שיר שכתבה נעמה הנקין הי"ד

[סיון]

היום באזכרה - שלושים להרב איתם ונעמה הנקין,
הקריא דודה של נעמה, את השיר הבא, שיר שכתבה נעמה.
חשבתי שמתאים להעלות את זה לפורום זה.
(שימו לב למשחק המילים המדהים).

אגב זהו שיר אחד מתוך רבים ויפים שכתבה, כולל חמשירים מתוקים ושנונים.

אלוקיי,
השכיבני לשלום:
כסה אותי בשמיכה של שלוה
כמו שמכסים ילד בטרם הלַיִל
ופרוש מעליה צִיפַּת שלומך
והדק אותה מתחתיי הדק היטב
שלא תסתנן צינת הטרוף הסתוית
וארוז אותי מכורבלת בהגנתך

ובאישון לילה
נא אל תשכח-
לגלוש אל משכבי על בהונותיך
להיטיב שמיכותי שגלשו בלי מֵ
שִׂים נא ידך הטובה על מצחי
וברך אותי בברכת כֹּה
הַנִים-לֹא-נִים:
ברכני השם ושמור אותי
האר השם פניך אלי וחֹן אותי
שא השם פניך אלי ושים לי
שלום.

 

[cv]

השיר שחיברה נעמה הולחן ובוצע על ידי הזמרת ליאת יצחקי (לתשומת לב-שירת בנות):

 

[נחמי רובין]

מרגש!!!

 

[יוזמתית]

הלחן והשירה מוסיפים נופך מיוחד לשיר המפעים.

מקסים!!

 

[סיון]

לא להאמין שעברו כבר 12 חודשים..
עוד שיר של נעמה, ש(חלק ממנו) הוקרא אתמול באזכרה - מתאים בדיוק לימים אלו - אין מה להוסיף - רק לקרוא ולחוש את המילים...


מלכויות

וּנְתַנֶה תוֹקֶף קְדוּשַׁת הַיוֹם:

בְּעֶזְרַת הַגְבָרִים מִתְעַטְפִים אֲנָשִׁים בְּטָלִיתּוֹת

כְּמוֹ אוֹחָזִים בֶּעָרְפִילֵי טוֹהַר הַחוֹצְצִים בֵּינַם

לְבֵין פִּגְמֵי עוֹלָם הַזֶה.


וְלִי אֵין טָלִית

וְאֵין לִי מָה שֶׁיַחֳצוֹץ.


אָרוֹן הַקוֹדֶשׁ פָּתוּחַ,

סִפְרֵי הַתּוֹרָה לְבוּשִׁים לָבָן.

הַקָהַל מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עוֹל מַלְכוּת

שֲׁמַיִם תְּכוּלִים שֶׁבָּחוּץ קוֹרְאִים לִי

לִפְרוֹשׂ זְרוֹעוֹתַי כְּלָפֵּי מֲעְלָה


(וּבֵינִי לְבֵינוֹ אָנִי שָׂחָה,

מִי אֵל כָּמוֹךָ מְחָבֵּק אוֹתִּי כָּכָה).


זכרונות

כּיסֵא הָעֵץ הֲחוֹרְקָנִי הַזֶה הוּא

אוֹתוֹ הַכִּיסֵא מְהַשָׁנָה שֶעָבְרָה

וּמִזוֹ שְׁלְפָנֵיהָ.

בֵּין סְדָקָיו חִלְחֲלוּ טִפְטוּפֵי תְפִילוֹת

שֶׁלֹא זָכוּ לָעֲלוֹת מַעְלָה, לְעוֹלָם שֶׁכּוּלוֹ טוֹב.



נִשְמָתִי שְׁהוּסָר הַגוֹלָל מְעָלֶיהָ

סוֹפֶגֶת אוֹתָן אֶל תוֹכָהּ,

וּמִיָד מִצְטַמֶקֶת מֵרֵיחַ פְּחֳדִים נוֹשָׁנִים

הֳעוֹטְפִים אוֹתִי דִּין וְרַחֲמִים וְדִּין.

וְעֶצֶב קַל וְעָדִין.



שופרות

לֹא בְּהַרְכָּנַת רֹאש וְלֹא בִּכְפִיפַת גוּף.

גֵוִי זַקוּף וּמָתוּחַ שֶׁלֹא לֶהַחֲמִיץ אֶת

הַרֶגַע הַהוּא כְּשֶׁהַשְׁבָרִים נֶאֱסָפִים לִכְדֵי

תְּקִיעָה גְדוֹלָה וּשְלֵמָה.

וַיְהִי קוֹל הַשׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד,

וְבְיָד קַלָה אָנִי מְסִיטָה אֶת מָלְמָלַת הַמְחִיצָה

שֶׁבֵּין חַדְרֵי לִיבִּי, שָׁם אַתָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵל

בְּפִינַתְךָ וַאָנִי בְּפִינַתִי,


וְאֵין קִרְבָה גְדוֹלָה אֵלַיו מִזוֹ שֶׁבְּקִרְבָתֶּך.

וְהַרֶגַע נֶאֱסָף

וְהִנֶה כְּבָר מוּסָף.


אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵּיתֶךָ.