נהרות של דמעות עברו עליי, רבבות רגעים של ניתוק וכאב.
ימים שלמים לא זכרתי את שמי ומוצאי. רק נסתי, במנוסה פרועת-לב, אחר שרירות ליבי. התרחקתי מן כל סממן אמת.
וכעת, כאשר פגשתי בפמוט עם דמיון לנרות השבת שהדליקה אמא בכל ערב שבת - הכל צף בי מחדש...
מכאן - אין בי שמץ של מושג מה יהיה. חושש שאפול שוב ואמשיך לשתות.
אבל צעקה אחת אני רוצה לצעוק לך אבי:
כיתום אני! רע לי במקומי, בודד ומנוכר.
אני רק איש משוסע-לב, שגוי-בחירה, צמא-אהבה, בודד ופגוע!
בנהרות של דמעות וגעגוע
בנך.
ימים שלמים לא זכרתי את שמי ומוצאי. רק נסתי, במנוסה פרועת-לב, אחר שרירות ליבי. התרחקתי מן כל סממן אמת.
וכעת, כאשר פגשתי בפמוט עם דמיון לנרות השבת שהדליקה אמא בכל ערב שבת - הכל צף בי מחדש...
מכאן - אין בי שמץ של מושג מה יהיה. חושש שאפול שוב ואמשיך לשתות.
אבל צעקה אחת אני רוצה לצעוק לך אבי:
כיתום אני! רע לי במקומי, בודד ומנוכר.
אני רק איש משוסע-לב, שגוי-בחירה, צמא-אהבה, בודד ופגוע!
בנהרות של דמעות וגעגוע
בנך.