הנושאים החמים
הנושאים החמים
יואל ארלנגר - קקטוס
אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
כשזיגדון נכנס למיטה ולא רצה לעשות כלום, אשתו נכנסה לממ"ד, והתקשרה משם לאחותה.
ונכון שלא היתה שם כמעט קליטה, אבל היא לא רצתה לצאת למרפסת, כי אסתי קרישבסקי מקומה 3 שמנהלת בבית פעוטון, יושבת שם ליד החלון ומפטפטת את עצמה לדעת, ומה ששומעים ברדיוס שלה, הופך במהירות הקול לנחלת הכלל.
משפחת קרישבסקי היא המשפחה הכי נורמלית בסביבה, בבניינים של עמותת בנין עולם נרשמו רק משפחות של בעלי תשובה, ספרדים, חבדניקים משיחיסטים וחרדים חדשים, אחד מהם גם שמאלני שמתחבק עם אבו מאזן ויורשיו.
השכן מלמטה הוא ניצול גולאג רוסי ממורמר, שמשליך רגבי עפר על חלונו של מי שמעיז להשמיע צליל כלשהו בין שתיים לארבע, או אחרי שמונה בערב.
מעליו גרים זוג על סף גירושין, שמתוך ביתם עפות יונים פצועות בכל שני וחמישי, ובעיתות מצוקה מגיעים לבית אנשי מקצוע ודנים בבעיות הזוג על גבי המרפסת המאובקת, ואסתי שומעת הכל ומעבירה הלאה.
למעשה גם אסתי לא כל כך נורמלית, היא שרה בקולי קולות עם הילדים בפעוטון, מה שגורם לזיגדון לסתום את האוזניים בצמר גפן, ולנסות להמשיך ללמוד למרות קול האשה שנישא ברמה מעבר לבידוד הגרוע שבין הקומות, בנין עולם, והקבלן שלהם נוימן, אשמים.
בעלה של אסתי, אברך נמרץ ומשתוקק פעיל, מברך את זיגדון במעלית ב"שולם", ומנענע בראשו עד שהבורסלינו החבוט שלו מוזח ממקומו, ומשקפי הברגים שלו רועדים בחשש בקצה אפו.
ורק אתמול בלילה,בעלה של אסתי רקד "שורות" לעצמו לאורך המסדרון, בלי נעליים, לא צריך להיות מומחה באקוסטיקה בשביל להבין שנוימן הקבלן חסך בחומרי בידוד, והשקיע את הכסף הזה בחישוקי המגנזיום של הג'יפ שלו.
ולמרות שזיגדון כבר לא חושש ממה יאמרו, והוא אפילו קנה נעלים חומות, וצעד איתם בליל שבת לתפילה ב'מנין אברכים', זה לא חילחל לאשתו, היא בשלה.
אבל השמועה עשתה לה כנפיים, והטויוטה הצהובה שהעלתה אבק בחניון, סיפרו על כך שזיגדון ב'משבר'.
נשות אברכים מהפרויקט של סילמן, חצו את הרחוב עם סירי מרק למשפחה האומללה, נשמות טובות שלחו זמר חסידי עם גיטרה וכמה מלקקים שיבואו לשמח אותו, ואפילו ניסו לסדר לו עבודה קטנה בהדבקת מדבקות על מעטפות של הזמנות בר מצווה.
אבל זיגדון רק שקע במשבר עוד ועוד, המיטה שלו נראתה כמו הר של חפצים, שמיכות, בגדים מלוכלכים, כלים עם שאריות מזון, כי אשתו מיאנה לראות אותו במצב הזה, היא נשארה כל היום בממ"ד, אוכלת את מה שהאברכיות מסילמן שלחו, ומנסה להסביר לאחותה כמה המצב נורא.
וכמה ימים לפני יום כיפור היא כבר לא יכלה, פתחה בחשש את דלת חדרו של זיגדון, וחיפשה את גופו הצנום בין ערימות החפצים והשמיכות.
"אליעזר?" היא קראה לו בחשש בשמו הפרטי.
זיגדון הרים את העיניים, וראה אותה לראשונה מזה כמה חודשים. "חיכיתי לך", הוא אמר.
"רציתי כבר מזמן לבוא", היא אמרה, "אבל לא העזתי להסתכל לך בעיניים, כעסתי עליך מאוד, ואפילו שנאתי אותך על מה שעשית לי".
היא שתקה לרגע, חיכתה לתגובה, אבל הוא רק שכב שם, בוהה בה בפליאה.
"אתה הרסת לי את הכל, את העולם הכמעט נורמלי שהייתי בתוכו, לקחת לי את החברות, והחלפת אותן במתנדבות של 'עזר-ליולדת-ביקור-חולים-נשמות-טובות-אוספות-מצוות-שכונת-סילמן'.
לפני יומיים החלטתי שאני מסתלקת, הולכת לשכור לעצמי דירה באיזה בייסמנט בעיר הישנה, ומחכה שם לנס שיבוא, אבל משהו עצר אותי."
"מה?" אליעזר התעורר והזדקף לישיבה על המיטה.
"הייתי אצל אסתי קרישבסקי, כדי לבקש ממנה את הפרטים של אבא שלה, שהוא טוען רבני מוצלח מאד, וחיכיתי בקצה הסלון, במקום שבו השמש בקעה מבעד לווילון, וחיממה את העצמות היבשות והמדוכאות שלי.
ופתאום שמעתי את הקול שלך מלמטה, דרך הבידוד הגרוע של נוימן הקבלן, ואתה דיברת בטלפון, וביקשת מאבא שלך לדאוג לי בכל צורה שתהיה, ולשלוח את האחיות לעזור לי לנקות את הבית.
אני יודעת כמה קשה לך לדבר, וכמה שתקת אפילו שיואלי קליין שר לך 'ואפילו בהסתרה', וכבשת את הראש בכרית.
ואם שיחת הטלפון היחידה שיצאה מהמכשיר שלך החודש, היתה כזאת שמטרתה לדאוג לי, אני מרגישה שיש לנו עתיד ביחד, ואני יכולה להתגבר על הרגשות הקשים שלי כלפיך, יותר נכון, כלפי המחלה שגזלה אותך ממני, ולחזור לחיים ביחד איתך". סיימה בעיניים דומעות ואדומות.
זיגדון לא הספיק להתרגש כי צלצול פעמון דלת נשמע, ובפתח עמדה שירה שפירא, אברכית מסילמן, ובחיוך רחב ודביק הושיטה לאשתו של זיגדון מגש גדול של פיצה.
"אני ממש לא יודעת לבשל, התחתנתי לפני חודש, אבל להזמין פיצה אני יודעת"
אשתו של זיגדון התלבטה רגע, ובהחלטה של רגע החזירה לה את המגש.
"תודה, רבה לך", אמרה לשירה, "אבל החלטתי שאני מסתדרת לבד, באמת תודה".
שירה התמקחה איתה מעט, ובסוף החליטה שעדיף לתת לאשתו של זיגדון הרגשה טובה, מאשר להאכיל אותה בפיצה. לקחה את המגש ופנתה לעבר הדלת, מפזרת ברכות: "המון הצלחה, בריאות, כל משאלות לבך לטובה".
אבל לפני שאשתו של זיגדון הספיקה לענות אמן, הופיע זיגדון במטבח, עדיין בפיג'מה.
"איפה יש כאן פיצה?" הוא שאל לחלל המטבח, "הרחתי פה משהו", הוא אמר.
ולפני ששירה הספיקה לצאת, חטפה אשתו של זיגדון את המגש, ופתחה אותו על השולחן, "שב, תאכל, שיהיה לך לבריאות ולתיאבון".
ואסתי קרישבסקי שמעה הכל דרך הרצפה הדקה של נוימן הקבלן, והלכה לספר בהתרגשות לאחותה שזיגדון יצא מהמשבר.
ונכון שלא היתה שם כמעט קליטה, אבל היא לא רצתה לצאת למרפסת, כי אסתי קרישבסקי מקומה 3 שמנהלת בבית פעוטון, יושבת שם ליד החלון ומפטפטת את עצמה לדעת, ומה ששומעים ברדיוס שלה, הופך במהירות הקול לנחלת הכלל.
משפחת קרישבסקי היא המשפחה הכי נורמלית בסביבה, בבניינים של עמותת בנין עולם נרשמו רק משפחות של בעלי תשובה, ספרדים, חבדניקים משיחיסטים וחרדים חדשים, אחד מהם גם שמאלני שמתחבק עם אבו מאזן ויורשיו.
השכן מלמטה הוא ניצול גולאג רוסי ממורמר, שמשליך רגבי עפר על חלונו של מי שמעיז להשמיע צליל כלשהו בין שתיים לארבע, או אחרי שמונה בערב.
מעליו גרים זוג על סף גירושין, שמתוך ביתם עפות יונים פצועות בכל שני וחמישי, ובעיתות מצוקה מגיעים לבית אנשי מקצוע ודנים בבעיות הזוג על גבי המרפסת המאובקת, ואסתי שומעת הכל ומעבירה הלאה.
למעשה גם אסתי לא כל כך נורמלית, היא שרה בקולי קולות עם הילדים בפעוטון, מה שגורם לזיגדון לסתום את האוזניים בצמר גפן, ולנסות להמשיך ללמוד למרות קול האשה שנישא ברמה מעבר לבידוד הגרוע שבין הקומות, בנין עולם, והקבלן שלהם נוימן, אשמים.
בעלה של אסתי, אברך נמרץ ומשתוקק פעיל, מברך את זיגדון במעלית ב"שולם", ומנענע בראשו עד שהבורסלינו החבוט שלו מוזח ממקומו, ומשקפי הברגים שלו רועדים בחשש בקצה אפו.
ורק אתמול בלילה,בעלה של אסתי רקד "שורות" לעצמו לאורך המסדרון, בלי נעליים, לא צריך להיות מומחה באקוסטיקה בשביל להבין שנוימן הקבלן חסך בחומרי בידוד, והשקיע את הכסף הזה בחישוקי המגנזיום של הג'יפ שלו.
ולמרות שזיגדון כבר לא חושש ממה יאמרו, והוא אפילו קנה נעלים חומות, וצעד איתם בליל שבת לתפילה ב'מנין אברכים', זה לא חילחל לאשתו, היא בשלה.
אבל השמועה עשתה לה כנפיים, והטויוטה הצהובה שהעלתה אבק בחניון, סיפרו על כך שזיגדון ב'משבר'.
נשות אברכים מהפרויקט של סילמן, חצו את הרחוב עם סירי מרק למשפחה האומללה, נשמות טובות שלחו זמר חסידי עם גיטרה וכמה מלקקים שיבואו לשמח אותו, ואפילו ניסו לסדר לו עבודה קטנה בהדבקת מדבקות על מעטפות של הזמנות בר מצווה.
אבל זיגדון רק שקע במשבר עוד ועוד, המיטה שלו נראתה כמו הר של חפצים, שמיכות, בגדים מלוכלכים, כלים עם שאריות מזון, כי אשתו מיאנה לראות אותו במצב הזה, היא נשארה כל היום בממ"ד, אוכלת את מה שהאברכיות מסילמן שלחו, ומנסה להסביר לאחותה כמה המצב נורא.
וכמה ימים לפני יום כיפור היא כבר לא יכלה, פתחה בחשש את דלת חדרו של זיגדון, וחיפשה את גופו הצנום בין ערימות החפצים והשמיכות.
"אליעזר?" היא קראה לו בחשש בשמו הפרטי.
זיגדון הרים את העיניים, וראה אותה לראשונה מזה כמה חודשים. "חיכיתי לך", הוא אמר.
"רציתי כבר מזמן לבוא", היא אמרה, "אבל לא העזתי להסתכל לך בעיניים, כעסתי עליך מאוד, ואפילו שנאתי אותך על מה שעשית לי".
היא שתקה לרגע, חיכתה לתגובה, אבל הוא רק שכב שם, בוהה בה בפליאה.
"אתה הרסת לי את הכל, את העולם הכמעט נורמלי שהייתי בתוכו, לקחת לי את החברות, והחלפת אותן במתנדבות של 'עזר-ליולדת-ביקור-חולים-נשמות-טובות-אוספות-מצוות-שכונת-סילמן'.
לפני יומיים החלטתי שאני מסתלקת, הולכת לשכור לעצמי דירה באיזה בייסמנט בעיר הישנה, ומחכה שם לנס שיבוא, אבל משהו עצר אותי."
"מה?" אליעזר התעורר והזדקף לישיבה על המיטה.
"הייתי אצל אסתי קרישבסקי, כדי לבקש ממנה את הפרטים של אבא שלה, שהוא טוען רבני מוצלח מאד, וחיכיתי בקצה הסלון, במקום שבו השמש בקעה מבעד לווילון, וחיממה את העצמות היבשות והמדוכאות שלי.
ופתאום שמעתי את הקול שלך מלמטה, דרך הבידוד הגרוע של נוימן הקבלן, ואתה דיברת בטלפון, וביקשת מאבא שלך לדאוג לי בכל צורה שתהיה, ולשלוח את האחיות לעזור לי לנקות את הבית.
אני יודעת כמה קשה לך לדבר, וכמה שתקת אפילו שיואלי קליין שר לך 'ואפילו בהסתרה', וכבשת את הראש בכרית.
ואם שיחת הטלפון היחידה שיצאה מהמכשיר שלך החודש, היתה כזאת שמטרתה לדאוג לי, אני מרגישה שיש לנו עתיד ביחד, ואני יכולה להתגבר על הרגשות הקשים שלי כלפיך, יותר נכון, כלפי המחלה שגזלה אותך ממני, ולחזור לחיים ביחד איתך". סיימה בעיניים דומעות ואדומות.
זיגדון לא הספיק להתרגש כי צלצול פעמון דלת נשמע, ובפתח עמדה שירה שפירא, אברכית מסילמן, ובחיוך רחב ודביק הושיטה לאשתו של זיגדון מגש גדול של פיצה.
"אני ממש לא יודעת לבשל, התחתנתי לפני חודש, אבל להזמין פיצה אני יודעת"
אשתו של זיגדון התלבטה רגע, ובהחלטה של רגע החזירה לה את המגש.
"תודה, רבה לך", אמרה לשירה, "אבל החלטתי שאני מסתדרת לבד, באמת תודה".
שירה התמקחה איתה מעט, ובסוף החליטה שעדיף לתת לאשתו של זיגדון הרגשה טובה, מאשר להאכיל אותה בפיצה. לקחה את המגש ופנתה לעבר הדלת, מפזרת ברכות: "המון הצלחה, בריאות, כל משאלות לבך לטובה".
אבל לפני שאשתו של זיגדון הספיקה לענות אמן, הופיע זיגדון במטבח, עדיין בפיג'מה.
"איפה יש כאן פיצה?" הוא שאל לחלל המטבח, "הרחתי פה משהו", הוא אמר.
ולפני ששירה הספיקה לצאת, חטפה אשתו של זיגדון את המגש, ופתחה אותו על השולחן, "שב, תאכל, שיהיה לך לבריאות ולתיאבון".
ואסתי קרישבסקי שמעה הכל דרך הרצפה הדקה של נוימן הקבלן, והלכה לספר בהתרגשות לאחותה שזיגדון יצא מהמשבר.
נערך לאחרונה ב:
