שיתוף - לביקורת קרוסלה!

[.חיה פ]

בס" ד


איכשהו אני לא מהטיפוסים המתלבטים, אבל אתזה כן התלבטתי אם להעלות, כי מרגיש לי שלא ברור מה הכוונתי להעביר פה.
ולכן בעיקר פה אשמח לקבל ביקורת.



קרוסלה!!!!!!

וזה לב קטן, מול עולם שלם, ששנים הוא היה מבולבל. מבוהל, שרודף אחרי הזנב של עצמו. שואל שאלות ומנסה לחיות את החיים בקצב שפוי. מתחיל דברים ולא גומר, מפוזר, מפוזר, מפוזר, עם אפס יישוב דעת.
כל שנה מחליט מחדש, שהשנה הזו תהיה שנה אחרת. אבל תכלס כלום לא היה משתנה. חוץ מקבלה נוספת שנשכחה. עוד אחת שנוספה לרזומה העשיר גם ככה.
לב רגיש.
כמה דמעות, ועוד דמעות, ועוד, הוא שפך בלי סוף. מתחנן שהשם יאסוף אותם, ישקיט את הסערה שבתוכו.
היה מתחנן לקבל אפילו רג ע א ח ד של שלווה. רק שהראש המופרע יירגע ,יתחיל לחשוב דברים טובים, ויפסיק להתחרבש עם עצמו ולהנפיק רעיונות הזויים.
אבל את השלווה הוא מצא רק לפעמים בודדות.
אולי מצליח להיטען לכמה שעות, אולי לא, איכשהו תמיד אחרי זה הסערה שבה בעוצמה כפולה.
הכל כזה שחור או כל כך לבן, אין גוון אפור כלשהו. זה היה סיוט.
ומי אני בכלל, אלוקים. סתם נשמה סתומה שירדה לעולם, אין סיכוי. אתה ואני יודעים כמה עושר יש בלב סוער'. היה שואל בלי סוף.
והמרטון, לא מפסיק!!!
לימודים-שיעורים-תסכולים-איחורים-הערות-שאלות-קבלות-נפילות -תקומה. בכי -צחוק -צחוק-צחוק-בכי -צחוק. כיף-רע -כיף-רע-גרוע-טוב-מושלם. מן קרסולה מסוחררת שלא נעצרת. ואם מישהו היה אומר שהיא כן תרגע מתישהו, הקרוסלה, ותהיה סגורה על עצמה, הוא לא היה מאמין.
אבל עדיין, כשאף אחד לא היה רואה. בשעות המאוחרות של הלילה, או המוקדמות של הבוקר. אז כשהציפורים כבר התחילו לקום, הוא היה היה מבקש מהשם שיגאל אותו.
שידליק לו רצון ענק וכנה להיות צדיק. או לכל הפחות לרצות - לרצות להיות צדיק באמת.
כי משהו במוח כבר הבשיל, התחיל להבין שזו המהות. וטעות לפספס אותה.
וזהו. אחרי זה הגיע הבוקר, והוא רק המשיך לרצות. חי, נושם, לפעמים אפילו היה שוכח שהוא בתוך סערה, ושהיא אמורה להירגע מתישהו. היה מחרטט לעצמו שככה החיים הכי מעניינים. מאבד את הגבול בין קצב סוער, לסערה סוררת.
והכי הכי נמאס לו מכל ההבטחות האלו של כל המומחים והמבינים. שהבטיחו שעוד יצא ממנו משהו ענק ומוכשר מאוד. שלא היה כמוהו וגם לא יהיה.
לא הוא לא ישקר שזה לא עודד אותו, אבל פשוט באמת כבר נגמר לו הכוח. הכוח להילחם על האמת של עצמו, הוא נשבר.
אבל לילה אחד. הברקה של אמת קפצה עליו משמים. הוא החליט שהוא תופס את עצמו בידיים, איכשהו פתאום ברור לו מה היעד!!!! מתוך בכי מטלטל ומטהר, הגיע הרגע הזה שהוא חיכה לו שנים!!!!!
ורק הוא הצליח להרגיע את הסערה. להרוג אותה.
פתאום יש לו שאיפות ברורות ומובנות. פתאום הוא כבר לא קרוסלה!!!!