דרוש מידע קצת חוששת לשאול...אבל חייבת את ניסיונכם

[רפרפת]

בלת"ק
זוג+1 זה זמן עיכול, עדיין אפשר לשים בעגלה ולצאת ביחד,
עדיין בלי שיקולים של 'אם נצא לשבע ברכות, יהיה להם קשה לקום בבוקר......'
מצד שני נהיים כבר עם מוכנות ובגרות לשלב הבא.
אף אחד לא מקבל בפתאומיות 10 ילדים

 

[פטישון]

ישנם ציטוטים מפורשים שהחתונה היא חיבור והשלמה של שני חלקי הנשמה מלמעלה.

אז זהו, מטרת הנישואין היא רק הבאת ילדים לעולם, זהו?
מה ההבדל ביננו לבין בעלי חיים?
ומה קורה כשהילדים גדלים - אפשר להיפרד לחיים ולשלום? (הבעל כבר קיים מצוות פרו ורבו, והאישה כדבריך לא מצווה אז שלום על ישראל?)

השקפה משבשת את ההלכה
המצווה להתחתן היא פרו ורבו..צורת החיים היא לכבד את האשה ולחיות בכבוד אחד לשני וכו'
אין מצווה להתחתן למי שלא יוכל לקיים פרו ורבו,רק דרך העולם וכו'

 

[BATELCAP]

זה שינוי משמעותי, לפעמים יש תקופת הסתגלות.
אבל כן, הקשר עובר לרמה אחרת (עם עבודה נכונה...זה לא בא מעצמו).

 

[אבא ל6]

יש פה בליל של דברים
ננסה לעשות סדר
כל תקופה בחיים היא הכי יפה לשעתה
אין כמו להיות ילד
אין כמו להיות ילד מבוגר
אין כמו להיות בר מצווה
אין כמו להיות בגיל טיפש עשרה
ואין כמו להיות חתן
ואין כמו להיות שנה ראשונה
ואין כמו להיות זו"צ בלי ילדים
ואין כמו להיות עם שני ילדים וכו' וכו'

צריך לנצל כל תקופה כמו שהוא לא ללכת לא אחורה לא קדימה
אל תנסו להיות מבוגרים מדי וגם לא צעירים מדי זה מקשה עליכם ועל סביבבתכם (מכירים כאלו?....)

ועכשיו לעצם הנישואין
המצוה נקראת פריה ורביה וזו המטרה
והקב"ה אמר לאברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו
וגם נתן לנו מתנה תוך כדי לחיות בשלום ובשלווה השקט ובטח כי זה מועיל מאוד להעמדת דורות ישרים
בית שאין בו שלום ושלוה אין שם עתיד לדורות יראים שלמים....


ויש עוד ענינים בזה כמו שרוי בלא אשה שרוי בלא תורה וכו'
ובשביל זה ראו גדולי הדור לא להיות בלא אשה
גם הכהן גדול היה אחד כזה שהיה צריך להיות נשוי...
ויש בזה ענין על פי פשט ועל פי סוד
ויש תכלית בעצם החיים עצמם
ויש ענין של איש ואשה שכינה שרויה ביניהם

ואין החלק הזה נוגד לחלק העיקרי של פריה ורביה.

בו בזמן קבלנו עוד מתנה שהקב"ה הטביעו בעולמו שיש בזה ענין של להשלים את החסר
ויש לכל אחד להשלים את חלקו הבעל בחלקיו והאשה בחלקיו (והעיקר לא להחליף תפקידים...)

והחלק הזה משלים גם לענין העמדת הדורות ואין שום סתירה בין חיים שלוים שקטים מושקעים
לבין גידול ילדים ולהעמיד דורות שגם המה יחיו בשלום ובשלוה, אדרבה הילדים בונים את הקשר בכמות ובאיכות
ומשלימים כל מיני חסרים בתוך הקשר עצמו.

לדוגמ' זוג שמצליח לדון על נושא מסויים יצליח לדון על נושא איך לחנך את הילד
וזוג שלא יצליח לדון על שום נושא לא יצליח גם באיך לחנך את הדורות הבאים שלהם...

הארכתי כדרכי

כל מילה פנינה!!!

 

[פנינה ריימונד]

תקשיבי יקרה, הקב"ה נותן לכל זוג את כמות השנים שהם צריכים להיות זו"צ
במינון מדויק עבור הזוגיות שלהם.
אני חיכיתי לילד 6 שנים ויודעת את זה.
ולהמתנה יש את הנספחים שלה כמובן...

עריכה: @ILSK הזכיר/ה לי
האתגר הוא למצוא את זמן איכות רק לשניכם
ואם זה במסירות נפש, הכל שווה את זה
בייביסיטר, יציאות משותפות, שיחות קבועות...


ו...אל תדאגי, אתם תחזרו להיות זו"צ עוד כעשרים שנה...

 

[פטישון]

זוג שזורם טוב ידאג להנות גם כשיש ילדים, טיפה מסובך יותר איפה לשים את הילדים ולצאת לחופשה לבד
הרעיון הוא שבשנה הראשונה לפחות זו תקופת הסתגלות אחד לשני ולכן כשיש הריון ההסתגלות תיקח יותר זמן
ולכן מי שיש להם שנה ראשונה להסתגל לבד בלי הריון וילד- בד"כ יותר קל אח"כ,מאשר להסתגל אחד לשני ותוך כדי לטפל בילד,כמובן שהכל בידי שמים.

 

[ILSK]

אל תדאגי, אתם תחזרו להיות זו"צ עוד כעשרים שנה...

שמעתי הרצאה מאלפת מהרב פנחס ברייער
איך אפשר לחיות תוך כדי גם כמו זו"צ
היינו גם בתקופה שהילדים נולדים
גם כשהילדים מתחתנים
ולא לחכות כל החיים עד לגיל 60 כשכבר כולם יתחתנו ואז לחזור להיות זו"צ

 

[ליבש]

אך אצל הרבה השנה הראשונה מאתגרת, במיוחד שזה תו"כ הר'.
אז לא כולם מרגישים כך, וזה לא נכון שא"א לבנות מחדש קשר מדהים ועמוק תו"כ גידול הילדים.
כלומר כל אלה שלא הצליחו עד עתה להגיע לקשר איתן יציב ועמוק, ויש להם כמה ילדים, הלך עליהם? לא.

לכולם השנה הראשונה מאתגרת (הרבה פעמים היא תו"כ הר') וכך בדיוק נבנה הקשר.
מי שעובד על הקשר בשנה הראשונה- יותר קל לו בהמשך.
אך ברור שבמאמץ משותף אפשר לבנות קשר גם בזמן גידול הילדים.

 

[פנינה ריימונד]

שמעתי הרצאה מאלפת מהרב פנחס ברייער
איך אפשר לחיות תוך כדי גם כמו זו"צ
היינו גם בתקופה שהילדים נולדים
גם כשהילדים מתחתנים
ולא לחכות כל החיים עד לגיל 60 כשכבר כולם יתחתנו ואז לחזור להיות זו"צ

הערת את תשומת לבי שלא או שכן במתכוון...
חייבת לערוך את ההודעה שלי

 

[ILSK]

רציתי לשמוע את דעתכם ואת הצד האמיתי שאתם חווים מניסיונכם..

אני זוצ"ה דיי צעירה וטרייה
במשך חודשי הנישואים הראשונים שלי [עד עכשיו בעצם] וגם בשנות רווקותי לקראת ארוסי,
בעת שיצא לי לדבר עם חברות\מכרות\..ואחיות נשואות גדולות, שהמשותף בין כולם זה היותם הורים טריים עם ילדים קטנים...
רובם הגדול השיח בפני את ליבו באומרם :
"תנצלי תנצלי את זה שאתם חיים לבד בתור זו"צ, לפני שהילדים באים...אחרי זה אין לך זוגיות אין לך שניה לנשום אין יותר יציאות זוגיות משותפות בקיצור הכל נעלם, הנה תראי אותנו אין לנו זמן לנשום..."

ב"ה חוויתי זמן נפלא בהתחלתינו כזוג ו.... עומדים להתרחב בקרוב...
עכשיו אני מרגישה כאילו התהפך שעון חול עם זמן מוקצב על הזוגיות שלי... זה מפחיד
-מה אתם מציעים לעשות שלא יהיה כך?
-הורים לילדים קטנים [וגם בעצם גדולים], אמרו לי- עד כמה זה נכון?

ולעצם השאלה של פתיחת הדיון
אמנם אני נותן פה עצה
אבל זה העצה

לא לקחת עצות מאף אחד
תקחו עצות מאנשים מוסמכים ראויים
אבל לא מכל עובר ושב....
תבנו את הקשר בינכם לבין עצמכם
אל תביטו ימין ושמאל.
מה שטוב לאחד זה אסון לשני
וכן על זה הדרך