עזרה רטייה לילדה עקשנית

[ריקיה]

בדיקה לכל ילד מומלצת בסביבות גיל 3
ואם יש היסטוריה במשפחה - כבר בגיל חצי שנה

 

[חמישיה]

תודה על העצות והחיזוקים!! אקח אותם ואנסה להתמיד בעז"ה.
באמת בכיתה א קיבלתי פתק מהאחות שיש פער גדול בין שתי העיניים, הייתי המומה, הילדה לא התלוננה ולא היה שום רמז שיש בעיה, הילדה התרגלה להשתמש בעין החזקה והתמודדה יופי...

 

[מוישה]

אוי כמה שזה נושא טעון. מי שלא עבר את זה - לא יבין.
בני בן הארבע, צריך לכסות את עינו ברטייה במשך כשש שעות ביום, כמעט מיום לידתו!
כשהוא התחיל להזיז ידיים הוא כבר למד איך להסיר את הרטייה לבדו, וכמובן שבגיל כזה ועד גיל שנתיים-שלוש אין עם מי לדבר, לספר, לשכנע, להרגיע. כלום.

פרסמנו ב'רשות הרבים' של יתד בקשה לעזרה ברעיונות. ובמשך שלושה ימים מבוקר ועד ליל אשתי ישבה עם הטלפון וניהלה למעלה ממאה(!) שיחות טלפונית, שמתוכם נופו כמה איכותיים במיוחד. היו גם עצות מדהימות כמו "להתפלל על זה" (וואלה, גאוני), או "לשכנע יפה" (תינוק בן שנה.. פנטסטי!), ודומני שאף היו שביקשו את השם לתפילה. בסופו של דבר למדנו להעריך את עמישראל המתוק שלנו. מי כעמך ישראל!

התחלנו עם המלצות שקיבלנו על שיטות סדיסטיות של חבישה רצינית או סדים על הידיים כדי שלא יצליח להגיע עם היד לעין (פשע!).
מבין הפתרונות ניסינו פתרון חדשני - עדשת מגע שחורה! מאחר והוא מרכיב עדשת מגע בעין הלקויה, הסתדרנו יופי עם עדשות, והזמנו עדשה מיוחדת שצבועה בשחור באמצעה. הרופא אמנם המליץ לא להרוס את העין עם חיכוך העדשה, אך כנראה שהרופא לא צבר ניסיון אישי [ואני גם לא מאחל לו, אצל ניניו]. הבנו שזה או עדשה שחורה או כלום. וכך אכן עשינו במשך זמן רב.
כשהילד התבגר יותר, הוא הבין שיש לו אפשרות להחליף את ה"מתנה" ב"מתנה" המסורתית והוותיקה. הרטייה הרגילה. ואכן כעת יש לנו עם מי לדבר ולשכנע. הילד זוכה למבצעים ופרסים רבים, הוא בהחלט מפוצה כהוגן על הסיוט הזה.

הקושי הגדול הוא שהוא פשוט לא רואה, הרבי שלו קשוב ואכפתי מאוד, אבל בסופו של דבר הוא לא מספיק חי את החברה בכתה (הורדתי טיפה'לה את הפלסטר רק כדי להציץ אפוא המקום שלי ליד יוסי ומיד החזרתי בחזרה. או: היום לא ראיתי בכלל אם X היה. ככל שהיציאות האלו מתוקות, הן קורעות ומעוררות דמעות). ולכן לפעמים אנחנו מחליפים את הזמנים, כשבבוקר הוא "חופשי" ורק בצהרים הוא שם את הרטייה.
ככה זה. (כמעט ש)התרגלנו. לפעמים אין ברירה, וצריך גם כח פיזי, עם כל הכאב שבדבר, תוך הבנה שאנחנו מצילים את העין שלו, והוא עוד יבין את זה כשיגדל.

לגבי סוג הרטייה, בתחילה היינו משתמשים בכל הסוגים הצבעוניים והמדוגמים. [כששמנו לו פעם רטייה עם מטוסים, הוא מצא תירוץ להסרתה: המטוס טס לי לעין ומפריע לי... אמן התירוצים. אפשר לפתוח עליו אשכול של חכמות]. כיום אנחנו משתמשים בסוג הישן בצבע העור, כי זה בהחלט בולט הרבה פחות באופן משמעותי.
מקווה שאני זוכר את ציוני הדרך העיקריים. בסופו של דבר אשתי היקרה מלאת הסבלנות היא זו שנמצאת בבית בשעות אלו והיא זו שצולחת את כל המשברים. בכל אופן, עד כאן לבינתיים.

תודה לפותחת האשכול ובעיקר לכל אלו שכתבו והחכימו אותנו. רשמנו לפנינו את הדברים.

 

[פרספכתיבה]

יכול להיות שקשה לו עם תחושת הפלסטר והאיטום של העין
אצלנו במודיעין עילית יש משפחה יקרה שמוכרת במחירי גמ"ח רטיה מיוחדת מבד נושם שמתלבשת על העדשה - כך הילד לא מרגיש שמשהו דבוק ומציק לו בעין. ומצד שני האפקטיביות של הטיפול נשמרת.
אם מעניין אותך-כתבי באישי ואשלח לך פרטים.

 

[קריאת כיוון]

נראה לי מתאים פה הנושא הקלסי וההכרחי הפוגש אותנו כהורים:
"סמכות הורית".
ה' נתן לנו אחריות, רשות, יכולת, חובה וגם זכות
לטפל בילדנו ולדאוג לרווחתם הפיזית והנפשית.
רטיה היא שילוב של גם וגם [להיות מבוגר פוזל עלול לפגוע נפשית].
ברגע שאנו מאמינים בערך
אנו מקבלים כוחות ומעבירים זאת, גם בלי מילים, לילדינו.
ממש כמו טיפול תרופתי, הזהרות מסכנות ועוד.
בסדרת הטיפים לשדרוג אווירה בבית
שאתן מוזמנות להירשם בלי עלות- באתר
הטיפ הראשון הוא:"אימהות עם מהות" המחזק ערך זה.
בהצלחה רבה והרבה ס"ד.

 

[מוישה]

בהקשר למה שכתבתי מקודם, רעייתי ביקשה להוסיף עוד שלוש נקודות חשובות שיכולות להועיל גם לאחרים:

א. הניסיון של מבצעים לטווח רחוק, ואפילו טבלה של שבוע-שבועיים אינו צולח בילד בגיל כזה. הוא צריך כאן ועכשיו. ולכן לפעמים רכשנו מלאי של פרסי הכל בשקל, ולפעמים חוויות מסוג אחר. כעת הוא כבר למד להעריך 10 אגורות (הלוואי עלי), והוא מקבל על כל יום 10 אגורות (צריך לבדוק במשרד הבריאות, אולי יש החזר...).

ב. כשהילד "תקוע" עם הרטייה בתוך הבית, הוא מנג'ז כל הזמן, ומחפש איך לסלול דרך ללבה הרחום של האמא. יש להעדיף אם כן לעשות אז את כל היציאות לגינה, המשחקים עם השכנים והחברים, וכל מה שרק אפשר מחוץ לבית כדי להסיח את דעתו. כך הוא מעביר שעות בלי לשים לב.

ג. ככל שניתן, יש לתת לילד את ההרגשה שהוא אחראי על עצמו. לכן נציע לו להחליט מתי הוא רוצה היום להדביק את הרטייה, בבוקר - בת"ת, או בצהרון, או אחה"צ בבית. עכשיו או אחרי האוכל וכדו'. אתה יוצר אצלו רושם שהוא מחליט והוא עושה זאת מבחירה.

 

[רחל רבין]

אני שמחה שיש כאן אשכול על זה, אפילו שהוא קצת עתיק, מה עושים עם תינוקת מקסימה בת שנה וחודשיים, שמגרדת את הרטיה?
ניסיתי לשים לה כשהיא ישנה, כדי שתתעורר עם זה ולא תשים לב, זה לא עזר, מתוך שינה היא גירדה את זה.
איפה קונים רטיות עם דבק חזק?

 

[כותבת הרבה]

כדאי לשים לב שאין קושי תחושתי עם הדבק
כשצריך לזמן פחות ארוך- אפשר על משקפיים.

 

[כותבת הרבה]

דרוש מידע - כיסוי בד לעין במקום רטיה

מחפשת מידע היכן ניתן להשיג כיסוי בד שמתלבש על המשקפיים במקום רטיה לעין עצלה. תודה מראש

www.prog.co.il

 

[joelly]

כתבתי על זה פה
זה פתרון נהדר וחבל!! שאנשים לא מספיק יודעים עליו. כל כך הרבה פעמים הצעתי אותו לאנשים ברחוב! כי קשה לי לראות ילדים סובלים עם הפלסטר.
אני הייתי ילדה מספר שנים עם רטיה, זה לא מציק בכלל.

יש פתרון אחר שאנשים לא מכירים וחבל מאוד! כי הוא הרבה הרבה יותר נוח!!! במיוחד עכשיו בקיץ.
יש כמין רטיה מבד, שמתלבשת על המשקפיים, יש לזה שוליים שמתקפלים לצדדים וזה אוטם את העין נהדר אבל משאיר מקום לנשום, לא מזיע, לא מציק ולא נדבק לריסים.
זה נראה ככה. יש בחנויות משקפיים, אולי בסופר פארם, והמון המון באמזון ודומיו. לכתוב בחיפוש- "eye patch for glasses"
עמוד התוצאות באמזון