הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
בוקר.
רוצה להפתיע את האשה. להכין ארוחת בוקר נחמדה. מתחיל לפרק את הבעיה: גבינה, חביתה, סלט.
לחתוך סלט- קשה, מסובך.
גבינה- צריך ללכת לקנות.
נשארה חביתה.
ובכן, איך מכינים חביתה? נורא פשוט. מחבת, ביצה, כף עץ, מלח, חלב, זעתר.
מחפש מחבת.
פותח ארון עליון, ארון תחתון. אין מחבת. אוי!!!!!
פונה לצד השני של המטבח. מתכופף מתחת הבילד אין. משליך בזעף חבילת מפות חד פעמיות.
מחבת!!!!
לא מוצא.
מיואש, מתוסכל, דמעות של אכזבה.
חושב לשאול את האשה, מוותר. רוצה להפתיע עם הארוחה המוכנה.
בום! נזכרתי! יש ארון פינתי, מעל השיש החלבי. רץ לשם, העיניים מאירות מאושר:
סט של 5 מחבתות, בשלל גדלים.
רגע, מיהי החלבית??
מגרד את האוזן, לא נזכר. בסוף כן נזכר. ההיא עם הידית הרופפת, והפס הכתום. יש!
מניח על הגז. הגז לא נדלק. לוחץ שוב, לא נדלק. הולך להביא גפרורים, חוזר, כל המטבח ריח של גז. פותח חלונות, השכנה ממול מפסיקה לתלות כביסה ותולה בי עיניים סקרניות. חטטנית!!!
מצליח להדליק את הגז. ספלאש! מניח את המחבת, הידית כמעט מתפרקת, אבוי. עכשיו- שמן.
איפה יש שמן??
פותח ארון עליון. אין. פותח ארון תחתון, אין. פותח מגירת בקבוקים, מגלה שם סט של 4 בקבוקי חומץ, חצי בקבוק מיץ ענבים, ליקר, ליקר דובדבנים, חומץ אגסים, משקה תותים, שמן דקלים מבחיל (שאריות מפסח), שמן זית זך ממושב ניר (לא כשר, לא רוצים לזרוק, שומרים לנרות שבת), חומצת שירותים.
שמן סויה? אין.
המחבת לוהטת, אדומה. מתחננת ללא מילים: תשפוך עליי שמן!!! בסדר, שניה, רגע, תני לי למצוא.
מצאתי. בארון של חומרי הניקוי, אלא מה. מוישל'ה מוישל'ה, אם תעבור פה עכשיו האוזן שלך תקבל את הסיבוב הגדול מכולם.
שופך שמן על המחבת. אחחח!!! הוא משפריץ!! רץ לשטוף את הידיים במים קרים. צועק וצווח בהיסטריה.
האשה צועקת: מי עושה בלאגן במטבח? אני משיב בהכנעה: נפל לי משהו, סליחה, הכל בסדר.
ביצה. פותח ארון עליון, אין. פותח ארון תחתון, אין. פותח בארון חומרי הניקוי, אולי אופתע לטובה?
אין הפתעות. אין ביצים.
רץ למקרר, פותח, מגלה 3 ביצים שמחות.
לוקח את הגדולה, מפרק לתוך כוס חד פעמית (ארון שמאלי למטה), מקטר לעצמי על הקליפה הארורה שצנחה לי פנימה, שולה אותה עם קליפה אחרת, מערבב עם מזלג כמוש, ו...
בום. אבוי. שכחתי!!! זעתר!!!
רץ למקפיא, פותח בעורמה את הדלת ומתחמק מהקפואים שצונחים עליי ברשעות. מסתכל שמאלה. רואה טור של תבלינים ניצבים כמו חיילים של קים שוין אילן. רציניים, מלאי תוכן, ממולחים. זעתר? אין.
בטח נשלח למחנה ריכוז.
רץ לארון עליון, חוזר בחזרה למחבת ושופך לתוכה עוד שמן, שתירגע, לא מוצא זעתר. פותח ארון תחתון, אין. מגירה חלבית, אין. אבל יש שם עוד מחבת. פותח במהירות מגירה בשרית- אין כלום.
פותח שוב את המקפיא. רואה את הזעתר מולי. אני שונא את קים שוין איל!
מטפטף זעתר לתוך הכוס, מערבב את הביצה, מולח את התערבות, מגלה שלקחתי בטעות את הכלי של הסוכר ולכן החביתה תהיה עם טעם ייחודי היום. קורה, נו.
המחבת רותחת. גם אני. שופך לתוכה עוד שמן. שתירגע כבר, הכסילה!
רץ למקרר, פותח אותו בעורמה, נזהר מהקופסאות במדף העליון שעוד רגע קורסות.
לוקח חלב, מריח. כמעט עבר התאריך. לא נורא, עדיין בתוקף. בסדר.
שופך לכוס חד פעמית. מערבב. שופך הכל למחבת. יש!!!
סופר עד 17, ורוצה לערבב את החביתה. כף עץ. איפה יש?
פותח ארון עליון- אין. ארון תחתון- אין. מגירה בשרית- אין. מגירה חלבית- אין. מקפיא, מקרר, ארון חומרי ניקוי, קלאפה צדדית, קלאפה ימנית, אין. נאדה. ברוך. החביתה מתחילה להישרף.
הצילו!!!
מבטיח חצי שקל לקופת השכונה. נאדה.
מבטיח עוד שקל. יש! מוצא את הכף. היא צוחקת: עמדתי פה כל הזמן בתוך הכלי של הסכו"ם על השיש, רק צריך לדעת איפה להסתכל.
לא מצחיק בכלל.
מושך אותה, מנסה לייצב תוך כדי את המתקן של הסכו"ם, לא מצליח. הכל נופל. האשה צועקת: הכל בסדר? אני צועק בדמע: כן, כן.
שפוף ושחוח חוזר למחבת, מערבב את החביתה החצי שרופה. מערבב. מערבב.
מחפש צלחת. לא מוצא.
פותח את המגירה מתחת הבילד אין, מעיף הצידה את המפות החד פעמיות, מוצא מאחוריהן 15 אריזות של צלחות.
יש!
מכבה את הגז. סוגר את המקרר המצפצף, ממלמל בשקט: מקרר, תפסיק לצפצף אליי. הייתי שולח אותך למחנה לחינוך מחדש של קים שוין איל.
לא מצליח לסגור את המקרר. מתכופף לדחוף פנימה את הירקות, נזהר מהקופסאות. נעמד.
בום!!!!
חוטף את המכה של החיים.
דלת המקפיא הייתה פתוחה, מסתבר.
אחחחחח.
צועק, צווח, רוטן, מקלל, מקטר, בוכה, מיואש, דומע, שפוף, רואה כוכבים. שוכח לרגע מה אני עושה כאן בכלל.
האשה ניצבת לפתע מולי: די, די, אל תבכה, לא קרה כלום.
הנה, יש פה חביתה טריה, קח, תאכל, תירגע.
מסתכל על החביתה המוגשת לי בעיניים ענקיות. חביתה לא שרופה, בריאה, לא מוכרת. מציץ בפח, רואה שם חביתה חצי שרופה ומוכרת עד כאב.
מתי, מתי הספקת להכין חביתה חדשה????
לגברים אסור להכנס למטבח. יש דברים שגברים לא יודעים ולא אמורים לעשות. צריך להכיר בעובדות.
זהו.
געציל
נ.ב.
עמיתנו המשעשע, @שי קיש מהפורום המתחרה של ציירים, לקח את העניין ברצינות, ופינק אותנו באיור מושקע ומוצלח במיוחד...
ברשותו.
הנה הציור:
רוצה להפתיע את האשה. להכין ארוחת בוקר נחמדה. מתחיל לפרק את הבעיה: גבינה, חביתה, סלט.
לחתוך סלט- קשה, מסובך.
גבינה- צריך ללכת לקנות.
נשארה חביתה.
ובכן, איך מכינים חביתה? נורא פשוט. מחבת, ביצה, כף עץ, מלח, חלב, זעתר.
מחפש מחבת.
פותח ארון עליון, ארון תחתון. אין מחבת. אוי!!!!!
פונה לצד השני של המטבח. מתכופף מתחת הבילד אין. משליך בזעף חבילת מפות חד פעמיות.
מחבת!!!!
לא מוצא.
מיואש, מתוסכל, דמעות של אכזבה.
חושב לשאול את האשה, מוותר. רוצה להפתיע עם הארוחה המוכנה.
בום! נזכרתי! יש ארון פינתי, מעל השיש החלבי. רץ לשם, העיניים מאירות מאושר:
סט של 5 מחבתות, בשלל גדלים.
רגע, מיהי החלבית??
מגרד את האוזן, לא נזכר. בסוף כן נזכר. ההיא עם הידית הרופפת, והפס הכתום. יש!
מניח על הגז. הגז לא נדלק. לוחץ שוב, לא נדלק. הולך להביא גפרורים, חוזר, כל המטבח ריח של גז. פותח חלונות, השכנה ממול מפסיקה לתלות כביסה ותולה בי עיניים סקרניות. חטטנית!!!
מצליח להדליק את הגז. ספלאש! מניח את המחבת, הידית כמעט מתפרקת, אבוי. עכשיו- שמן.
איפה יש שמן??
פותח ארון עליון. אין. פותח ארון תחתון, אין. פותח מגירת בקבוקים, מגלה שם סט של 4 בקבוקי חומץ, חצי בקבוק מיץ ענבים, ליקר, ליקר דובדבנים, חומץ אגסים, משקה תותים, שמן דקלים מבחיל (שאריות מפסח), שמן זית זך ממושב ניר (לא כשר, לא רוצים לזרוק, שומרים לנרות שבת), חומצת שירותים.
שמן סויה? אין.
המחבת לוהטת, אדומה. מתחננת ללא מילים: תשפוך עליי שמן!!! בסדר, שניה, רגע, תני לי למצוא.
מצאתי. בארון של חומרי הניקוי, אלא מה. מוישל'ה מוישל'ה, אם תעבור פה עכשיו האוזן שלך תקבל את הסיבוב הגדול מכולם.
שופך שמן על המחבת. אחחח!!! הוא משפריץ!! רץ לשטוף את הידיים במים קרים. צועק וצווח בהיסטריה.
האשה צועקת: מי עושה בלאגן במטבח? אני משיב בהכנעה: נפל לי משהו, סליחה, הכל בסדר.
ביצה. פותח ארון עליון, אין. פותח ארון תחתון, אין. פותח בארון חומרי הניקוי, אולי אופתע לטובה?
אין הפתעות. אין ביצים.
רץ למקרר, פותח, מגלה 3 ביצים שמחות.
לוקח את הגדולה, מפרק לתוך כוס חד פעמית (ארון שמאלי למטה), מקטר לעצמי על הקליפה הארורה שצנחה לי פנימה, שולה אותה עם קליפה אחרת, מערבב עם מזלג כמוש, ו...
בום. אבוי. שכחתי!!! זעתר!!!
רץ למקפיא, פותח בעורמה את הדלת ומתחמק מהקפואים שצונחים עליי ברשעות. מסתכל שמאלה. רואה טור של תבלינים ניצבים כמו חיילים של קים שוין אילן. רציניים, מלאי תוכן, ממולחים. זעתר? אין.
בטח נשלח למחנה ריכוז.
רץ לארון עליון, חוזר בחזרה למחבת ושופך לתוכה עוד שמן, שתירגע, לא מוצא זעתר. פותח ארון תחתון, אין. מגירה חלבית, אין. אבל יש שם עוד מחבת. פותח במהירות מגירה בשרית- אין כלום.
פותח שוב את המקפיא. רואה את הזעתר מולי. אני שונא את קים שוין איל!
מטפטף זעתר לתוך הכוס, מערבב את הביצה, מולח את התערבות, מגלה שלקחתי בטעות את הכלי של הסוכר ולכן החביתה תהיה עם טעם ייחודי היום. קורה, נו.
המחבת רותחת. גם אני. שופך לתוכה עוד שמן. שתירגע כבר, הכסילה!
רץ למקרר, פותח אותו בעורמה, נזהר מהקופסאות במדף העליון שעוד רגע קורסות.
לוקח חלב, מריח. כמעט עבר התאריך. לא נורא, עדיין בתוקף. בסדר.
שופך לכוס חד פעמית. מערבב. שופך הכל למחבת. יש!!!
סופר עד 17, ורוצה לערבב את החביתה. כף עץ. איפה יש?
פותח ארון עליון- אין. ארון תחתון- אין. מגירה בשרית- אין. מגירה חלבית- אין. מקפיא, מקרר, ארון חומרי ניקוי, קלאפה צדדית, קלאפה ימנית, אין. נאדה. ברוך. החביתה מתחילה להישרף.
הצילו!!!
מבטיח חצי שקל לקופת השכונה. נאדה.
מבטיח עוד שקל. יש! מוצא את הכף. היא צוחקת: עמדתי פה כל הזמן בתוך הכלי של הסכו"ם על השיש, רק צריך לדעת איפה להסתכל.
לא מצחיק בכלל.
מושך אותה, מנסה לייצב תוך כדי את המתקן של הסכו"ם, לא מצליח. הכל נופל. האשה צועקת: הכל בסדר? אני צועק בדמע: כן, כן.
שפוף ושחוח חוזר למחבת, מערבב את החביתה החצי שרופה. מערבב. מערבב.
מחפש צלחת. לא מוצא.
פותח את המגירה מתחת הבילד אין, מעיף הצידה את המפות החד פעמיות, מוצא מאחוריהן 15 אריזות של צלחות.
יש!
מכבה את הגז. סוגר את המקרר המצפצף, ממלמל בשקט: מקרר, תפסיק לצפצף אליי. הייתי שולח אותך למחנה לחינוך מחדש של קים שוין איל.
לא מצליח לסגור את המקרר. מתכופף לדחוף פנימה את הירקות, נזהר מהקופסאות. נעמד.
בום!!!!
חוטף את המכה של החיים.
דלת המקפיא הייתה פתוחה, מסתבר.
אחחחחח.
צועק, צווח, רוטן, מקלל, מקטר, בוכה, מיואש, דומע, שפוף, רואה כוכבים. שוכח לרגע מה אני עושה כאן בכלל.
האשה ניצבת לפתע מולי: די, די, אל תבכה, לא קרה כלום.
הנה, יש פה חביתה טריה, קח, תאכל, תירגע.
מסתכל על החביתה המוגשת לי בעיניים ענקיות. חביתה לא שרופה, בריאה, לא מוכרת. מציץ בפח, רואה שם חביתה חצי שרופה ומוכרת עד כאב.
מתי, מתי הספקת להכין חביתה חדשה????
לגברים אסור להכנס למטבח. יש דברים שגברים לא יודעים ולא אמורים לעשות. צריך להכיר בעובדות.
זהו.
געציל
נ.ב.
עמיתנו המשעשע, @שי קיש מהפורום המתחרה של ציירים, לקח את העניין ברצינות, ופינק אותנו באיור מושקע ומוצלח במיוחד...
ברשותו.
הנה הציור:
נערך לאחרונה ב:
