אתה שורדן אתה... הצלחת להתגנב למטבח, לנסות להכין חביתה... ולהישאר חי בשביל לספר לנו על זה!!!
אין מה להגיד שהצלחת להצחיק אותי עד דמעות, כרגיל...
ואין מה לעשות, לפעמים אנחנו מנסים לעשות משהו בפרץ של נדיבות ואיכשהו זה נעלם לנו.
מכירים את זה שאתה יושב לך באוטו משועמם עד מוות, מחכה שהאור יתחלף לירוק. ואז מופיעה מאזדה 3 מהצד שהנהג הנואש שלה מסמן לך בלהיטות לעזרה. לפתע כל ארסנל האנרגיות החיוביות הלא מנוצלות שלך מוצאות אפיק פתוח לזרום אליו...
אתה פותח את החלון ומגלה 'נהג חדש', ילדון שלקח את האוטו של אבא שלו, עם צ'ופ שגזור בצורה גרועה ופנים מלאות חצ'קונים עד שהאף שלו נראה כמו עץ גויאבות.
הוא שואל אותך מתחנן, "תגיד, אתה יודע איך מגיעים ליריחו?"
ובגלל שבאותו רגע אתה איש טוב ביום טוב אתה עונה לו מיידית, "בטח, סע אחריי".
וזהו. האור מתחלף לירוק.
אתה ממשיך הלאה. אשתך מתקשרת, שואלת אם זכרת לאסוף את השמלה שלה מהניקוי יבש בשביל האירוסין של שלוימי, אתה אומר לך שבטח ובו זמנית דופק ברקס ומפרסס למכבסת גאולה.
והוא אחריך.
אתה שומע שירים של בוקי מזורי, שהצליח בינתיים להפוך לסולן המצליח והמפורסם של להקת הרוק החרדית "שירת העצבים". נכנס לקבל ברכה מהאדמו"ר מקורצוויל. ביציאה מהחניה אתה דופק אוטו של מישהו, שם לו מספר טלפון על השמשה, ואז מזהה שזאת הבנטלי של
@נריה מגן , במחשבה של רגע מוריד את הפתק עם המספר וחושב בלב 'גם ככה הוא טחון ואנחנו חברים מפורום ספרות'.
והוא אחריך.
רץ לבנק. קונה טיטולים במבצע מהסופר. מדבר בטלפון עם קוקי. קולט שהיא כן משקרת ורב איתה כל הדרך לבנק. עוצר למעריב...
והוא אחריך. אבל אתה שכחת ממנו.
סוף היום עוצר בחניה ליד הבית ורק חולם על הקפה החם שאשתך מכינה לך ברגעים אלו.
ואז מישהו מאחוריך מהבהב לך עם הפנסים הקדמיים. מאזדה 3..
אתה קופא.
הבחורצ'יק יוצא מהאוטו.
אתה פותח את החלון לאט. הלב שלך מדלג על פעימה או שתיים. הבושות אוכלות אותך ומציפות את הדם אל הלחיים.
"תודה גבר".
"בכיף... בכיף...", אתה ממלמל.
המתבגר זורק מבט מסביב ואז רוכן לכיוונך. החלון מתמלא מאדי הנשימה הטרופה שלך.
"איזה קטע", הוא אומר, "קצת מצחיק שביריחו יהיה רחוב בשם שבטי ישראל, לא ככה?"