שיתוף - לביקורת רק הסוכה נשארה

[ח.ד. וחלק]

בס"ד
משהו שיצא לי, אני לא מי-יודע-מה בשירים אבל העליתי בכל זאת.


הדמעות הן לא, אותן דמעות,
גם המילים-
בסוף משתנות.

שנה התחלפה, תשפ"ה, כרגיל,
השתנה אפילו הגיל.

יש מי שחושב שהמקום דומה,
הוא טועה, גם זה שונה.

הריח באוויר, הרגשות, התחושות,
אי אפשר בכלל לדמות.

אולי גם השירים, שייכים לעבר,
עכשיו - כלום לא אותו דבר.
מה, בכל זאת. נשאר.

פריחה, צמיחה, החיים בסרט.
זה כבר לגמרי אחרת.

שממה למלוא האופק,
אני בוכה, גם הדופק,
מאיץ.

תסתכלו טוב,
אנחנו כבר לא בגוב,
האריות.
בין עמים עוינים.

אולי חיבוק דוב,
אבל מי עוד נותן,
חיבוקים?

הביטו סביב,
שום דבר-
לא היה לשווא,
תראו את הסתיו.
היפה,

הלב שנשבר, די כבר-
רוצה רק קפה.
העיקר לא לישון.
שלא ייפלטו לי,
סיוטים מהפה.

הרחובות שמחים, שמים מחייכים,
אלו שלפני שנה חשנו שנופלים.

גם אז, סוכות, היה נפלא,
בלי אנתוני, או אוסטין,
שלא הכרנו.

מי חשב, דמיין, העז להעלות,
על הדעת,
שהשתבשה אז.
לחלוטין.

הכל השתנה, מרוצת השנה.

רק הסוכה.
נשארה.