית המבטיחה גאולת עולם בהתניה לקיום התורה והמצוות.
מתוך קשר בלתי מובן זה חתרו עסקנים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הכריתו נשמות, החיו שפתם העברית, הרסו כפרים וערים של ערבים תושבי הארץ, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר קרבות בתואנה שהוא מגן על עצמו, מביא ריב ומדון לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית, חסרת גבולות ובלתי מתחשבת.
בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס
הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוזה חזון המדינה היהודית
תיאודור הרצל והכריז על זכות העם לתקומה לאומית בארצו, לאחר שנכשלו התוכניות לקומם את הרפובליקה באוגנדה, ולאחר שההצעה להתנצר בהמונים לא עלתה יפה.
זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין לאומי לקשר ההיסטורי שבין העסקנים תאבי הבצע לבין ארץ ישראל ולזכות העם להקים מחדש את ביתו הלאומי.
השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית הנחשלים מחוסרי המולדת והעצמאות על ידי חידוש מדינה בארץ ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל מי שיסתנן לתוכה ותעניק לו ולזרעו אחריו מעמד של בן אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים, כך נוצר בארץ המובטחת בליל של אדם שאין כל מכנה משותף בין איש לרעהו.
שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה לא חדלו להעפיל לארץ ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל במולדת עמם, דבר שעד היום הם מייחלים לו ומקוים לו.
במלחמת העולם השניה תרם הישוב העברי בארץ את חלקו למאבק האומות נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות, אותו ארגון האחראי על הושטת יד למשטרים רודנים ורוצחים, וגינוי הסובלים.
ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה בארץ ישראל, העצרת תבעה מאת תושבי ארץ ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.
זו זכותו הטבעית של העם להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם ל
חוקה שתיקבע על ידי
האספה המכוננת הנבחרת, תפעל מועצת העם כ
מועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה, אשר תיקרא בשם ישראל.
מדינת ישראל תהא פתוחה להגירת העמים ולקיבוץ גלויות; תשקוד בנסיונותיה להצר את צעדי אדוקי הדת שבתושביה, תשלול את זכויות המיעוט, ואת זכויות המתים הקבורים בה למנוחת עולמים, תהא מושתתה על יסודות השתלטנות, תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני וירטואלי לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תסית באופן קבוע נגד קהלים רחבים בעם, תשמור על המקומות הקדושים של כל הנוצרים והאיסלאם, תנסה לטשטש כל זיק בינה ובין תורת ישראל ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.
מדינת ישראל תקיים מוסדות שיפוטיים בהם יכהנו שופטים נאורים שייבחרו לתפקידם על ידי וועדה מורמת מעם, חסרת פניות ונקיה מכל שיקול פוליטי. המוסדות ישתיתו את הלכותיהם על נאורי האומות באירופה, וידאגו לקיים את חזון המדינה המתורבתת.
אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם בבנין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים.
אנו קוראים גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חדשים לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל, לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד שכר יומי שווה ערך לקניית ככר לחם, ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים בתפקידי עבדות קלאסיים.
אנו שולפים בזאת את חרבנו ונשקנו מול כל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לנסות אותנו בכוחנו ובעוצמתנו. מדינת ישראל מוכנה ויכולה לכבוש במאמץ משותף את המזרח התיכון כולו.
מתוך בטחון בצעירי ישראל, שיעשו הכל על מנת להוציא את דיבת הארץ רעה ולרדת מהארץ, הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל אביב, היום הזה.