הנושאים החמים
הנושאים החמים
פיק-פק, ביצה נשברה. פיק-פק, עוד אחת!
קול צחוק נשמע, מי יודע מה הם עושים שם? הדמיון מצייר לי תרחישים מתרחישים שונים..
אני נעול בחדר, המפתח נשבר.. והתאומים הקטנים- גדולים שלי משוחררים לנפשם.......
מה אני עושה??? אני מנסה לחפש מפתח נוסף באחד המגירות, אולי יקרה נס ואמצא משהו?
אין. פשוט אין! אולי הדלת בכל זאת תיפתח לי?
אני מנסה את הידית שוב ושוב, רבונו של עולם! אשתי בעבודה, ואני פה תקוע..
ועד שהיא תסיים שם... לפחות אם היה לי פה טלפון...
ובינתיים, הילדים עלולים להסתכן, חלילה.
----מה עושים?!----
החלון! לא. שטויות. איזה בושות... מה, אני אצא מהחלון?
אנחנו אמנם גרים בקומה ראשונה, אך בכל זאת אני עלול לרסק את עצמותי בדרך אל החופש..
בלית ברירה אני פותח את החלון, מציץ- הרחוב נראה שקט.
די. אני לא יורד. ואם אפול? ואם אף אחד לא ישים לב? וגם אם כן- חסר לי להיות מאושפז עכשיו בבית חולים- מי יודע באיזה מצב?
"שיר המעלות.. ד'! שמור עלי! למען תינוקות של בית רבן שלא חטאו (מלבד הבלאגן שהם עושים...)
עזור שלא יאונה לי כל רע!...
לאט ובזהירות אני יוצא את החלון, מוצא איזשהו צינור להאחז בו, נצמד אליו בחשש נורא, ומחליק בקושי מטה..
הו!- אנחת רווחה- הגעתי! טרם אני משחרר אויר מראותי, ואני שומע "גנב! גנב!" רק זה היה חסר לי....
אני מסתובב ומסמיק כולי כשאני רואה את השכן שלי מביט בי בהלם (ובאלם)
א.. אה... אני מתגמגם ואז חוזר לעצמי ומסביר לו את העניין, הוא עולה איתי הביתה. הידית, הי! הדלת נעולה!
א.. נכון, אנחנו תמיד נועלים.... יש לנו מפתח קבוע בדלת.
מה עכשיו? אני עושה סיכום מצב, המפתחות- אצל אשתי, שלי- נמצאות בבית..
"לך אליה לעבודה- אמרת לי פעם שהיא עובדת לא רחוק, ואני בינתיים אנסה לשוחח עם התאומים שלך דרך הדלת"
אני מודה לו, ורץ חסר נשימה לעבודה של אשתי.
"הי, ראובן! מה אתה עושה פה? ו.. איפה הילדים?"
אני מסביר לה את המצב בקצרה, ומבקש את המפתחות בדחיפות, היא מוסרת לי אותם בדאגה, ואני שוב רץ במהרה לביתי,
השכן פורס למולי ידיים חסרות אונים, "ניסיתי לקרוא להם, אך הם לא עונים לי, ו..יש רעש עמום מתוך הבית.."
הוא מסיר את מבטו ממני, "אני מקווה שהכל בסדר שם.." הוא לוחש וחיש חומק אל ביתו.
אני פותח סוף-סוף את הדלת, יוסי! אברימי! אני קורא,
הבית הפוך, חולצות ושאר בגדים מפוזרים ברחבי הבית,
המקרר פתוח לרווחה, על הרצפה עירבוביה של ביצים שבורות, מיץ ענבים, גבינה ושאר ירקות (תרתי משמע..)
איפה הם, למען ד?
אני מחפש- שקט. דממה.
פתאום אני רואה רגל קטנה מציצה מתחת לשולחן הסלון,
אני מציץ בשקט, לא רוצה להפריע לשניים לאכול את חפיסת השוקולד שמצאו......
קול צחוק נשמע, מי יודע מה הם עושים שם? הדמיון מצייר לי תרחישים מתרחישים שונים..
אני נעול בחדר, המפתח נשבר.. והתאומים הקטנים- גדולים שלי משוחררים לנפשם.......
מה אני עושה??? אני מנסה לחפש מפתח נוסף באחד המגירות, אולי יקרה נס ואמצא משהו?
אין. פשוט אין! אולי הדלת בכל זאת תיפתח לי?
אני מנסה את הידית שוב ושוב, רבונו של עולם! אשתי בעבודה, ואני פה תקוע..
ועד שהיא תסיים שם... לפחות אם היה לי פה טלפון...
ובינתיים, הילדים עלולים להסתכן, חלילה.
----מה עושים?!----
החלון! לא. שטויות. איזה בושות... מה, אני אצא מהחלון?
אנחנו אמנם גרים בקומה ראשונה, אך בכל זאת אני עלול לרסק את עצמותי בדרך אל החופש..
בלית ברירה אני פותח את החלון, מציץ- הרחוב נראה שקט.
די. אני לא יורד. ואם אפול? ואם אף אחד לא ישים לב? וגם אם כן- חסר לי להיות מאושפז עכשיו בבית חולים- מי יודע באיזה מצב?
"שיר המעלות.. ד'! שמור עלי! למען תינוקות של בית רבן שלא חטאו (מלבד הבלאגן שהם עושים...)
עזור שלא יאונה לי כל רע!...
לאט ובזהירות אני יוצא את החלון, מוצא איזשהו צינור להאחז בו, נצמד אליו בחשש נורא, ומחליק בקושי מטה..
הו!- אנחת רווחה- הגעתי! טרם אני משחרר אויר מראותי, ואני שומע "גנב! גנב!" רק זה היה חסר לי....
אני מסתובב ומסמיק כולי כשאני רואה את השכן שלי מביט בי בהלם (ובאלם)
א.. אה... אני מתגמגם ואז חוזר לעצמי ומסביר לו את העניין, הוא עולה איתי הביתה. הידית, הי! הדלת נעולה!
א.. נכון, אנחנו תמיד נועלים.... יש לנו מפתח קבוע בדלת.
מה עכשיו? אני עושה סיכום מצב, המפתחות- אצל אשתי, שלי- נמצאות בבית..
"לך אליה לעבודה- אמרת לי פעם שהיא עובדת לא רחוק, ואני בינתיים אנסה לשוחח עם התאומים שלך דרך הדלת"
אני מודה לו, ורץ חסר נשימה לעבודה של אשתי.
"הי, ראובן! מה אתה עושה פה? ו.. איפה הילדים?"
אני מסביר לה את המצב בקצרה, ומבקש את המפתחות בדחיפות, היא מוסרת לי אותם בדאגה, ואני שוב רץ במהרה לביתי,
השכן פורס למולי ידיים חסרות אונים, "ניסיתי לקרוא להם, אך הם לא עונים לי, ו..יש רעש עמום מתוך הבית.."
הוא מסיר את מבטו ממני, "אני מקווה שהכל בסדר שם.." הוא לוחש וחיש חומק אל ביתו.
אני פותח סוף-סוף את הדלת, יוסי! אברימי! אני קורא,
הבית הפוך, חולצות ושאר בגדים מפוזרים ברחבי הבית,
המקרר פתוח לרווחה, על הרצפה עירבוביה של ביצים שבורות, מיץ ענבים, גבינה ושאר ירקות (תרתי משמע..)
איפה הם, למען ד?
אני מחפש- שקט. דממה.
פתאום אני רואה רגל קטנה מציצה מתחת לשולחן הסלון,
אני מציץ בשקט, לא רוצה להפריע לשניים לאכול את חפיסת השוקולד שמצאו......
