אבימי
מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
אהרן אוהב כחול.
כשיש כמה גוונים של כחול אהרן רוצה להסתכל עליהם המון זמן. כשהוא עובר מגוון לגוון הוא משתנה יחד עם הכחול, והכחול האחר מביא אותו למקום אחר.
כל סניף הבנק היה מכוסה בגווני כחול, פסים פסים פסים. את האיזון הפרה דלת הכניסה לסניף. זכוכית. אהרן מטה את הראש ומסתכל על הדלת הכהה. הדרך שהאנשים פותחים אותה, השרירים שלהם שמתקשחים ומתרפים, מעבירים לו את תחושת הכובד של הדלת. את הדרך שגל ההלם יעבור לו בשרירי הגב כשימשוך אותה.
דף נופל לו מהידיים כשאנשים נדחפים עליו, מנסים לעבור את האיש שעומד באמצע הרחוב. הדף מעוקל שדרה לאורך, מקבל מהרוח הכוונה וממריא, חדור מטרה, אל השמים. אהרן לא רץ אחריו. זה רק הדף הראשון של החבורה. כתוב עליו רק השם לו, בקטן, בלי "ר' ", וכותרת; בגדרי בעלות בשותפין - וכותרת משנה, קטנה יותר - המסתעף מדין ערביתא בדברי ר"ן מלוניל.
אהרן עבר על כמה כיווני דינים והחליט שלדף שהתעופף אין קדושה. הוא לא ירוץ אחריו. שארית הדפים שהחזיק ביד חשובה יותר. הוא מעך את ערימת הדפים שוב, מגלגל אותם לצורת אלה, ומרפה, מרגיש את הדפים מתרחבים ומתהדקים. מתהדקים ומתרחבים. המשקפים הזדחלו במורד אפו, גולשים על אגל זעה. כשהגיעו לנקודה מסוכנת, הוא החזיר אותם למוטב, ומשך באפו.
שעות הבוקר תמיד היו בעינו עם ניחוח חופש קל. הפעמים הבודדות שהוא הסתובב בבוקר מחוץ הכולל היו כשנחמי לא קיבלה אישור לצאת ולשים את הילדים אצל הרופא, או בבין הזמנים. אנשים הסתובבו סביבו כמו נמלים שהוציאו להם את מכסה הקן. כמו אוגרים על הגלגל. מרוכזים כמו מיכואל הקטן כשהוא בונה בלגו.
מנחם החברותא לא רצה להבין אותו. נחמי לא תוכל להבין אותו. זה לא נורמאל, צעק עליו מנחם במבטא האמריקאי שלו. אתה הורס לך לא רק את הרוחניות, גם את הגשמיות!
תמים. גשמי. מאז שאשתו של מנחם התחילה לעבוד במחשבים משהו התרופף אצלו, זה בטוח קשור. פעם הוא היה איתו בכל עניין. אתמול, כשאהרן התנדנד בבית המדרש ושאג את התוכניות שלו, מתבל אותם בקטעים מהחבורא, ובקטעים מספרי מוסר מכל הדורות, מנחם ישב נוקשה, והחוויר. אהרן ראה את זה ומשהו נשבר בו. בלעבת. מנחם, הכשרן של הכולל, השס כמונח בקופסא, חברותא ללא יום הפסק כבר 16 שנה, חושב שזה מטורף. שזה לא רק לא נכון, שזה שגוי. מה השתבש בדרך.
מנחם נעמד, רועד ומלמל, אהרען, לא, לא. הוא הניח את כוס הקפה סבולת הימים על השולחן, מרטיב את הרשבא. אהרן ראה את זה והגבות שלו התכווצו.
אהרן, זה לא ככה, זה לא ככה. מנחם בקושי מצא את פאותיו. אהרן יישר את הגב, הסתכל לו בעיניים ואמר, ר' מנחם, זה אמת לאמיתה, ואני עושה את זה.
מנחם תפס אותו בכתפיים וצעק כמו מתוך כאבים, אהרן. אם הגעת למסקנה שרכוש של בנקים אין לו בעלות אמיתית, אז מה. זה אומר שמותר לך לעשות את זה? אז מה אם זה נכון על פי החבורה. זה לא שלך, אהרן, זה לא שלך!
אהרן נסוג ממנו, ובמשך חצי שעה תפר את החבורה שוב מכל הצדדים, אדום. כסף של בנקים אין לו בעלים רגיל. זו בעלות מעורפלת. הבנק הוא רק רשות שמחזיקה בו. למעשה, על פי הר"נ מלוניל זה כמו כסף שמופקר. יש רק מישהו ששומר עליו.
מנחם עצר, הסתכל לו בעיניים וראה מה שראה, וצרח ממש - הקודש בורך הוא לא רוצה שתעשה את זה! אני אתן לך את הכסף. אני אדבר עם זוסמן מהגמח של הר נוף. אהרן הסתכל עליו ואמר, הייתי היום אצל זוסמן. הוא נותן רק 40 אלף, וגם זה רק לחודש. מנחם בהה בו, ומבט שונה מכל מה שהכיר בו, על פניו. אהרן הסתובב, סגר את הגמרא, חיבק אותה ויצא.
אהרן עצם את העיניים, צמצם את ערימת הניירות שבידו, תחב אותה לכיס החליפה הפנימי.
הוא החליף יד, והוציא מהכיס שבצד שני משהו אחר.
לאט הוא הלך אל עבר דלת סניף הבנק, משך אותה אליו, קיבל בהקלת תודה את זרם האויר הקר.
שלוש פעימות לב קשות, אחת אחרי השנייה. הוא צעד שני צעדים, הרים את ידו באוויר וירה פעמיים.
זה שוד, הוא צעק כמיטב יכולתו.
****
לאחר הפסקה ארוכה חזרתי לכתוב קצת. ביקור בבנק ואברך שישב לידי העלו לי לראש כיוון מופרע ומכמיר לב בו זמנית.
האם הסיפור ברור פה?
אם לא - אנא דברו.
אני מניח שחלק מצורת הדיבור ההלכתית ישיבתית תהיה קצת קשה לחלק, אנא הגיבו ואשפר.
תודה על כל תגובה, מראש.
אבימי*****
כשיש כמה גוונים של כחול אהרן רוצה להסתכל עליהם המון זמן. כשהוא עובר מגוון לגוון הוא משתנה יחד עם הכחול, והכחול האחר מביא אותו למקום אחר.
כל סניף הבנק היה מכוסה בגווני כחול, פסים פסים פסים. את האיזון הפרה דלת הכניסה לסניף. זכוכית. אהרן מטה את הראש ומסתכל על הדלת הכהה. הדרך שהאנשים פותחים אותה, השרירים שלהם שמתקשחים ומתרפים, מעבירים לו את תחושת הכובד של הדלת. את הדרך שגל ההלם יעבור לו בשרירי הגב כשימשוך אותה.
דף נופל לו מהידיים כשאנשים נדחפים עליו, מנסים לעבור את האיש שעומד באמצע הרחוב. הדף מעוקל שדרה לאורך, מקבל מהרוח הכוונה וממריא, חדור מטרה, אל השמים. אהרן לא רץ אחריו. זה רק הדף הראשון של החבורה. כתוב עליו רק השם לו, בקטן, בלי "ר' ", וכותרת; בגדרי בעלות בשותפין - וכותרת משנה, קטנה יותר - המסתעף מדין ערביתא בדברי ר"ן מלוניל.
אהרן עבר על כמה כיווני דינים והחליט שלדף שהתעופף אין קדושה. הוא לא ירוץ אחריו. שארית הדפים שהחזיק ביד חשובה יותר. הוא מעך את ערימת הדפים שוב, מגלגל אותם לצורת אלה, ומרפה, מרגיש את הדפים מתרחבים ומתהדקים. מתהדקים ומתרחבים. המשקפים הזדחלו במורד אפו, גולשים על אגל זעה. כשהגיעו לנקודה מסוכנת, הוא החזיר אותם למוטב, ומשך באפו.
שעות הבוקר תמיד היו בעינו עם ניחוח חופש קל. הפעמים הבודדות שהוא הסתובב בבוקר מחוץ הכולל היו כשנחמי לא קיבלה אישור לצאת ולשים את הילדים אצל הרופא, או בבין הזמנים. אנשים הסתובבו סביבו כמו נמלים שהוציאו להם את מכסה הקן. כמו אוגרים על הגלגל. מרוכזים כמו מיכואל הקטן כשהוא בונה בלגו.
מנחם החברותא לא רצה להבין אותו. נחמי לא תוכל להבין אותו. זה לא נורמאל, צעק עליו מנחם במבטא האמריקאי שלו. אתה הורס לך לא רק את הרוחניות, גם את הגשמיות!
תמים. גשמי. מאז שאשתו של מנחם התחילה לעבוד במחשבים משהו התרופף אצלו, זה בטוח קשור. פעם הוא היה איתו בכל עניין. אתמול, כשאהרן התנדנד בבית המדרש ושאג את התוכניות שלו, מתבל אותם בקטעים מהחבורא, ובקטעים מספרי מוסר מכל הדורות, מנחם ישב נוקשה, והחוויר. אהרן ראה את זה ומשהו נשבר בו. בלעבת. מנחם, הכשרן של הכולל, השס כמונח בקופסא, חברותא ללא יום הפסק כבר 16 שנה, חושב שזה מטורף. שזה לא רק לא נכון, שזה שגוי. מה השתבש בדרך.
מנחם נעמד, רועד ומלמל, אהרען, לא, לא. הוא הניח את כוס הקפה סבולת הימים על השולחן, מרטיב את הרשבא. אהרן ראה את זה והגבות שלו התכווצו.
אהרן, זה לא ככה, זה לא ככה. מנחם בקושי מצא את פאותיו. אהרן יישר את הגב, הסתכל לו בעיניים ואמר, ר' מנחם, זה אמת לאמיתה, ואני עושה את זה.
מנחם תפס אותו בכתפיים וצעק כמו מתוך כאבים, אהרן. אם הגעת למסקנה שרכוש של בנקים אין לו בעלות אמיתית, אז מה. זה אומר שמותר לך לעשות את זה? אז מה אם זה נכון על פי החבורה. זה לא שלך, אהרן, זה לא שלך!
אהרן נסוג ממנו, ובמשך חצי שעה תפר את החבורה שוב מכל הצדדים, אדום. כסף של בנקים אין לו בעלים רגיל. זו בעלות מעורפלת. הבנק הוא רק רשות שמחזיקה בו. למעשה, על פי הר"נ מלוניל זה כמו כסף שמופקר. יש רק מישהו ששומר עליו.
מנחם עצר, הסתכל לו בעיניים וראה מה שראה, וצרח ממש - הקודש בורך הוא לא רוצה שתעשה את זה! אני אתן לך את הכסף. אני אדבר עם זוסמן מהגמח של הר נוף. אהרן הסתכל עליו ואמר, הייתי היום אצל זוסמן. הוא נותן רק 40 אלף, וגם זה רק לחודש. מנחם בהה בו, ומבט שונה מכל מה שהכיר בו, על פניו. אהרן הסתובב, סגר את הגמרא, חיבק אותה ויצא.
אהרן עצם את העיניים, צמצם את ערימת הניירות שבידו, תחב אותה לכיס החליפה הפנימי.
הוא החליף יד, והוציא מהכיס שבצד שני משהו אחר.
לאט הוא הלך אל עבר דלת סניף הבנק, משך אותה אליו, קיבל בהקלת תודה את זרם האויר הקר.
שלוש פעימות לב קשות, אחת אחרי השנייה. הוא צעד שני צעדים, הרים את ידו באוויר וירה פעמיים.
זה שוד, הוא צעק כמיטב יכולתו.
****
לאחר הפסקה ארוכה חזרתי לכתוב קצת. ביקור בבנק ואברך שישב לידי העלו לי לראש כיוון מופרע ומכמיר לב בו זמנית.
האם הסיפור ברור פה?
אם לא - אנא דברו.
אני מניח שחלק מצורת הדיבור ההלכתית ישיבתית תהיה קצת קשה לחלק, אנא הגיבו ואשפר.
תודה על כל תגובה, מראש.
אבימי*****