הנושאים החמים
הנושאים החמים
שקר הח-ן
בשעה שנגזרה על אדם הראשון קללת טרחת הפרנסה, לא היו כל צאצאיו שותפים לבשורה. "בזעת אפך תאכל לחם" הָלְמָה בת־קול במוחם של מיליארדי צאצאים העתידים להביא לחמם בנפשם, אך במהירות הקול שב ההד "ובזעת אפם של אחרים תאכל לחמניות...".
וזה היה דבר הגזירה, מיום גוֹרש אדם מעֵדֶן ויצא לתור אחר לחמו, כיכר לעבד, כיכר לאדן. השלטונות התחלפו בצחצוחי חרבות, רוזנים ומושלים הומרו אלו באלו ובבניהם ובמורדיהם, אך הארץ לעולם עומדת ועובדת. האיכר הפשוט נדרש להמשיך במלאכתו המפרכת ולהעלות מיסים לרודן התורן. שושלות צבעוניות בעלות דם כחול השתרגו מעל היבשות השונות והכבידו עולם על נתיניהם למימון מסיבות הפאר ובזבוזי הראווה, והאדם הקטן, בקצה שרשרת המזון, הוסיף להשתעבד, שדותיו לעַבֵּד וממונו לאבד. נתינים ומלכים, תושבים וקיסרים, צמיתים ואדונים, הלכו לאורך השנים והמערכות הכלכליות המתחלפות, כמו בשני קווים מקבילים שלא ייפגשו לעולם.
אלפי שנים נותרה הברירה קבועה בידי הגורל, או באומץ ששטף את סב-סבי-סביו של המלך אשר כבש תחתיו את אבי-אבי-אביו של העממי והפשוט. בשׂוֹרת החופש ושוויון הזכויות המתינה לתורה ולדורה, ובהגיעה, כבשה בסערה את העולם המתקדם וחילקה את מזלה לכל נפח וזגג, סוחר, חקלאי או סתם בטלן.
מכאן ואילך שוב לא היתה משמעות לייחוס. קפיטליזם וקומוניזם, סוציאליזם וקורפורטיזם, החליפו בהדרגה ובהשתמרות מאזנת את כוחות השוק הדורסניים, וקבעו תכתיבים חדשים הנוגעים עד חשבון הבנק של כל אחד מאיתנו.
הקללה אותה קללה, וזיעת האפיים עדיין אינה מניבה מאום מלבד הלחם, אך הפלא ופלא, ללא ששמנו ליבנו לכך, לא אנו ולא אבותינו, במשך אלפי שנים התפתחה לה תעשיית טפילים ששברה את כל המוסכמות הכלכליות ופירנסה את אנשיה בהרחבה ובביטחון, ובשנים האחרונות אף עברה מוטציה דרמטית: אם עד כה היו אלה הכמרים הנוצרים שהיטיבו להלך בלוליינות על חבל הקרקס המתוח בין האצילים והאיכרים, הרי שעתה, לאחר אלפי שנות הצקות וגזירות, פיתחו לעצמם יהודים יחידים עמידות בפני הערבות הציבורית והעתיקו את משנתם מקוראי ה"אהבה והרחמים".
עולם שלם בנו לעצמם אותם אלו שבאו מפלנטה אחרת, "עולם החסד" הם קוראים לו. כן, כן. חסד, אהבה, נתינה, עזרה, צדקה. שום מושג אינו קדוש מידי מכדי להישחט ולהישחת על מזבח תאוות ההון שבקרבם. דפי הזהב עמוסים עד להתפקע באגודות וארגונים, ראשי קרנות ועמותות־זנב, לחולים ולבריאים, לילדים ולזקנים, למיוחדים ולרגילים, לקברי צדיקים ולאוהלי זיכרון.
הייתם מצפים שסאת הצרות תימחק ולו במעט, אך לא. צֶבֶר מזכי הרבים אינו עושה דבר כדי לקצר את רשימות הנזקקים.
וכאן המקום להבהיר בחדות. אין הכוונה בשום אופן לקופות הענק והארגונים הכלל ארציים אשר מקימיהם מסרו נפשם וחייהם למענם. לא ולא. אלו שזכו, פתחו ופיתחו רשתות־עד לחסד ולצדקה, ומאות אלפים נעזרו בהם לאורך השנים, הרי שצדקתם לעולם עומדת ואין כל מלאך ובריה יכולים לשער שכרם המופלג בעולם הבא.
אך דברתנו אמורה על אותם ששמים עיקר מגמתם על שכרם בעולם הזה: אגודות הזויות לחלוקת רוגאלך על ציון ה"בריח התיכון" זצ"ל, להזכרת שמות באוהל האיש השמן, לסיוע לחולי LHVN (לא היה ולא נברא), לשמח מצונני־מזגנים, ועוד מגוון יוזמות הזויות וקטנוניות שאולי מעלות חיוך קטן על פניו של חולה מיוסר שנאלץ להצטלם עם מנכ"ל הארגון תמורת הטרופית, אך ודאי מעלות חיוך רחב אצל המנהל, ה"מתנדבים", ושאר כלי הקודש החופנים שכרם משלם בכל חודש.
ישנם לא מעט ארגונים שהיקף פעילותם אינו עולה על הכנסת אורחים זוטא שעושה כל אדם בביתו, אך הם לעומתו, הקימו מנגנון משומן לגביית "תרומות" והנפקת קבלות, מערך יח"צ משוכלל שלא היה מבייש מדינה אפריקנית ממוצעת, וצוות לקקנים שיסדרו להם ביקורים בבתי רבנים, תמורת מעטפות לגבאים, אלא מה? הם מתנדבים?
מחזור הכספים של עמותות רקק אלו אינו עולה ביותר מכמה אלפים זעומים מעבר למשכורות "אנשי החסד" ולעיתים הם אף נאלצים "לגרור חודש" מחוסר ב"הכנסות". כל הגרשיים והמירכאות שבכל מקלדות העולם יִכלו, ואנו לא נספיק מלהטיל ולו "זרקור לפעילות הארגון".
חייב להיות היכן שהוא, למרגלות עמוד החסד המחזיק את הגלובוס הרוחש, איזשהו קנה־מידה ליחס עלות-תועלת גם כלפי ארגוני החסד. כל עמותה שאינה עומדת תחת פיקוח של רבני־מעש, יש לה סיבה טובה לכך, ושום דוח שקיפות מזויף לא יוכל לסלק את העננה השׁוֹרה על האנשים שמאחורי הצלילים. אה, וגם לא שורת גילויים אישיים שתיחשף במהלך ערב ההתרמה, הדינר היוקרתי, או כל שם אחר שיכונה לשוד הציבורי.
יישר כח על היוזמה ר' איד, אבל אם אינך מצליח לחולל שינוי משמעותי, אנא חסוך ממני את הטלתרום שלך.
-------
מאמר אילוסטרציה. אין לייחס את הדברים לארגון זה או אחר.
ביקורת עניינית ולשונית - בבקשה.
נערך לאחרונה ב:
