סופריא - הוצאה לאור
מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום גולד
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
עליתי לאוטובוס. נסיעה בת כשעה ומחציתה, מעיר מגוריי ירושלימה, ממתינה לי כעת. השעה היתה 20:03, אני גר מול אחת מהתחנות הראשונות, כך שמקומות פנויים בשפע עוד היו באוטובוס.
הבטתי בחשש לכיוון הספסל השלישי מאחורי הנהג. אנחת רווחה חרישית נפלטה מפי. הספסל "שלי" עדיין פנוי. כמו כל אדם כמעט, יש לי את הספסל שלו: בצד של הנהג או בצד השני; הראשון, השני, השלישי או העשירי; ספסל לבוקר וספסל לאחר הצהריים [העיקר שיהיה/לא יהיה בצד של השמש], וכו'.
התיישבתי בכסא הסמוך למעבר, הסרתי את המגבעת מראשי, והנחתיה על הכסא הסמוך לחלון. 'בינתיים האוטובוס ריק, עדיף שלא יתיישבו לידי כרגע. אם לא יהיה מקום בכלל, ארים את המגבעת ואתן לנודניק התורן לשבת. מסתמא זה הכוונה "חבש כובע ישועה לראשו", הכובע מציל אותי ומספק לי ספסל שלם...' חלפו המחשבות בראשי...
האוטובוס התקדם תחנה אחר תחנה, כשלמגינת לבי, בכל תחנה עולים עוד ועוד אנשים. באחת התחנות הוא עלה. עטוי ב'חלוקא דרבנן', חמוש בתיק מכובד, ובשקית בד עליה מודפס הסמל של ארגון "יבקשו מוסר". הוא התיישב בספסל הסמוך אלי.
בתחנה שלאחריה, נאלצתי להיפרד מהמגבעת שלי, לקראת המעבר שלה לקומה השניה והמכובדת של האוטובוס. סמוך לצינורות של המיזוג. 'לא נורא', אמרתי לה בלבי, 'שם תוכלי להתקרר קצת ממזג האוויר ההזוי שנחת עלינו בחודש האחרון'.
במקום הסמוך אלי מחד ולחלון מאידך, מתיישב אברך בן כשלושים, בעל פנים מוארות. "אנטשולדיג מיר, אפשר להדליק את המנורה הקטנה?" הוא שואל אותי, תוך שהוא מוציא משקית מרוטה של ספרי אור החיים, קובץ מראי מקומות בסוגיית ניצוק וקטפרס, שיו"ל ע"י אוצר הספרים של ישיבת 'תורה שלימה'.
אוקיי. אז חלום התנומה נגנז. ב"ה שזה לטובת אברך יקר הערכין, הרוצה לחטוף עוד קצת עיון בסוגיא שכנראה מעסיקה אותו מבוקר עד ליל.
אח, הלוואי עלי. הצצתי מידי פעם לקובץ שביד שכני לספסל. הבזקים של שיעוריו הנפלאים של מורי ורבי שליט"א בסוגיא, נצנצו במוחי...
לפתע, נשמע שיעול כבד מימיני. הפניתי באינסטינקט את ראשי, כדי לבדוק את שלומו של ה'מחולק דרבנן'. נדהמתי.
בידיו היה אחוז מכשיר טלפון המכונה 'חכם' משום מה, והוא מדפדף בניחותא בחדשות היום. אודה ואעזוב: בשניות הספורות שהבטתי בו בתדהמה, שזפו עיניי גם תמונות של נשים במכשיר המתדפדף...
כשירדתי מהאוטובוס, אמרתי בלבי שעלי לעשות 'שינוי השם'. ביום חמישי הקרוב אגש לגבאי בשטיבלאך ואבקשו לקרוא לי לעלות לתורה בשם 'ראובן בן ר' זונדל'.
למה ראובן?
'ראו מה בין היושב לימיני לבין היושב לשמאלי'.
הבטתי בחשש לכיוון הספסל השלישי מאחורי הנהג. אנחת רווחה חרישית נפלטה מפי. הספסל "שלי" עדיין פנוי. כמו כל אדם כמעט, יש לי את הספסל שלו: בצד של הנהג או בצד השני; הראשון, השני, השלישי או העשירי; ספסל לבוקר וספסל לאחר הצהריים [העיקר שיהיה/לא יהיה בצד של השמש], וכו'.
התיישבתי בכסא הסמוך למעבר, הסרתי את המגבעת מראשי, והנחתיה על הכסא הסמוך לחלון. 'בינתיים האוטובוס ריק, עדיף שלא יתיישבו לידי כרגע. אם לא יהיה מקום בכלל, ארים את המגבעת ואתן לנודניק התורן לשבת. מסתמא זה הכוונה "חבש כובע ישועה לראשו", הכובע מציל אותי ומספק לי ספסל שלם...' חלפו המחשבות בראשי...
האוטובוס התקדם תחנה אחר תחנה, כשלמגינת לבי, בכל תחנה עולים עוד ועוד אנשים. באחת התחנות הוא עלה. עטוי ב'חלוקא דרבנן', חמוש בתיק מכובד, ובשקית בד עליה מודפס הסמל של ארגון "יבקשו מוסר". הוא התיישב בספסל הסמוך אלי.
בתחנה שלאחריה, נאלצתי להיפרד מהמגבעת שלי, לקראת המעבר שלה לקומה השניה והמכובדת של האוטובוס. סמוך לצינורות של המיזוג. 'לא נורא', אמרתי לה בלבי, 'שם תוכלי להתקרר קצת ממזג האוויר ההזוי שנחת עלינו בחודש האחרון'.
במקום הסמוך אלי מחד ולחלון מאידך, מתיישב אברך בן כשלושים, בעל פנים מוארות. "אנטשולדיג מיר, אפשר להדליק את המנורה הקטנה?" הוא שואל אותי, תוך שהוא מוציא משקית מרוטה של ספרי אור החיים, קובץ מראי מקומות בסוגיית ניצוק וקטפרס, שיו"ל ע"י אוצר הספרים של ישיבת 'תורה שלימה'.
אוקיי. אז חלום התנומה נגנז. ב"ה שזה לטובת אברך יקר הערכין, הרוצה לחטוף עוד קצת עיון בסוגיא שכנראה מעסיקה אותו מבוקר עד ליל.
אח, הלוואי עלי. הצצתי מידי פעם לקובץ שביד שכני לספסל. הבזקים של שיעוריו הנפלאים של מורי ורבי שליט"א בסוגיא, נצנצו במוחי...
לפתע, נשמע שיעול כבד מימיני. הפניתי באינסטינקט את ראשי, כדי לבדוק את שלומו של ה'מחולק דרבנן'. נדהמתי.
בידיו היה אחוז מכשיר טלפון המכונה 'חכם' משום מה, והוא מדפדף בניחותא בחדשות היום. אודה ואעזוב: בשניות הספורות שהבטתי בו בתדהמה, שזפו עיניי גם תמונות של נשים במכשיר המתדפדף...
כשירדתי מהאוטובוס, אמרתי בלבי שעלי לעשות 'שינוי השם'. ביום חמישי הקרוב אגש לגבאי בשטיבלאך ואבקשו לקרוא לי לעלות לתורה בשם 'ראובן בן ר' זונדל'.
למה ראובן?
'ראו מה בין היושב לימיני לבין היושב לשמאלי'.
נערך לאחרונה ב: