חרבות ברזל שנה לטבח • 7.10.24

[פרוגמטי]

אירועי זיכרון, נתונים ותיעוד שמפורסמים לרגל ציון יום השנה הלועזי לטבח הנוראי

שימו לב לשיתופים, שהם מתאימים לרוח פרוג

 

[מישהו12]

תמונות שצילמתי לפני כמה חודשים בעוטף

פה הייתה פעם משטרת שדרות

 

[מישהו12]

מתחם נובה

 

[מישהו12]

בית בקיבוץ כרם שלום

 

[מישהו12]

ובנימה קצת אחרת - המלחמה התחילה מאסון נוראי.
אבל מאז,
אנחנו רואים עוד ועד ניסים.
אז גרפיקה בהודאה לרבש"ע -

 

[אפרים יעקובזון]

אבו עלי בטור לרגל יום השנה:

7.10.24 מבירא עמיקתא לאיגרא רמא

כמו שב 6.10.23 לא שיוויתם בדימיונכם שמה שעומד לקרות בתוך שעות ספורות בכלל אפשרי, כך אני משוכנע שאין אדם בישראל ששיער ב 7.10.23 שזה יהיה מצבה של ישראל ב 7.10.24

בחודש הראשון למלחמה קיבלתי אינספור מיילים מעוקבים שחששו ברצינות גמורה שזה הסוף של מדינת ישראל. אחרי המכה האיומה שחטפנו מחמאס בדרום, היה חשש כבד שחזבאללה מצטרף למערכה ואיראן תסיים את המלאכה. הציר האיראני נראה מאיים מאוד והצבא הישראלי נראה ככזה שלא יכול לעמוד במשימה.

והנה אנחנו מגיעים כעת ל 7.10.24 כאשר יכולותיה הצבאיות של חמאס כמעט מחוסלות.
חזבאללה חטף מכות חסרות תקדים שהשאירו את כולנו פעורי פה, ואיראן הרימה לנו להנחתה, בנקודת הזמן האולטימטיבית מבחינתה של ישראל לחסל את האיום האיראני.

הציר האיראני מתפרק חוליה אחר חוליה ואיראן נשארת עירומה. תוכנית העל של קאסם סולימאני, מפקד כוח אלקדס האגדי, קורסת. הוא ביקש להרחיק את המלחמה מאיראן ולנהל אותה באמצעות הפרוקסי הרבים (והחזקים) של הציר כאשר בחוד נמצא חזבאללה והנה מגדל הקלפים קורס והאש מאיימת לאחוז בגלימת האייתולות, ממש על מפתן ביתם. רחוק מאוד מהתוכנית המקורית.

אני מרשה לעצמי לומר משפט שאולי לא יהיה נוח לכולם אבל בראייה היסטורית, ממעוף הציפור, אירועי ה 7.10 הצילו את מדינת ישראל וחיזקו את מעמדה לעשרות שנים קדימה.
חישבו לרגע מה היה קורה לו ה 7.10 היה מגיע באיחור של שנתיים: חמאס היתה "מנפחת עוד את שריריה", חזבאללה היה מוסיף להתחזק ואיראן היתה משיגה פצצה גרעינית. ישראל היתה נשארת שרויה בקונספציה שלה, ללא כל לגיטימציה בינ"ל לפעול כדי לסכל את האיום המתהדק. חמאס וחזבאללה היו פורצים באופן מתוזמן את הגבולות כשממעל איראן עם איום גרעיני. התוצאות היו נוראיות מעבר לכל דמיון.
זה נמנע בזכות ה 7.10.23 כשם שהשואה היתה מרכיב משמעותי בהקמת מדינת ישראל כך ה 7.10 הוא מרכיב משמעותי בהבטחת ביטחונה של ישראל עשורים קדימה.

לא בחרנו בכך אבל זה מה שקרה. זה אולי יישמע כמו קלישאה אבל הגיבורים שמסרו את נפשם ב 7.10 ובשנה שחלפה מאז הם מגש הכסף שעליו נולדה מחדש מדינת ישראל. הם חתומים במותם על מחזור החיים הנוסף שקיבלה ישראל בעשורים הקרובים.

ישראל נמצאת עכשיו בנקודה הגבוהה ביותר שהיתה בה בעשורים האחרונים מבחינת יחסי הכוחות אל מול אויביה במזרח התיכון. גם מבחינת ההרתעה וגם מבחינת העליונות דה פקטו בשדה הקרב.
ישראל מתמודדת ב 7 זירות, כמעט לבדה והיא יכולה להן. לכולן. נכון שזה לוקח זמן. נכון שיש עוד עבודה.
נכון שיש עוד ימים קשים לפנינו אבל היד העליונה היא שלנו כעת וזה הולך ומשתפר על ציר הזמן.

אורך הרוח עובד לטובתנו. אויבינו, שהתהדרו ב"עמידתם האיתנה" ולא האמינו שלנו יש כזו מגלים להפתעתם שטעו. הזמן מעצים את ההישג הישראלי הנוכחי ומבסס אותו. מהפירות אנחנו נהנה עשורים קדימה.

יחד עם זאת חשוב לזכור ביום הזה שהזמן לא משחק לטובתם של אחינו החטופים בשבי חמאס- הפצע הפתוח והמדמם שלנו. פצע שמונע מאיתנו להיות שלמים. נזכור את החטופים הרבים ביום הזה ונייחל לשובם במהרה. נזכור את מתינו, את פצועינו, את בני משפחותיהם. חשוב שנזכור עד כמה אנחנו חייבים להם. לנֵצַח. וגם נזכור לְנַצֵּחַ. בזכותם ועבורם. כי אין לנו ברירה אחרת. ביחד אנחנו כבר מנצחים. מבירא עמיקתא לאיגרא רמא. בשנה אחת.

 

[איש השדה]

 

[רחל סרולוביץ]

השביעי בתשרי