חג שמח, 1. כאשר מקבלים בחג שוקולד שהאורחים שהביאו נסעו בחג, האם מותר לאכול מהשוקולד אחרי החג? 2. וכאשר מקבלים מתנה בחג תכשיט או קישוט לבית וגם האורחים שהביאו נסעו בחג .. מותר להשתמש במתנה לאחר החג? תודה תשובה: שלום רב. בחג אסור להשתמש בזה וכן אחרי החג יש להמתין שיעור 'בכדי שיעשו' [שהוא הזמן […]
din.org.il
אם במומר בעינן בכדי שיעשו
כתב הפמ"ג (שכ"ה א"א סקכ"ב) דמומר שבישל בשבת בעינן בכדי שיעשו גם למאי דקיי"ל כמו הרמב"ם דבישראל אין צריך בכדי שיעשו, והטעם דדוקא בישראל לא בעינן בכדי שיעשו כמש"כ המ"א דלא שכיח ולא גזרו ביה רבנן אבל מומר דשכיח שיעשה מלאכה א"כ שייך ביה נמי הגזירה של נכרי שהביא דורון דאסור להנות ממלאכת יו"ט ובעינן נמי בכדי שיעשו.
אבל לטעם הרא"ש ושא"ר דדוקא בנכרי בעינן בכדי שיעשו שלא יאמר לגוי דקיל ליה אמירה לנכרי אבל בישראל דלא ישמע לו אין צריך בכדי שיעשו א"כ ה"ה במומר א"צ בכדי שיעשו דה"נ לא יבואו לומר לו לעשות כיון דמכשילו באיסור ואיכא לפנ"ע, עכ"ד.
[ויל"ע דזה שייך לגבי אחרים דא"צ בכדי שיעשו דלא יבואו לומר לו אבל מומר שבישל בשוגג דאסור לו עד מוצ"ש נצריך לדידיה בכדי שיעשו כדי שלא יבוא לבשל שוב, ואולי במומר ל"ש שוגג כיון דאפי' אי ידע דשבת הוא היה עושה כן, ועי'].
המבשל בשבת במזיד דאסור לו לעולם האם נאסר לעולם גם למי שבישל עבורו
כתב המ"א דהמבשל במזיד דאסור לו לעולם ה"ה למי שבישל עבורו אסור לעולם כמו שמבואר ביו"ד סי' צ"ט-ה' גבי מבטל איסור לכתחילה במזיד דמשום קנס אסור למבטל עצמו ולמי שביטל עבורו וא"כ ה"ה הכא דנאסר משום קנס לעולם ה"ה למי שבישל עבורו.
וכתב המ"א דלמבואר בב"י שם יש לחלק דכתב הב"י דהטעם דאסור למי שביטל עבורו כדי דלא יועילו מעשיו ולא יבוא לעשות כן שוב, ולפי"ז במבשל בשבת אין לאסור דדוקא התם כתב הב"י שיש לחוש שאם יהיה מותר למי שביטל עבורו יבא לבטל שנית, ואפי' שאין אדם חוטא ולא לו מ"מ יש לחוש לזה כיון דלא משמע ליה איסורא א"נ דיאמר לנכרי לבטל את האיסור אבל מבשל בשבת חמיר ולא יבוא לבשל בעצמו, וגם לא יאמר לאחרים דלא ישמעו לו, וגם לנכרי לא יאמר דלא יועיל לו כיון דנכרי שעשה מלאכה לישראל בעינן בכדי שיעשו, עכ"ד.
משמע דמסקנת המ"א דמבשל במזיד אסור רק לו לעולם ולא למי שבישל עבורם, וכן הביא הא"ר והתו"ש וכ"ה בשו"ת כתב סופר סי' נ', וכן פסק המשנ"ב כאן.
אמנם, המ"א כאן ציין לדבריו בסי' רנ"ג סקי"א ושם כתב המ"א לאסור לבני ביתו שבישל עבורם, וכתבו הגר"ז (תק"ג סק"ב קו"א) והב"מ בסי' תקל"ח דמסקנת המ"א לאסור לעולם למי שבישל עבורו, והפמ"ג כתב דהמ"א הסתפק בזה, ובנהר שלום סי' שי"ח כתב דפשוט דאסור גם לבני ביתו.
והנה ביו"ד סי' צ"ט-ה' הביא הט"ז דברי רש"ל דהא דמבטל איסור לכתחילה אסור למי שביטל בשבילו דוקא אם אותם אחרים ידעו וניחא להו בזה אבל בלא"ה אין לאסור לאחרים, וכן הסכימו הפר"ת ופמ"ג.
אבל הגרע"א הביא מהריב"ש דאם ביטל בסתם בשביל מי שירצה לקנות אסור לכולם, וכתב דנשמע מזה דלא כרש"ל אלא אפי' אם האחרים לא ידעו ולא ניחא להו בזה אפ"ה כיון שהמבטל כיון לבטל עבורם אסור גם להם, וכ"ד הפר"ח שם.
ומבואר דנחלקו בגדר הקנס לאחרים שביטל עבורם דהרש"ל וט"ז למדו דהקנס הוא על האחרים כיון שידעו וניחא להו באיסור שעשה עבורם הם בכלל הקנס שקנסו חכמים למבטל, אבל הריב"ש ס"ל דהקנס הוא על המבטל שלא יועילו מעשיו ולכן אפי' שלאחרים לא ניחא להו בזה לא מהני להו הביטול.
ומהב"י הנ"ל מוכח כמו הריב"ש דהא כתב דכל הטעם לאסור לאחרים שביטל עבורם הוא משום דחיישינן שיבא לעשות כן שוב [כיון דלא משמע ליה איסורא א"נ יאמר לגוי] ולכן אסרו גם לאחרים שלא יעילו מעשיו, ומבואר להדיא שמה שמבטל איסור לכתחילה אסור לאחרים זה קנס על המבטל ולא על האחרים וכדעת הריב"ש.
ולפי"ז יש להעיר דמש"כ המ"א דלפי הב"י יש להתיר במבשל בשבת למי שבישל עבורו כיון שכאן לא שייך החשש שיבוא לבשל לאחרים זה רק לפי הריב"ש והב"י, אבל לרש"ל וט"ז דגדר האיסור לאחרים זה מחמת שידעו באיסור והיה נוח להם בזה א"כ ה"נ יש לאסור אם בישל לאחרים והיה ניחא להו בזה.
והשתא יש לדון מפעל שמחלל שבת ר"ל אם מותר לקנות ממנו מוצר שיוצר בשב"ק דבפשטות זה נידון כמזיד דאסור לו לעולם ותלוי בנידון המ"א אם לאחרים שנעשה עבורם שרי או לא, והנה לרש"ל וט"ז לכאורה לדידן ודאי לא ניחא לנו בחילול שבת ואין לאסור מצד אחרים שנעשה עבורם, אבל לריב"ש וב"י ופר"ח דמבטל איסור לאחרים אסור אפי' אם לא ניחא להו בזה א"כ הכא אסור המוצר לעולם לכולם שעבורם נעשתה המלאכה.
וכ"ז לתחילת דברי המ"א אבל למסקנת המ"א כפי שנקטו הרבה אחרונים וכמו שפסק המשנ"ב דמבשל במזיד אסור לעולם רק למבשל ולא למי שבישל עבורו א"כ הכא שרי לקנות את המוצר הזה כיון דמעשה שבת אינו דומה למבטל איסור לכתחילה ובזה אחרים שנעשה עבורם אין דינם כמבשל עצמו וכמשנ"ת.
אבל בשו"ת כתב סופר (או"ח סי' נ') כתב דהיכא שמבשל בקביעות בשבת ר"ל בזה גם המ"א מודה לאסור למי שבישל עבורו דכל טעם המ"א הוא דבמבשל בשבת א"צ לקנוס שלא יהיה אהנו מעשיו כדי שלא יבא לעשות כן עוד דחמיר לאינשי אבל בנידון זה שמחלל שבת בקביעות ר"ל הדרא קנס חכמים כיון שעושה שנית, ואפי' שהקנס לא יעזור למנוע ממנו לחלל שבת שוב מ"מ כבר חייל ע"ז קנס חכמים.
וכתב עוד דאפי' לרש"ל וט"ז דמי שלא ניחא לו אינו בכלל אחרים שנאסר להם הכא יש לאסור להם לקנות, והטעם דהא במבטל איסור לכתחילה כתב הרמ"א ביו"ד שם דכמו שאסור למבטל עצמו לאכול כמו"כ אסור לו למכור לישראל שלא ירויח מהאיסור וכן הסכים הש"ך, והפר"ח חלק דאין לאסור דדי לנו במה שאסור לו לאכול ובטלה מחשבתו.
והכא המבשל בשבת לא מבעיא לרמ"א יש לאסור לו למכור לאחרים כיון שנהנה מהמלאכה אלא אפי' לפר"ח הכא מודה כיון דמבשל כדי למכור וזה מטרת בישולו ולכן רק אם נאסור לו למכור יש כאן קנס ובטלה מחשבתו.
וכיון שהתבאר דאסור לאותו מפעל שמחלל שבת למכור את המוצר לאחרים משום קנס דמעשה שבת ממילא הקונה ממנו עובר בלאו דלפנ"ע [ואפי' לסוברים דאם אחר יקנה ליכא לפנ"ע דבלאו איהו יעבור על האיסור מ"מ מסייע ידי עוברי עבירה איכא הכא], עכ"ד.
ונראה דיש נפק"מ בין שני הטעמים של הכתב סופר היכא שכבר קנה מוצר ממפעל מחלל שבת אם שרי להשתמש בו דלטעם הראשון אסור להשתמש בו דחל ע"ז הקנס דמבשל בשבת אסור לעולם ליהנות מאוכל זה, אבל לטעם השני כל האיסור הוא לקנות מהמפעל משום לפנ"ע דמכשילו באיסור למכור מוצר זה אבל לאחר שכבר קנה אין איסור להשתמש בזה.
סיכום: המבשל בשבת במזיד דאסור לו לעולם נחלקו הפוסקים מה הדין למי שבישל עבורו האם גם לו אסור לעולם.
ומקור הדברים בדין מבטל איסור לכתחילה שהדין הוא שאסור בדיעבד למי שביטל עבורו, והתם נחלקו הפוסקים בגדר הקנס דלרש"ל וט"ז הקנס הוא על האחרים היכא שהיה ניחא להו בביטול זה וא"כ לפי"ז אם לא היה ניחא לאחרים בחילול שבת זה אין לקונסם.
אבל דעת הריב"ש וב"י ופר"ח דהקנס על המבטל דלא יועילו מעשיו כדי שלא יבוא לעשות כן שוב, ולדעתם דן המ"א אם במבשל בשבת במזיד גם יש לקנוס כן שלא יועילו מעשיו ולא יבוא לבשל שוב או דמבשל בשבת אין לחוש לזה, ולדינא נחלקו בזה גדולי הפוסקים והמשנ"ב פסק להקל.
ומ"מ כתב בשו"ת כתב סופר דהמחלל שבת בקביעות [כמו מפעל העובד בשב"ק ר"ל] לכו"ע אסור לקנות ממנו, והטעם מתחלק בזה דלריב"ש וב"י דהקנס על המבטל שלא יועילו מעשיו הכא ודאי יש קנס זה שלא יבוא לעשות כן שוב [דכל מה שהתירו הפוסקים זה במבשל דרך ארעי דאין לחוש שיעשה כן שנית דחמיר לאינשי].
וגם לרש"ל וט"ז דהקנס על האחרים שהיה ניחא להו בביטול מ"מ הכא נהי דאין על אחרים קנס של מבשל במזיד בשבת דאסור להנות מהמלאכה מ"מ אסור להם לקנות מהמחלל שבת דכיון שלמחלל שבת אסור למכור את המוצר מדין קנס של מעש"ב [כמו שמבטל איסור לכתחילה מבואר בפוסקים דבכלל הקנס לאכול את התערובת גם אסור לו למכור את זה לישראל אחר] ממילא מי שקונה ממנו עובר על לפנ"ע ולכה"פ מסייע לדבר עבירה, [ולטעם זה נראה דאם בדיעבד כבר קנו מוצר זה אין איסור להשתמש בו].
[והיכא שלא ידוע אם מוצר זה יוצר בשב"ק או ביום חול הדבר תלוי אם זה דבר שבטל ברוב או לא דאם זה מוצר לא חשוב (כגון ירקות ופירות שלקטו בשבת) הם בטלים ברוב, אבל אם זה דבר חשוב שלא בטל ברוב כגון דבר שבמנין א"כ אסור לקנות מספק מוצר זה.
ואף דלכאורה היה מקום לומר דאזלינן בתר רובא ומותר לקנותו, אמנם באמת זה אינו דלא מבעיא אם קונה אותו מהמפעל עצמו א"כ יש לזה דין קבוע דרבנן כמבואר בגמ' בזבחים ע"ג. ובפוסקים ביו"ד סי' ק"י (עי' בשו"ע סעיף ה' ובט"ז סק"ג ובש"ך סקכ"ב) דכל דבר חשוב דלא בטל לא אמרי' בו דין כל דפריש דנידון כקבוע מדרבנן.
ואפי' באופן שקונה מחנות אחרת וא"כ הוי פירש ממילא ואין לזה יותר דין קבוע אכתי הדבר תלוי במח' הפוסקים דהשו"ע והרמ"א בסי' ק"י סעיף ו' פסקו דפירש ממילא שרי ורק אם מפרישו בידים גזרינן שמא יקח מן הקבוע ולדידהו באמת שרי, אבל הט"ז והש"ך שם פסקו כמו הראשונים דגם בפירש ממילא גזרינן שמא יקח מן הקבוע, והגרע"א בשם המנח"י כתב להקל רק בהפסד מרובה וא"כ לדעת הרבה מן הראשונים והפוסקים גם בקונה מחנות אחרת שקנתה מהמפעל אכתי אין בזה דין כל דפריש ואסור לקנות מוצר זה.
אלא דלמעשה מותר לקנות מטעם אחר דמבואר בפוסקים דבספק באיסור מעשה שבת יש להקל בספיקא דאמרי' בזה ספיקא דרבנן לקולא, ובמקום אחר התבאר אמאי לא הוי דשיל"מ דמחמירים בספיקא, אבל הכא דכל הנידון הוא מצד מזיד דאסור לעולם ודאי לא הוי דשיל"מ ובספק יש להקל, ולפי"ז לו יצויר שיהיה רוב שייצרו בשבת יהיה מותר לקנות מהמפעל דכיון דהוי קבוע נחשב למע"מ ואפי' לקולא ובספק יש להקל משא"כ אם יקנה באופן שלא יהיה קבוע יהיה כל דפריש לאסור].