הוא היה בעל מושלם, עשה הכל לפי הספר. אמרו לו לקנות מתנות, אז הוא קנה מתנות.
נכון, שהוא לא הבין למה פרצופה של אשתו לא היה נראה מאושר, כשהגיש לה אחר כבוד, תכשיט שהוא קנה מהמוכר ההוא ליד השטיבלאך (הוא אמר שזה מתנה מצוינת לאישה). מה יכול להיות יותר מזה, אפילו את השם שלה היה כתוב על התכשיט.
וכשיום אחד, חזר מחויך כולו, ובידיו חלוק שבימי הביניים היה להיט סוף הדרך! הוא ראה עווית בפניה, אבל ממש ממש לא הבין למה. 'זה מהתרגשות' הוא חשב, היא לא הייתה רגילה לקבל מתנות כנראה.
אבל יום אחד, כשהוא חזר הביתה, ובידיו נעלי חוה הקדמונית. היא פשוט אזרה אומץ, ואמרה לו, "בעלי היקר, אתה לא יודע איך זה מרגש אותי שאתה קונה לי מתנות, אבל הבחירה שלך היא לא ממש הדברים שהולכים היום". הוא קצת היה בהלם, דווקא נעליים חומות, עם פסים ורוד ירוק אפור, נראה לו מושלם, אבל אם היא אומרת.
יומיים אחר כך. הם הלכו יחד ברחוב ראשי בעירם, לפתע, היא הרימה את קולה בצעקה קלה, כשהיא מצביעה על חלון של חנות ראווה, "יואו את התיק הזה קנתה חברה שלי למשרד, וואו זה ממש יקר, יפה לה". הם המשיכו בדרכם, כשהוא חורש את מזימת ההפתעה למחר.
למחרת היום חזר לביתו, ובידיו לא אחר מאשר התיק המדובר. וכשהפעם עווית פניה לא הסתתר ממנו, הוא היה חייב לשאול בעצמו, "מה עכשיו הבעיה?" "אתה לא מבין, להודיה מהמשרד שלי! יש את אותו תיק!"
היום היא קונה מתנות לעצמה. 'אמנם המדריך אמר, שהן אוהבות שקונים להן מתנות', חושב בעלה, 'אבל כנראה שהיא פשוט, לא מהדור הזה!'
נכון, שהוא לא הבין למה פרצופה של אשתו לא היה נראה מאושר, כשהגיש לה אחר כבוד, תכשיט שהוא קנה מהמוכר ההוא ליד השטיבלאך (הוא אמר שזה מתנה מצוינת לאישה). מה יכול להיות יותר מזה, אפילו את השם שלה היה כתוב על התכשיט.
וכשיום אחד, חזר מחויך כולו, ובידיו חלוק שבימי הביניים היה להיט סוף הדרך! הוא ראה עווית בפניה, אבל ממש ממש לא הבין למה. 'זה מהתרגשות' הוא חשב, היא לא הייתה רגילה לקבל מתנות כנראה.
אבל יום אחד, כשהוא חזר הביתה, ובידיו נעלי חוה הקדמונית. היא פשוט אזרה אומץ, ואמרה לו, "בעלי היקר, אתה לא יודע איך זה מרגש אותי שאתה קונה לי מתנות, אבל הבחירה שלך היא לא ממש הדברים שהולכים היום". הוא קצת היה בהלם, דווקא נעליים חומות, עם פסים ורוד ירוק אפור, נראה לו מושלם, אבל אם היא אומרת.
יומיים אחר כך. הם הלכו יחד ברחוב ראשי בעירם, לפתע, היא הרימה את קולה בצעקה קלה, כשהיא מצביעה על חלון של חנות ראווה, "יואו את התיק הזה קנתה חברה שלי למשרד, וואו זה ממש יקר, יפה לה". הם המשיכו בדרכם, כשהוא חורש את מזימת ההפתעה למחר.
למחרת היום חזר לביתו, ובידיו לא אחר מאשר התיק המדובר. וכשהפעם עווית פניה לא הסתתר ממנו, הוא היה חייב לשאול בעצמו, "מה עכשיו הבעיה?" "אתה לא מבין, להודיה מהמשרד שלי! יש את אותו תיק!"
היום היא קונה מתנות לעצמה. 'אמנם המדריך אמר, שהן אוהבות שקונים להן מתנות', חושב בעלה, 'אבל כנראה שהיא פשוט, לא מהדור הזה!'
נערך לאחרונה ב: