שיתוף - לביקורת שיתוף מעניין...

[sol key]

כתבתי את זה בהשראה משיחה עם חברה
חייבת לשתף...

אבא
יש דבר אחד שלא ברור לי
אתמול בלילה הלכתי לישון
הפקדתי בידיך נשמה
נשמה של נערה
עם הרבה נסיונות
נשמה של נערה
שלא תמיד עושה רצונך
נשמה של נערה
שלפעמים הולכת קצת לאיבוד
לפעמים מביישת ומכאיבה
אבא,
למרות הכל , ה-כ-ל-
כל הנסיונות שלא עמדתי בהם
הנפילות שגרמו לך לצער
הימים בהם היית יושב ובוכה בגללי
בוכה עלי, על הבת שלך
שמתרחקת ונעלמת
הולכת לאיבוד בתוך עולם ענק.

אז אבא?
איך זה שהיום נתת לי לקום בבוקר
למרות הכאב העלבון
הצער ההשפלה
איך למרות הכל נפחת בי נשמה

השאלה שלי קצת יותר מורכבת
הרי אתה יודע ורואה שקשה לי
אתה אומנם מאמין בי למרות שאני לא מאמינה בעצמי
אז אבא למה?
למה אני פה?
מה מעשיי?
מה מטרותיי?
אבא האם בזכותי אתה יכול לבוא?
או שאולי אני זאת שמרחיקה אותך כל כך? ...ובעצם אני מונעת ממך לבוא?

אנא אל תסתר פניך ממני
אני מחכה לך
גם אם אני הלכתי וברחתי
גם אם אני נמצאת במקום הכי שפל שקיים
אתה תמיד מחכה לי ודואג לי
אתה יודע שאחזור
אז תודה,
תודה אבא
ושתדע שאני מחכה לך בכל ליבי
....

 

[sol key]

לא נכתב עלי או עליה ברוך ה'
אלא דיברנו בכללי על הניסיונות והנפילות החזקות
ונכנסתי לדמות של אחת כזאת ופשוט כתבתי..
חייבת להסביר שלא יהיה אי הבנות...

 

[Bestimedia]

עונה לך מה שחשבתי שקראתי,
לא מתיימרת חלילה לשום דבר, רק כותבת מחשבות...

את יודעת יקרה שלי,
שאת נופלת, לא קל לי ביחד איתך,
אני יושב ומחכה לרגע שתגדלי ותגידי- טעיתי.
את רק ילדה קטנה, נשמה טהורה בתוך עולם גדול ומבלבל שנשלחה לתפקיד ולפעמים לא בדיוק הבינה מה היא צריכה לעשות,
נפלה, טעתה, נאבדה וכן, לפעמים גם ברחה מעצמה,
אבל תמיד בסוף חזרה וביקשה סליחה עם דמעות בעיניים.
אני רואה אותך גדלה, ילדה שלי, מתבגרת מתחילה להבין מה התפקיד שלך בעולם,
את בגיל שבו את מגבשת השקפה, והדרך לשם לא קלה, והרבה פעמיים גם אחרי עושים טעויות...
אני אוהב אותך ילדה שלי, בכל מצב, גם שאת קצת מכעיסה ומקשה,
וגם אם לפעמים מגיע אליך ניעור, זה רק כדי שתתעוררי ותחזרי אלי חכמה יותר, חזקה יותר,
תחשבי עלי שוב ותחשבי מסלול מחדש.
הכל לטובתך יקרה שלי,
גם שאת מפספסת את האוטובוס וגם אם חלילה התבשרת בשורה קשה,
את הכל אני עושה מתוך אהבה גדולה אלייך, במבט גדול הרבה יותר שצופה לרחוק, ויודע, בוודאות, שזה צעד שיעשה לך רק טוב בהמשך,
כן, גם אם לפעמים את בכלל לא תראי את זה...
אני אוהב אותך ילדה שלי.
אוהב את כל המתנות הקטנות והתמימות שאת שולחת לי,
אוהב ושומע כל תפילה שלך,
מקבל בחיבוק כל נפילה שלך, ואחרי שאת מתחרטת, סולח.
אני פה תמיד, מחכה שתחזרי אלי,
תתפללי אלי במילים היפות שלך, שקיימות רק אצלך.
וכן, בזכותך אני יחזור מהר יותר,
גם אם את מכעיסה לפעמים, את גדלה בדור לא קל,
וכל התגברות שלך מקרבת אותי, כל תפילה שלך עוזרת,
אל תתיאשי ילדה שלי, אני פה קרוב יותר מתמיד ובזכות התפילות שלך, ושל כל האחים והאחיות שלך,
אני יגיע מהר יותר...

 

[דוכסוסטוס]

אני בעד להמשיך את הדו-שיח הזה.

 

[sol key]

אני בעד להמשיך את הדו-שיח הזה.

אתם בהחלט מוזמנים להמשיך לכתוב את הדו שיח
וכמובן שכמו שאני מכירה את עצמי
זה עוד יגיע לאותן בנות...
(במטרה טובה)

 

[דיונון]

כתבתי את זה בהשראה משיחה עם חברה
חייבת לשתף...

אבא
יש דבר אחד שלא ברור לי
אתמול בלילה הלכתי לישון
הפקדתי בידיך נשמה
נשמה של נערה
עם הרבה נסיונות
נשמה של נערה
שלא תמיד עושה רצונך
נשמה של נערה
שלפעמים הולכת קצת לאיבוד
לפעמים מביישת ומכאיבה
אבא,
למרות הכל , ה-כ-ל-
כל הנסיונות שלא עמדתי בהם
הנפילות שגרמו לך לצער
הימים בהם היית יושב ובוכה בגללי
בוכה עלי, על הבת שלך
שמתרחקת ונעלמת
הולכת לאיבוד בתוך עולם ענק.

אז אבא?
איך זה שהיום נתת לי לקום בבוקר
למרות הכאב העלבון
הצער ההשפלה
איך למרות הכל נפחת בי נשמה

השאלה שלי קצת יותר מורכבת
הרי אתה יודע ורואה שקשה לי
אתה אומנם מאמין בי למרות שאני לא מאמינה בעצמי
אז אבא למה?
למה אני פה?
מה מעשיי?
מה מטרותיי?
אבא האם בזכותי אתה יכול לבוא?
או שאולי אני זאת שמרחיקה אותך כל כך? ...ובעצם אני מונעת ממך לבוא?

אנא אל תסתר פניך ממני
אני מחכה לך
גם אם אני הלכתי וברחתי
גם אם אני נמצאת במקום הכי שפל שקיים
אתה תמיד מחכה לי ודואג לי
אתה יודע שאחזור
אז תודה,
תודה אבא
ושתדע שאני מחכה לך בכל ליבי
....

כ"כ יפה, ומזמין תגובה...

ילדה קטנה של אבא,
מה את מבינה?
שמתי לך יעד לא כמו כולם.
לאף אחד לא שמתי את אותו יעד כמו לאחר.
כן,
באופן כללי ישנה מטרה שאליה צריך להגיע.
מסלול מתחתית האוורסט עד לפסגתו.
זה באופן כללי.
רק באופן כללי.
היעד הנכסף מתחבא אי שם בין העננים.
יש כמובן כאלו שהגיעו לשם, או לפחות קרוב לזה.
אבל המשימות האישיות של רוב הילדים והילדות שלי
הן לכבוש רק חלק קטן מההר,
מעולם לא ציפיתי ליותר.
הם כמובן לא יודעים את זה, ואת ביניהם.
היעד הרשמי הוא בפסגה.
אין הוראה אחרת.
אבל אם את נהיית עצובה,
קחי בחשבון שיש כאלו שהיעד שלהם הוא בסך הכל עד לאלף מטר,
יש כאלו שהיעד שלהם הוא אך ורק לפסוע את הצעד הראשון,
ויש כאלו שהיעוד שלהם הוא לעלות גבוה,
ואז להתגלגל ולהתגלגל,
ושם - שבורים, שרוטים, פצועים ומלוכלכים,
שם מחכה להם משימת חייהם -
קודם כל לקום,
אחר כך להתאפס,
ואז... להתחיל שוב לטפס.
וזהו, זה מספיק.
וזה לפני עניין המשימות היומיות,
האתגרים השעתיים,
והמערכות הדקותיות.
אבל כל זה רק בשביל שלא תהיי עצובה.
כי מה שעצב יכול לעשות -
ההתרסקות הכי גדולה לא יכולה לעשות.
אז תמיד תדעי שאני מחכה,
ושמח על כל צעד,
אפילו הכי קטן.
ככה זה תמיד עם הקטנטנים שלי,
חושבים שהם מבינים משהו,
שהם קלטו את אבא...
מצחיקים שכאלו.