הנושאים החמים
הנושאים החמים
[FONT="]הנמר רוצה לישון[/FONT]
[FONT="]לכל הדיעות - אין שינה מתוקה יותר מהשינה שאנו רוצים לישון חמש דקות אחרי שהתעוררנו, זוהי השתוקקות לא הגיונית לפיסת כרית ושמיכה הנמצאים גיאוגרפית בהישג יד, אבל טכנית – ניתנים למישוש כבועת סבון נוצצת.[/FONT]
[FONT="]בועת הסבון המטאפורית מבחינתה הייתה מתגמשת והופכת לכדור משחק משעשע ונותנת עוד עשרים דקות של שינה מבורכת[FONT="],[/FONT] אך כשם שפרצופיהם שונים כך מועד פקיעת הצאצאים מביצת השינה שונים בתכלית השינוי מכל מה שהיינו מצפים מאדם בגילם.[/FONT]
[FONT="]עוד בטרם תזרח החמה בשש וחצי בבוקר, פוקח הבכור את עיניו ומתפעם מיופי הבריאה. מחשבותיו לוחשות לו מה רבו מעשיך השם והוא בוכה בעליזות במטרה להקיץ את האחראים על היציאה מהלול. הזכר הבוגר בבית חס על זוגתו לבל יפריע לחיוך הקל המרוח על שפתיה, והוא מדדה לחדר הגדול בעיניים עצומות. נקל לשער שהבוגר הוא אני, אף שבשעת דמדומי הזריחה עדיין לא ברור אם זוהי התכונה האידיאלית.[/FONT]
[FONT="]אני שולף מהלול את כל מה שמפריע לי לישון ומניח אותו בחופשיות על הרצפה. כעת הדרך אל הפוך סלולה. המגע הנעים של הכרית מלטף את ראשי מלמטה, והמגע המטריד של נמר מפלסטיק דופק עליי מלמעלה. כל הבריאה מתגמדת בעיניו של הילד למול שנתו הבריאה של האב. הפתרון שנראה באופק - להרחיק אותו מכאן לנקודה הרחוקה ביותר מהראש שלי.[/FONT]
[FONT="]"זאבי" אני פונה לרך ברגש "עכשיו הנמר רוצה לישון, שים את הנמר מתחת לשמיכה של אבא ולך תביא גם את הפרה". אני חש שעם השנים גובר בי התחכום האבהי כשאני שומע את טפיפות רגליו מתרחקות. אל הבקר רץ הנער ויקח בן בקר אחד ואוטו כחול ויעלה גם אותם אל אביו.[/FONT]
[FONT="]הפרה כמובן עוד לא שפשפה את עיניה מהבוקר שנכפה עליה והיה ניתן להבין את הצטרפותה אליי לחמימות השוררת מתחת לשמיכה. "זאבי, עכשיו תלך להביא את הקובייה". הצעתי. בשני מעלות חשובות ניחנה הקובייה. מעלה ראשונה נתן בה היוצר המתחשב שחס על הורי המשתמש והעניק לה מעטפת של בד רך ועדין. מעלה שנייה נתתי בה אני כאשר ביום האתמול הטמנתי אותה עמוק בתוך סל המשחקים.[/FONT]
[FONT="]אך כבר ברגעיו הראשונים של החלום, עת חלמתי שאני ישן בנחת במקום מבודד על הר גבוה, פיצה אותי בני במגוון נדיר של אנשים זעירים שבאו לנוח מעמל הלילה. אנשים תמימים אלו שנעקרו ממגירתם בשידה הכחולה סחבו איתם בהחלטה של רגע אף את מטלטליהם. להפתעתי נוכחתי שהגרז' הגדול שעמד בפינת החדר שייך אף הוא לקבוצת הגמדים והוא נכנס תחת כנפי השמיכה יחד עם כל סוגי הרכבים שהכיל.[/FONT]
[FONT="]הילד הידס ברחבי הבית כאחוז תזזית ודאג לאלפי עולים להתמקם בנינוחות בדיור המוגן. לעולים שאינם דוברי עברית הוא הסביר בתנועות ידיים נמרצות שהוא רק המבצע בפועל ואבא הוא זה שבעצם הזמין את המשלוח. [/FONT]
[FONT="]קרוב לשעה שמונה הסתיים המבצע הנועז בהכרזה החגיגית שהכלב עושה האו, והגיעה השעה לדאוג לתיירים למזון כשר ומשובח מן המטבח הישראלי. הייבוא החל טיפין טיפין מבקבוק מי עדן שנשאר פתוח על השולחן והגיע עתה למוקד העלייה לרגל, (דווקא איפשהוא ליד האוזן) וכנקדימון בשעתו הרווה את צמאון העם תוך טפיחות עידוד נוסח שתה אדוני וגם לגמליך אשקה.[/FONT]
[FONT="]כאן כבר לא יכול האב המנומס למלאות פיו מים - "ד..י!! נג..מר....!!" ניגנתי בקול ולקחתי לו את הבקבוק בכח הזרוע "עכשיו לך לאמא!" פקדתי.[/FONT]
[FONT="]מתנועות אישוניו הבנתי שיש הגיון מסויים בדבריי, ומהתנומה הברוכה שהשתררה אצלי באותם דקות הבנתי שלא תמיד צריך ללכת רחוק. לפעמים הפתרון טמון ממש מתחת לשמיכה השנייה.[/FONT]
