תפנית בעלילה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
ניפצתי את המקלדת.
אותה המקלדת שהחליפה את העט הדולף (מחומר, לא מדיו)
שירה צרורות של משפטים,
שחברו למילים,
שהתאגדו לסיפורים,
ששובצו לספרים,
שנמכרו בעשרות אלפי עותקים.
(כל זה קרה כמובן בחלומות הורודים).

וזהו.
שברתי את המקלדת כי מוחי יבש. ויצאתי לנשום אויר. אפילו לערוך קניות העדפתי. וספרי הקריאה שלי יעידו בפניכם היום שאני ושופינג זה סוג של שילוב מענין.
קניתי ביוקר כמה דברים מיותרים והלכתי לאכול משהו.
קירות המסעדה שחורים. סינים קטנים מתזזים בין השולחנות.
מלפני צלחת. אני שולה ממנה את הרול מאקי וטובלת אותו בוואסבי. אאוץ'! זה נושך כמה שזה חריף!

שלום יאכטה! אומרת לי מישהי בחיוך ענק.
אני מהנהנת, מחזירה חיוך מעונה ודוחפת מהר חתיכה בלי רוטב, מנסה לכבות את השריפה שמשתוללת לי בתוך הפה.
מה שלום אמא שלך? היא שואלת.
בסדר. אני עונה ומנסה להעביר בראש את הקשר אליה. שכנה שלה? לא. אני מכירה את כולן. חברה? תלמידה?
כמה עולה חמישים הדפסות בצבע? היא שואלת. היא לקוחה. זהו. היא לקוחה.
את יודעת, מה שכתבת על הסופגניות והצליאק, זה מצחיק,זה בדיוק קרה לנו.
איפה היא קראה חמרים שלי?
הבת שלי סיפרה כנראה לבת שלך.
אז הבנות שלנו לומדות ביחד.
בנקודה הזאת אני אשחיל שאלה ודי. אחת ולתמיד אני אדע עם מי אני מדברת.
מי זו ה...
אחיינית שלי. היא אומרת.
מלצרית מלוכסנת עיניים ניגשת.
הכל בסדר, גיברת? רוצה עוד משהו? היא שואלת.
הכל מעולה. תודה. אני עונה. הסושי מתבייש לעצמו בצלחת ואני לא נוגסת בו כי האישה הזו שאני מנסה לזהות ממשיכה בשיחה חברית שעה ארוכה. הייתי צריכה לשאול אותה מייד. עכשיו הרכבת דוהרת. זהו קו ישיר בלי תחנות ביניים ואי אפשר לעצור. היא מתיישבת לידי.
קחי. אני מציעה.
לא נעים לי. היא אומרת.
אני מלאה. באמת לא בא לי עוד.אני אומרת ומניחה את הצלחת לפניה. היא שולה סושי וממשיכה ללהג.
אני צריכה לזוז. אני אומרת.
היה נחמד. היא אומרת.
כן. אני אומרת. היה נחמד.
אני אוספת את שקיות הנייר והולכת.
ועכשיו יש לי מחסום כתיבה+ כאב ראש כתוצאה מחידה לא פתורה+ כמה שקיות נייר עם חולצות יקרות מדי שאני נסחבת איתן עד הבית.






(שתי הערות שוליים:
1. הקטע נכתב כתוצאה מתסכול כתיבה.
2.פעם אחת טעמתי ביס קטן מסושי.זה הספיק לי.)
 
נערך לאחרונה ב:

סופי12

משתמש סופר מקצוען
טור זורם ומהנה!
הכתיבה שלך בסגנון מקורי ולא שבלוני.

אם תנטרלי את הטור מהנושא של 'מחסום כתיבה', הוא יהיה לדעתי משובח ממש, כי הנושא הזה כבר לעוס מכל הכיוונים.

את ה '+' בסוף כדאי לדעתי להמיר למילה 'פלוס'.
 

תפנית בעלילה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
טוב חמוד!
הרגשתי את התסכול מהמילים, תיארת ממש טוב.
אשמח לקבל את הקטע של הסופגניות והצליאק
הקטע עם הסופגניות והצליאק הוא לא קטע כתוב, אולי ייכתב.
גם הוא וגם הרבה דברים פה לא יושבים על משהו אמיתי- חוץ מהתסכול וחוץ מהסיטואציה של לדבר שעה עם מישהי שיחה חברית בלי לדעת מיהי. (ולא במסעדה)
את רוצה בתמורה קטע על-למה אני כותבת? אולי כדאי לי לשנות תחביב? טוב, את זה אני לא אעלה ...;)
 

מה הענינים

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הי @יאכטה, לא נעים שבתסכול הזה גרמת לי לצחוק ממש
הטור מצוין, כתוב טוב, יושב על רגשות נכונים ומדויקים
ותאור האוכל מוסיף עסיסיות
אז תפסיקי לנשנש, תפסיקי לאכול סושי חריף או מלוח או מה שלא יהיה
ותתחילי לכתוב. באמת.
לא רק לאתגרים, לא רק תגובות מדהימות. פשוט כתיבה ממושכת כזו שתשאיר אותך (!) ואותנו פעורי פה...
:)
 

תפנית בעלילה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
הי @יאכטה, לא נעים שבתסכול הזה גרמת לי לצחוק ממש
הטור מצוין, כתוב טוב, יושב על רגשות נכונים ומדויקים
ותאור האוכל מוסיף עסיסיות
אז תפסיקי לנשנש, תפסיקי לאכול סושי חריף או מלוח או מה שלא יהיה
ותתחילי לכתוב. באמת.
לא רק לאתגרים, לא רק תגובות מדהימות. פשוט כתיבה ממושכת כזו שתשאיר אותך (!) ואותנו פעורי פה...
:)
ציטטתי את זה כדי לקרוא שוב את התגובה הזאת. היא עושה טוב על הלב.
 

עדיאל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איזה טור, איזה יופי.
תסכולים שכולנו פגשנו, פוגשים כל הזמן. תחושות שיש לנו.
כיסוסי העיפרון שהפכו לנקישות מקלדת חסרות משמעות ומחיקות עצבניות בבק-ספייס ובדיליט לסירוגין.
טורים עצבניים, תקועים, מרוטים, נבובים, עצובים, שלדים בלתי מסויימים. ועוד הרבה הרבה כאלה שמשוועים להתחלה, לסוף, לאמצע.

וכשהתסכול הזה מלובש בהומור, זה הופך לסיפור חיים של סופר-מתיימר...
 

אשת_חבר

משתמש מקצוען
בעניין הסושי. בתור מבינה גדולה הסושי הראשון אף פעם לא אכיל.
בשביל להיות מייבין אמיתי, (הערת אגב, מייבין היא לא מילה מספיק ויכטיג בשביל לתאר מישהו שאוכל ומחובר לסושי אשמח לעזרה מחברי הפורום למצוא מילה מלוקקת ומתוחכמת מספיק) צריך לנסות פעם שניה, לנסות את האורז והאצות בפה ולמולל מפה לשם. הפעם השניה טובה הרבה יותר.
בפעם השלישית כבר מכורים ויודעים גם לאוות את האף כשהסושי "לא ממש זה, הנה האורז ממש יבש והוא שם יותר מידי וואסבי"
קצת דומה למה שבחורי ישיבות מתארים על סיגריות, אגב.
אז אם את רוצה להיות ויכטיג ואוכלת סושי, ממליצה לך לא להפסיק בראשון.
 

תפנית בעלילה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
בעניין הסושי. בתור מבינה גדולה הסושי הראשון אף פעם לא אכיל.
בשביל להיות מייבין אמיתי, (הערת אגב, מייבין היא לא מילה מספיק ויכטיג בשביל לתאר מישהו שאוכל ומחובר לסושי אשמח לעזרה מחברי הפורום למצוא מילה מלוקקת ומתוחכמת מספיק) צריך לנסות פעם שניה, לנסות את האורז והאצות בפה ולמולל מפה לשם. הפעם השניה טובה הרבה יותר.
בפעם השלישית כבר מכורים ויודעים גם לאוות את האף כשהסושי "לא ממש זה, הנה האורז ממש יבש והוא שם יותר מידי וואסבי"
קצת דומה למה שבחורי ישיבות מתארים על סיגריות, אגב.
אז אם את רוצה להיות ויכטיג ואוכלת סושי, ממליצה לך לא להפסיק בראשון.
אם עד כדי כך זה שווה אני אשקיע בזה. סוג של השקעה לטווח ארוך...
 

פרוגיוזרית

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
הנדסת תוכנה
בשביל להיות מייבין אמיתי, (הערת אגב, מייבין היא לא מילה מספיק ויכטיג בשביל לתאר מישהו שאוכל ומחובר לסושי אשמח לעזרה מחברי הפורום למצוא מילה מלוקקת ומתוחכמת מספיק) צריך לנסות פעם שניה, לנסות את האורז והאצות בפה ולמולל מפה לשם. הפעם השניה טובה הרבה יותר.
הייתי מציעה אנין טעם
 

Rachel Greenstein

משתמש סופר מקצוען
מקסים נורא!
ואני בכוונה אומרת נורא ולא מאד
כי כמו שזה מקסים ככה זה נורא
עכשיו לא אוכל להירדם עד שאדע מי היתה ההיא!
 

ציפה דריפה

משתמש פעיל
חחח. גדול!
התקשורת הזו עם אנשים שאתה בעצם לא יודע מאיפה אתה מכיר אותם, ואם בכלל-
זה כמו להחזיר שלום למישהו מהאוטובוס, ואז לקלוט שהוא התכוון למישהו אחר...
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
בעזהי"ת

מזדהה עם ריצת המחשבות לפענח בזמן אמת במי מדובר. אשתף: פעם ראיתי שיחה ממספר ששמור אצלי כ"גיל ניקוד". מי זה גיל ניקוד? כנראה לקוח, מי יכול להיות. אני עונה בקול ובמז'ור "שלום גיל!" הוא עונה בהתרגשות "שלום רבי חגי! רק רציתי לומר לך שוב כמה אני נהנה מהזמירון שלך, לא בא כבושם הזה!" (לא אאריך כמו שהוא האריך, שלא תאמרו שאני מפרסם) אני נהנה ומודה לו מקרב לב.

אז זה לקוח או לא? לא ייתכן ששמרתי מספר ממישהו שקנה זמירון, כ"ש שקראתי לו "גיל ניקוד". הייתכן שזה אותו אחד ששמור לי במיילים כגיל שניקדתי לו ממש מזמן איזה ספרון ילדים וזה יצא פחות מעשרה שקלים (בתמימות של ההתחלה)? אז עולות כאן כמה שאלות: מה הקשר בינו ובין הזמירון? האם הוא התבלבל במספר והתכוון להתקשר למישהו אחר? אבל באמת קוראים לי חגי, ובאמת יש לי זמירון תותחי (אופס, סליחה) ועוד שאלה: מה זה שהוא אמר שזו הפעם השניה שהוא מודה לי? לא זכורה לי שיחה כזו לאחרונה. רגע... היה אחד באומן שהודה שהצלתי להם את ראש השנה, כי מי שהיה אמור להביא זמירונים מהארץ לכל הקבוצה פישל, וכולם התלהבו מה... לא משנה. אז אולי זה הוא? אם כך חוזרת השאלה: למה ומתי לכל הרוחות שאשמור את המספר שלו?

לבסוף הגעתי למסקנה: גיל ניקוד הוא מי שכתב את ספרון הילדים. והוא לא ההוא מאומן. והוא קנה ממני זמירון בודד באיזה אומן או מירון, בלי לדעת שאני הבעל מנקד שלו. והוא התפעל בבית מהזמירון והחליט להתקשר למספר המצויין שם על מנת להודות למוציא לאור. אבל פתאום הוא רואה שהמספר שמור אצלו בטלפון! מה, הוא כבר דיבר אתי? וכשעניתי לו בקול ובמז'ור "שלום גיל!" הוא שאל את עצמו: איך הוא מכיר אותי? והמחשבות שלו התחילו לרוץ בזמן אמת: מאיפה נתקלתי בו? לבסוף הוא הגיע למסקנה שהוא כבר התקשר אליי להודות לי, ולכן ציין שהוא מתקשר שוב...
 

אולי מעניין אותך גם...

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  6  פעמים

אתגר AI

השתקפות מרהיבה • אתגר 137

לוח מודעות

למעלה