שאלות בלשון

[יום אביב]

כמה שאלות בלשון.
תודה מראש.
1. האם המילה זולת היא זכר או נקבה? האם אפשר: הזולת אומרת? אם לא, האם יש מילה מקבילה שכן מתאימה לנקבה ? (מלבד חברה בח' סגולה או סביבה, כי ברצוני לתאר באופן פרטני יותר,משהו שמקביל לזולת)
2. מהי הדרך הנכונה לכתיבת מקורות? לא רק מקורות תנכיי"ם כמו שמואל א יב אלא מקורות תורניים אחרים כמו: ספר החינוך פרק ג' וכו'...

 

[אפכא מסתברא]

לגבי המלה זולת - אי אפשר להשתמש בה לנקבה, אבל אפשר לומר במקומה "אחרת": האיש וזולתו, האחת והאחרת.
לגבי מקורות - כל מקור ודרך כתיבתו. תלמוד בבלי - הנהוג הוא שם המסכת, מס' הדף וציון של נקודה לעמוד א' ונקודתיים לעמוד ב', כך: שבת ל"ג: הרי זה דף ל"ג עמוד ב' בגמרא מסכת שבת (ויש הכותבים שבת ל"ג ע"ב). תלמוד ירושלמי - שם המסכת, מס' הפרק ומס' ההלכה, כך: זרעים פ"ו ה"ב, משמע: תלמוד ירושלמי, מסכת זרעים פרק ששי הלכה ב'. משניות - שם המסכת, מס' הפרק ומס' המשנה, כך: אבות פ"ג מ"ד, משמע: משניות אבות, פרק ג' משנה ד'. תנו את שמות המקורות ואפשר יהיה להתייחס באופן ספציפי לספרים הנדרשים.

 

[יום אביב]

תודה, אפכא. בנוגע למילה הזולת מדובר בעריכת ספר שמשופע במילה הזולת, והכוונה היא בלשון נקבה. יש מקומות שהפכתי לש"ע קיבוצי כמו החברה, הסביבה וכו', ויש מקומות שזה בעייתי. האם יש עוד מלבד האחת/ האחרת? כי לפעמים אני זקוקה רק ל'אחרת'...
בנוגע למקורות: הם רבים ומגוונים. האם כללים אלו כתובים באיזשהו מקום? באתר של האקדמיה ללשון עברית חיפשתי ולא מצאתי. ברשותי חוברת שכתב הרב יואל קטן, ובו כללי עריכה תורנית והוא אכן כותב על כללים אלו ומבדיל בין המקורות השונים. יש לי עוד שאלה: איך אדע מה מקורו של הציטוט בבלי או ירושלמי או תוספתא?
עוד מקורות שעליי לכותבם: ספר ארץ החיים, תנא דבי אליהו ועוד רבים אחרים.

 

[אפכא מסתברא]

שאלתי את בני, העוסקים בעריכה תורנית אינטנסיבית, לפי אלו כללים הם עובדים, והנה תשובת שניים מהם:
צורת כתיבת מקורות מאוד תלויה במהות של הספר, למשל, ספר ישיבתי כותב [למשל על רמב"ם] פ"ד מהל' שבת ה"ג, ואילו ספר אנציקלופדי, או לא ישיבתי יכתוב רמב"ם שבת יב, ג, [וגם בזה יש שינויים בין מכונים למיניהם].
בהקשר לבבלי ירושלמי ותוספתא, הכלל בזה הוא שבסתם זה בבלי, דהיינו שאם המקור הוא לבבלי כותבים [למשל] כן מבואר בפסחים מט. או כן מבואר בגמ' בפסחים מט. [או מט, א בספר לא ישיבתי], ואם מתכוונים לירושלמי או לתוספתא כותבים מפורש וכן מבואר בירושלמי פסחים פ"א ה"ב, או כן מבואר בתוספתא פ"א ה"ב [ובספר לא ישיבתי פסחים א, ב כנ"ל]
כפי הידוע לי אין בשום מקום כללים חד משמעיים, עקרונית כל מכון או כותב סלל בה דרך לעצמו, ולמשל XXXXXXXXXXהשקיע עמי כ-3 שעות להגדרת הכללים למכון אור יקרות שבראשותו. [זו אנקדוטה מעניינת לכשעצמה, העובדה שבמשך שנתיים וחצי שלמדנו לא היה מפסיק מתלמודו לשום דבר [משך שעות רצופות רבות, כשהארוכה בהן היתה 14 שעות!] ועכ"ז הרב הקדיש פעם אחת לענין הזה
(לפלא בעיני שבפורום זה של עריכה תורנית לא הגיב איש מלבדי)

 

[kantor]

"זוּלָת" היא מילת יחס שפירושה מלבד, בלתי אם. אנלוגיה - "אֵצֶל..." היא זכר או נקבה?

יתרה מזאת, "הזולת" אינו בהכרח לשון רבים.

שֶׁכָּל מְצִיאוּתוֹ וְכֹחוֹ שֶׁל זֶה הַזּוּלַת תָּלוּי בְּזוּלָתוֹ, וְאִם הַזּוּלַת הַהוּא יַחְפֹּץ לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ יִתְבַּטֵּל בְּלִי סָפֵק" (אלבו, עיקרים 280).

 

[אפכא מסתברא]

והנה גם תשובתו של בן נוסף שלי:
תלוי מה כותבים, אם כותבים מאמר תורני של "ישיבישע רייד" או כותבים מאמר אקדמאי, בדר"כ אין כללים מקובלים
ולגבי שאלתך בדבר ספר 'ארץ החיים' ו'תנא דבי אליהו' - בראשון לא נתקלתי מעודי ובשני - לא לאחרונה, ולא זכור לי כיצד נהגתי בו, אבל להלן תשובת אחד מבני בעניין זה:
אני סותם א ב וכדו' ומי שירצה יפתח את הספר ויראה לפי מה הוא מחלק את פרקיו/ סימניו' וכו

 

[אלחנן אריאל]

לגבי המלה זולת - אי אפשר להשתמש בה לנקבה, אבל אפשר לומר במקומה "אחרת": האיש וזולתו, האחת והאחרת.

זולת עצמו זכר. אך נכון להתייחס לזולת הנקבה. לדוגמא, האיש וזולתו, האשה וזולתה.
ואמנם, כנרצה להתייחס לדבריו של זולתה של האשה, אף אם נקבה היא, לא נוכל לומר זולת האשה אומרת. (שלענ"ד גם בזכר אינו משפט משובח).

 

[אלחנן אריאל]

לגבי המקורות, כמו שזכרו כבר, כל אחד כשיטתו. רק חשוב לשמור על שיטה אחת למשך כל הספר.

 

[מוטי12]

דרך- אגב בחיבורים ישיבתיים- תורניים מקור המשנה מתייחס למיקומה של המשנה בדפי הגמרא ולא למספר הפרק והמשנה, כלומר: משנה X מופיעה במס' .. דף ע"ה: וכדו'. ולא משנה X מופיעה בפ"ג משנה ה' וכדו'

 

[אברהם]

דרך- אגב בחיבורים ישיבתיים- תורניים מקור המשנה מתייחס למיקומה של המשנה בדפי הגמרא ולא למספר הפרק והמשנה, כלומר: משנה X מופיעה במס' .. דף ע"ה: וכדו'. ולא משנה X מופיעה בפ"ג משנה ה' וכדו'

זה בד"כ נכון, ולא רק בחיבורים ישיבתיים אלא גם בראשונים, אחרונים, מפרשי התלמוד וכו' זה כך

אולם:

א. יש מסכתות שאין עליהם גמרא, ולכן מביאים במראי המקום את המשנה
ב. במקרים מסויימים בשל שינויי גירסאות, מעדיפים להביא את גירסת המשנה (בפרט כשמביאים את ההבדלים בין הגירסאות) ואז יש לציין את המקור במשנה