שירת הברבור פרק 2

[גדי ישראלי]

...

 

[אביטל שורץ]

אחרי שקראתי את הפרק הראשון זה היה כמעט בלתי אפשרי לקרוא על הטוב המוגזם הזה
זה עוד יותר מבכי (גורם לבכות)

 

[מה הענינים]

ממשיך לרגש
לדעתי כדאי לוותר על השורות: 'כעבור שעה' ו'לאחר כמחצית השעה' ולנסות להכניס את מרחב הזמן הזה בתוך העלילה.

משום מה יש לי תחושה של ריחוק מסוים מהדמויות. בחלק הראשון התחברנו אליהם. נבהלנו איתם.
בחלק הזה הכל מסופר כאילו ממכונה מעופפת שמעל היקום. התיאור פחות נוגע אע"פ שהביטויים מנסים להביא את הקורא לרגש, ללא הצלחה יתירה.

כמו"כ מרגיש פחות אמין ההתעסקות המסיבית בזוגיות ובאוכל ובבקשות סליחה תוך ביטול כל הרגש. גם אם השבוע הראשון היה מלא בדיכאון ובאובדן, לא יתכן שבשבוע השני היא לא תרגיש כלום מזה אלא תפעל כמו רובוט.

בהחלט נותן חשק לחכות לפרק הבא. רגש שלא כל הסופרים מצליחים ליצור...

 

[נריה מגן]

מצויין, אבל הפרק הראשון היה יפה יותר, מרשים יותר, מרגש יותר, ועמוק יותר. הפרק הקודם היה 'זה'. עכשיו זה 'עפעס' לא 'זה'. עדיין מצויין אבל הקודם היה מעולה.

כמו"כ מרגיש פחות אמין ההתעסקות המסיבית בזוגיות ובאוכל ובבקשות סליחה תוך ביטול כל הרגש. גם אם השבוע הראשון היה מלא בדיכאון ובאובדן, לא יתכן שבשבוע השני היא לא תרגיש כלום מזה אלא תפעל כמו רובוט.

בהחלט נותן חשק לחכות לפרק הבא. רגש שלא כל הסופרים מצליחים ליצור...

דוקא בעיני ההתעסקות המסיבית הזו מצאה חן. זה נותן את הרושם כאילו והיא מנסה להספיק הכל לפני הסוף המר אותו מייעד לה גדי ישראלי. זה נשמע כאילו היא רוצה מהר להשלים עם כולם, לגמור עם זכרונות טובים, וכך אחרי ה-120 (ובמקרה דנן הרבה פחות) יזכרו כולם את החוויות הקטנות, הפשוטות, של השבועיים האחרונים והנפלאים שלה, בלי כל המריבות והכעסים וההזנחות וכו'. המחשבה על השני במקום על עצמך היא גם סוג של אצילות שלפני הסוף. לצערינו גם כשדברים כאלו קורים במציאות רואים תגובות שונות של אנשים ואני אישית הכרתי דמות שקיבלה 3 חודשים בלבד (ונפטרה כעבור כמעט 5 שנים) כשמהרגע שהיא שמעה על כך עד יומה האחרון היא התנהגה בצורה כזו.

 

[נתין]

גדי ישראלי- ספר לנו קצת האם כתבת בעבר או שרישמות אלו הם היצירות הראשונות פרי עטך?

 

[לאה ולדמן]

מרתק ומרגש לקרוא
מרגיש לי שיש איזשהוא נתק בין הפרק הראשון לשני. לקח לי כמה דקות טובות להזכר מה קורה פה בעצם.