מאת: אדריכלות בשלושה מימדים
עמיחי הומינר.
אני מתרגש לשתף אתכם בפרויקט מאתגר ומיוחד שמלווה אותי בשנים האחרונות.
לפני ארבע שנים, בטיול שיגרתי של קיץ, ביקרתי במוזיאון התפוצות בתל אביב.
אחת התערוכות המרשימות במוזיאון היא תערוכת בתי הכנסת. מדובר באחת התערוכות האייקוניות של המוזיאון, והיא מציגה בתי כנסת בולטים מרחבי העולם בעבר ובהווה, כשכל בית כנסת מוצג ע"י מודל פיזי, צילומים, וכמובן הסבר מילולי.
חלק מבתי הכנסת המוצגים בתערוכה, כבר לא קיימים, ובעצם, התערוכה הזאת היא סוג של גל-עד עבורם.
זה היה עניין של כמה רגעים עד שהורדתי את כובע האבא-בטיול וחבשתי את כובע אמן-ההדמיה, וכך נולד הרצון לקחת את פרוייקט ההנצחה הזה צעד אחד קדימה, ולשחזר את אותם בתי הכנסת לכדי הדמיות ריאליסטיות.
מתוך כל אותם בתי כנסת שאינם עוד, שבה את עיני בית הכנסת הגדול בוורשה, אשר כשמו כן הוא - מבנה ענק מימדים. התחלתי לשוטט ברשת ובספריות השונות, בתקווה למצוא מידע אודות תכנונו האדריכלי של המבנה. אולם, לא שערתי את גודל האתגר, והוא התבהר אט אט ככל שהתקדמתי בעבודת המחקר.
תחילה חיפשתי מידע טכני אודות מבנה בית הכנסת. התברר לי שרישומי העיצוב האדריכלי של בית הכנסת לא נשמרו ולא נתגלו, ושהמידע הכמעט יחיד שנשאר היה בעיקר מידע היסטורי-ביוגרפי.
תמונת המקור.
המידע הטכני שבכל זאת מצאתי היה תכנית של המבנה שכללה קירות ומושבים בלבד (ללא מידות וללא טקסטים), ומידות האורך של המבנה. למידע הטכני הזה התווספו תצלומים בודדים שמצאתי בגוגל. כשבידי ממצאים אלו, נגשתי למלאכת המידול והשחזור.
התכנית ומידות האורך של בית הכנסת היוו עבורי את הבסיס למודל כאשר יצירת המסות באופן תלת מימדי נעשה בעיקר בעזרת תצלומי המקור של המבנה אך כלל גם הרבה השערות.
לכן, המידול כלל הרבה ניסוי וטעיה עד שהצלחתי להגיע לפרופרציה נכונה בין כלל המסות של המבנה.
אחרי שהושלמה בניית המסות, ניגשתי להלבשת המסות בפרטים, החפצים והרהיטים שהיו, באמת, אינסופיים.
העבודה על הפרטים כללה בחינה מדוקדקת ככל האפשר של צילומי המקור של המבנה, שהיו מטושטשים מאוד מפאת גילם.. מצאתי את עצמי עושה זום אין/זום אאוט עשרות פעמים על כל תמונה, בניסיון להבין כל פרט- מהו, ממה עשוי, ואיך הוא מורכב.
הדמיה
לבסוף הגעתי לשלב הפקת ההדמיות - הרנדר - האתגר האחרון בפרויקט. למצוא את החומרים והתאורה שידמו את העבר מצד אחד, ומצד שני שיתנו לו חיים חדשים כאילו הוא עומד על תילו היום.
הדמיה.
תוך כדי עבודה ניסיתי להבין את פשר ההתמגנטות לאתגר המורכב הזה. את המוכנות לפנות לא מעט שעות במשך ארבע השנים האחרונות לטובת פרויקט של מקום שאיננו עוד. מקום שאין לו לקוח, ואין לו תכניות בניה. מקום שאין לו ממשות במציאות הנוכחית.
הדמיה.
אני חושב שמעבר לסיפוק האישי שיש לי מיצירת הדמיות, יש כאן ערך רוחני מוסף. היצירה האדריכלית מולידה הזדמנויות להביא כבוד לנכסי העבר, ולא רק במובן הפיזי שלהם. המשמעות של הפחת חיים במשהו שכבר כמעט מת, היא חוויה מרתקת שמושכת סקרנות והתעסקות עם ההיסטוריה והמורשת של המבנה, התעסקות שהיא הרבה מעבר לקירות ולחומרים שלו. השילוב הזה בין רוח לחומר מוליד יצירות עם משמעות, כאלה שקשה לעזוב באמצע.
הדמיה.
הוספה שלי: פרסום ההדמיות גרר תגובות בינלאומיות מהיסטוריונים, אדריכלים, מרצים ואנשי תקשורת מתוך רצון לשמוע עוד על הפרויקט.
למי שהגיע עד פה - מוזמנים לבקר בפרויקט המלא באתר שלי -
עמיחי הומינר.
אני מתרגש לשתף אתכם בפרויקט מאתגר ומיוחד שמלווה אותי בשנים האחרונות.
לפני ארבע שנים, בטיול שיגרתי של קיץ, ביקרתי במוזיאון התפוצות בתל אביב.
אחת התערוכות המרשימות במוזיאון היא תערוכת בתי הכנסת. מדובר באחת התערוכות האייקוניות של המוזיאון, והיא מציגה בתי כנסת בולטים מרחבי העולם בעבר ובהווה, כשכל בית כנסת מוצג ע"י מודל פיזי, צילומים, וכמובן הסבר מילולי.
חלק מבתי הכנסת המוצגים בתערוכה, כבר לא קיימים, ובעצם, התערוכה הזאת היא סוג של גל-עד עבורם.
זה היה עניין של כמה רגעים עד שהורדתי את כובע האבא-בטיול וחבשתי את כובע אמן-ההדמיה, וכך נולד הרצון לקחת את פרוייקט ההנצחה הזה צעד אחד קדימה, ולשחזר את אותם בתי הכנסת לכדי הדמיות ריאליסטיות.
מתוך כל אותם בתי כנסת שאינם עוד, שבה את עיני בית הכנסת הגדול בוורשה, אשר כשמו כן הוא - מבנה ענק מימדים. התחלתי לשוטט ברשת ובספריות השונות, בתקווה למצוא מידע אודות תכנונו האדריכלי של המבנה. אולם, לא שערתי את גודל האתגר, והוא התבהר אט אט ככל שהתקדמתי בעבודת המחקר.
תחילה חיפשתי מידע טכני אודות מבנה בית הכנסת. התברר לי שרישומי העיצוב האדריכלי של בית הכנסת לא נשמרו ולא נתגלו, ושהמידע הכמעט יחיד שנשאר היה בעיקר מידע היסטורי-ביוגרפי.
המידע הטכני שבכל זאת מצאתי היה תכנית של המבנה שכללה קירות ומושבים בלבד (ללא מידות וללא טקסטים), ומידות האורך של המבנה. למידע הטכני הזה התווספו תצלומים בודדים שמצאתי בגוגל. כשבידי ממצאים אלו, נגשתי למלאכת המידול והשחזור.
התכנית ומידות האורך של בית הכנסת היוו עבורי את הבסיס למודל כאשר יצירת המסות באופן תלת מימדי נעשה בעיקר בעזרת תצלומי המקור של המבנה אך כלל גם הרבה השערות.
לכן, המידול כלל הרבה ניסוי וטעיה עד שהצלחתי להגיע לפרופרציה נכונה בין כלל המסות של המבנה.
אחרי שהושלמה בניית המסות, ניגשתי להלבשת המסות בפרטים, החפצים והרהיטים שהיו, באמת, אינסופיים.
העבודה על הפרטים כללה בחינה מדוקדקת ככל האפשר של צילומי המקור של המבנה, שהיו מטושטשים מאוד מפאת גילם.. מצאתי את עצמי עושה זום אין/זום אאוט עשרות פעמים על כל תמונה, בניסיון להבין כל פרט- מהו, ממה עשוי, ואיך הוא מורכב.
הדמיה
לבסוף הגעתי לשלב הפקת ההדמיות - הרנדר - האתגר האחרון בפרויקט. למצוא את החומרים והתאורה שידמו את העבר מצד אחד, ומצד שני שיתנו לו חיים חדשים כאילו הוא עומד על תילו היום.
הדמיה.
תוך כדי עבודה ניסיתי להבין את פשר ההתמגנטות לאתגר המורכב הזה. את המוכנות לפנות לא מעט שעות במשך ארבע השנים האחרונות לטובת פרויקט של מקום שאיננו עוד. מקום שאין לו לקוח, ואין לו תכניות בניה. מקום שאין לו ממשות במציאות הנוכחית.
הדמיה.
אני חושב שמעבר לסיפוק האישי שיש לי מיצירת הדמיות, יש כאן ערך רוחני מוסף. היצירה האדריכלית מולידה הזדמנויות להביא כבוד לנכסי העבר, ולא רק במובן הפיזי שלהם. המשמעות של הפחת חיים במשהו שכבר כמעט מת, היא חוויה מרתקת שמושכת סקרנות והתעסקות עם ההיסטוריה והמורשת של המבנה, התעסקות שהיא הרבה מעבר לקירות ולחומרים שלו. השילוב הזה בין רוח לחומר מוליד יצירות עם משמעות, כאלה שקשה לעזוב באמצע.
הדמיה.
הוספה שלי: פרסום ההדמיות גרר תגובות בינלאומיות מהיסטוריונים, אדריכלים, מרצים ואנשי תקשורת מתוך רצון לשמוע עוד על הפרויקט.
למי שהגיע עד פה - מוזמנים לבקר בפרויקט המלא באתר שלי -
פרויקטים – בית הכנסת הגדול בוורשה – אדריכלות בשלושה מימדים
arch-in-3dimensions.com