הנושאים החמים
הנושאים החמים
האמת שזה צריך להיות ברגעים קטנים של אשר
אבל חדלו שם התגובות
ובלי פידבק כידוע אי אפשר
אאלץ להטריח אתכם באשכול נפרד.
אבל חדלו שם התגובות
ובלי פידבק כידוע אי אפשר
אאלץ להטריח אתכם באשכול נפרד.
"אין לי כוח ללכת לגן!" היא אומרת שוב ושוב, רוקעת ברגליה ומסבירה לכולם מה דעתה על יציאת הבוקר הלזו. מכירים את זה? ו'אומרת' זו כמובן הגדרה עדינה למה שקרה הבוקר. (סצנה חלקית)
בכל זאת קחו את הסיטואציה, הכפילו בזוג תאומים, בן ובת, הוסיפו להם זוג הורים שצריכים להיות בשמונה כל אחד במקומו, אחים ואחיות גדולות דעתניות ופסיכולוגיות.
"אין לי כוח ללכת לגן של גדולות" היא צורחת ורוקעת.
"אבל את כל כך גדולה כבר וכל הגדולות הולכות לגן", אומרת ה'מחנכת' שהיתה בטוחה שהיום הכל ילך חלק אחרי שבשבת הן שיחזרו יחד את הסיטואציה. והכינה אותה לבוקר של ראשון. נמאס לה. הפעם היא תראה לכולם שאפשר לעשות את זה אחרת. "נכון אמרנו שהיום את הולכת כמו גדולה?!"
"אבל אין לי כוח ללכת לגן של גדולות" היא מחפשת בקבוק, אולי ינחם.
"רבקי הגננת נותנת פרס, כדאי לך, מעניין איזה פרס היא תביא היום. נכון ביום שלישי היא הביאה כדור וביום רביעי בובה קטנטונת? מעניין מה היא תביא היום" אומרת המעשית.
"אבל אין לי כוח"...
"לא צריך כוח, הולכים וזהו. עכשיו הולכים לגן. גם לי אין כוח ללכת לסמינר" אמרה השכלתנית, "עושים מה שצריך".
היא רוקעת חזק יותר, "אבל אין לי כוח"...
"את יודעת מה? בואי נתלבש ואחר כך נראה" חזרה האם להיות פרקטית. פרה פרה מה שנקרא.
היא מתקרבת בחשש, לא יודעת אם יש כאן ניצוץ של כניעה, עד הגרביים היא עוד סולחת. אחר כך מתחיל שוב הברדק, ואמא עוברת אל אחיה. הוא שומע את הבלגאן ומצטרף לחינגה שאחותו מעוללת, מנסה לרכב עליו.
"לא רוצה ללכת לגן חיידר".
אמא כבר לא שואלת שאלות מלבישה וזהו, הוא לא מתעקש ממש חזק, רואים שהוא רק רוכב על הגל.
היא ממשיכה ברקע.
הרגשנית מנסה, "יש לך חברות בגן שמציקות לך? את לא רוצה ללכת לגן?"
"אין לי כוח ללכת לגן".
"למה אין לך כוח?"
"אני עייפה".
"וגם שבוע שעבר היית עייפה?"
"כן, אין לי כוח ללכת לגן גדולות" היא מייבבת רוקעת וצווחת.
"אם אין לך כוח איך תלכי?" מנסה המתוחכמת. ואחרת בכלל מנסה באיומים: "אם לא תלכי - תישארי לבד, הכל יהיה חושך ואולי תבוא חתולה"...
"מה לשים לך בתיק?" מנסה שוב אבא לעבור להיות מעשי.
היא כמובן לא משתפת פעולה, רוקעת שוב ומייבבת. עמוק בסטרס. אין עם מי לדבר.
מזל שיש לאבא רכב. אמא, התאומים ועוד אחד הבנים נדחפים אחורה, זה הרי יגמר מתי שהוא, טוב שיש שעון ודד ליין.
מזל גם שהם לא נולדו ראשונים. מצד שני, לראשונים היו פחות מחנכים.
נערך לאחרונה ב:
