שוא נח (2)

[אושר]

המגילה שכתבת תורה היא ולימוד היא צריכה, אבל מה שקלטתי מתוך קריאה ראשונה בה היא ש(לפחות לדעה אחת, אם הבנתי נכון)יש הבדל בנגינת טעם הפשטא כשהיא במלה מלעילית (ואז היא רשומה כפול) או מלרעית, ולפלא הדבר בעיני, כי במשפחתנו "בעלי קריאה" רבים, ומקובלני מבית אבא (אשכנזים) אותו ניגון של הפשטא בין ב"אד-ני" (המלרעית) ובין ב"אלקינו" (המלעילית) בדוגמא שהבאת מברכת ההפטרה. אמנם כשהפכתי במחשבתי איך זה מסתדר מצאתי כי מבטאים את שם ה' כמו א-דנ-אי. האם ידוע לך למעשה על חילוק בניגון הטעם הזה אצל מישהו? ואולי אצל הספרדים? (אברהם, איכה?)

 

[רב טקסט]

גם אצלי היה חידוש כששמעתי בבהכ"נ אנגלי מסוים ישן (שהזמינו אצלי שם כמה פעמים לקרות) כששמעתי הזקנים העולים למפטיר מחלקים בין הפשטא בשם לפשטא באלקינו. אבל כנ"ל יש לכך מקורות ברורות.
ולבד זה היה לי בבחרותי קסטה על טעמי המקרא שבה אמר המלמד הפשטא פעמים פעם אחת מלעיל ופעם אחת מלרע עם חילוק קל באופן נטיית הניגון כפי שהזכרתי למעלה.
מרוב המומחים בקריאה שלמדתי אצלם גם אני לא קבלתי ולא שמעתי שום חילוק ביניהם.
וכל זה מדובר באשכנזים.

 

[געוואלדיג]

רבי רב-טקסט, (האם שמא קגרים להאריך?...)
הדעה שתרי פשטין הם מלרע דחוקה, כי לא מצאנו במקום אחר שתיבות בעלי משמעות אחת יהיו לפעמים מלרע ולפעמים מלעיל (בנסוג אחור הוא היפך הדבר).
ולענין ניגון הטעמים בברכות ההפטרה, יש לבדוק את המקור לטעמים אלו, כי מחרוזת טעמים כזו איננה בנמצא בכל המקרא, דהיינו שהמשנים יתחילו בפשטא ולא ברביעי.

 

[רב טקסט]

לא הבאתי כלל דעה שה-תרין פשטין נקרא מלרע, ואדרבה יצאתי לבאר דברי מהרי"ץ שלכאורה כתב כן על נח וכדומה הבא לדעתו בפשט אחד שאין הכוונה כפשוטו אלא שנקרא כפי שקורים הפשטא הבא מלרע.
ובסוף רק צדדתי לבאר שהחילוק בין הפשטא להתרין פשטין (אחר שמבואר להדיא במקנה אברם ובדברי הלומברוזו שהבאתי שעכ"פ יש ביניהם חילוק וכן משמע מרד"ק, וכן בארתי דברי מהרי"ץ כנ"ל) - תלוי בזה שהתרין פשטין מוטעם בשני המקומות, ובזה הנחתי קצת התמיהה מה מקום לכלל שנתן רד"ק בין התרין פשטין למתג במלת הפשטא, וכל זה בהקדים דברי הוריות הקורא שכתב כן על הזרקא. ואגב, אחר כך מצאתי סמך נוסף לזה שהתרין פשטין נקרא בשתי התנועות.
ומובן שאין אני מכריע בזה כלום על סמך דברים כאלה. רק נסיתי להסביר כמה דברים על פי דברים מחודשים שמצאתי בספרים.

ובעצם ההנחה שלא מצאנו שהטעמים יהפכו מלעיל למלרע (שבין כך אין ענינו לכאן אחר כל הנ"ל) גם כן מצאתי דבר חידוש במשפטי הטעמים לרו"ה חלק ב' על טעמי אמ"ת (כה"י נמצא בספריית רוזנטליאנה באמ"ד) שכתב לבאר החילוק בין הושיעה נא להצליחה נא בהלל שהושיעה מלעיל והצליחה מלרע (ואגב, יש ספרים ששניהם מלעיל) שזה בגלל שהצליחה בא במרכא מצונרת והצינורית לא תוכל לבא בה"א מפני השוא שאחריה ולפיכך הוכרחו להוריד המרכא להחי"ת שיוכלו לשים הצינורית בשי"ן משא"כ בהושיעה, ולפי זכרוני כתב שם שיש עוד מקומות כזה שהוכרחו להוריד הטעם במרכא מצונרת מטעם הנ"ל.

הזקנים שהזכרתי קורים כל תרין-פשטין בהפטרה על דרך שקורים אלקינו ולא כן פשט אחד, לדוגמא לבד הזכרתי מקום שנוגע בכל שבת משני הסוגים גם יחד. ולהבהיר, הם מטעימים כל הנגינה הכפולה שלהם באות המחלק.
לפי זכרוני בסידור רש"ס אכן יש טעמים אחרים בברכת ההפטרה.

 

[געוואלדיג]

אכן, רש"ס החסיר משנה אחד, וכעת הכל על מקומו.
(צילום למטה, הנקודה שעל שם ה' אינה רביע אלא חולם או סתם כתם).
וכנראה שהמטעים של הסידורים הנפוצים לא היה בקי בסדרי הטעמים, ולקח את סדר הטעמים שבפסוק ד"ה א כט, י, ואמנם שם אין הכתוב מתחיל ב"ברוך" וכו' ולפניו יש רביע.

 

[געוואלדיג]

וכעת הבחנתי שגם הסדר של רש"ס אינו מובן, כי בהמשך הוא שם אתנח נוסף תחת "הנאמרים באמת". ולא אדע מדוע לא הניח רביע בתיבת "אתה", פשטא בתיבת "אלקינו", זקף ב"העולם" וכו'.

 

[רב טקסט]

להשלמת ענין הפתח גנובה שכתב געוואלדיג שבעצם אינו נחשב כתנועה, יש לציין שנמצא שלש פעמים שמחמת קירוב הטעמים טעם המלה נסוג אחור מתנועה הקודמת לפתח לתנועה שלפני פניה.
בוקע מים, ישעיה ס"ג י"ב. בוצע בצע, משלי א' י"ט. מונע בר, שם י"א כ"ו.

 

[געוואלדיג]

נסוג אחור הוא גם כן ענין של 'גניבה' בדומה לפתח גנובה הבאה שלא כדין.
לא ציינת שבשלשת מקומות אלו נוסף מתג אחרי הטעם, שהוא דבר נדיר לכשעצמו.
סבורני כי לאור המתג ההוא, אין הדבר נחשב כנסוג אחור ממש. וע"כ לא תהיה תמיהה מכאן על חכמי הדקדוק אשר חישבו ומצאו והסיקו כי נסוג אחור אינו מופיע בשמות, מלות ופעלים בינוניים, ואילו שלש המובאות הנ"ל פעלים בינוניים.

 

[רב טקסט]

משפטי הטעמים לר' וואלף היידענהיים (page 118 of 133) בסוף העמוד ובעמוד שאחר זה, מבואר שכלל הוא שכל מקום שיש נסוג אחור על פועל עומד יבא מתיגה בעי"ן הפעל. ובסוף הביא שם גם פסוקים הנ"ל.

 

[געוואלדיג]

אין הבדל בין פועל עומד לפועל יוצא. עורף כלב וגודר גדר וכו' הם פעלים יוצאים.

 

[רב טקסט]

ב-עומד התכוונתי להווה ולתאר ולאפוקי עבר ועתיד.