שיר קוֹל הַתּוֹר נִשְׁמָע

[אוריצפת]

קוֹל הַתּוֹר נִשְׁמָע


לִטֵּף הָרוּחַ עֵץ בּוֹדֵד
עָטַף בְּרֹךְ, הֶחְמִיא, עוֹדֵד
שִׂחֵק לוֹ בֵּין בַּדָּיו, פָּרַע צַמֶּרֶת
וְשָׁר לוֹ סֶרֶנָדָה בְּתָוֵי יְלֵל.
כָּךְ יוֹם, וְעוֹד יוֹם, וּבַלֵּיל...
עַד נִתְרַצְּתָה עַלְוָה, כְּמִתְמַסֶּרֶת
וְנֶעֶתְרָה לְרוּחַ זָר:
פָּתַח אִילָן לוֹ כָּל חַלּוֹנוֹתָיו
.......- וְלֹא יָדַע עַד כַּמָּה הוּא אַכְזָר.

כִּי אָז, נִכְנַס בָּרוּחַ - שְׁטוּת!
חִלְחֵל, חִלֵּל בְּגֶזַע עָב
צָבַע אֶת בְּנֵי-עָלָיו זָהָב
תָּלַשׁ, קָרַע, הִשְׁלִיךְ לָרְחוֹבוֹת
עָקַר, רָמַס בְּכֹחַ, בִּלְהִיטוּת
וְהוֹתִירוֹ עֶרְיָה, מֻשְׁפָּל בְּמַכְאוֹבוֹ.

עָמַד כָּךְ סַבָּא-עֵץ יָמִים, יָמִים
עֵירֹם, עֶרְיָה עַל אִמָּא-דֶּרֶךְ
מוֹשִׁיט אַלְפֵי יָדָיו גְּרוּמוֹת, מְעֻרְטָלוֹת
אֶל שְׁמֵי אָפֹר מַשְׁמִים.
עָמַד וְהִתְבַּיֵּשׁ כָּךְ, וְעֵינָיו כָּלוֹת
יָמִים שֶׁל כְּפוֹר, לֵילוֹת כַּקֶּרַח
מַמְתִּין לְרַחֲמִים.

* * *

בְּרַם, עֵת אָבִיב סוֹפוֹ לָבוֹא.
שְׁרִיקוֹת שֶׁל רוּחַ שְׂרָק
אֶל תְּהוֹמוֹת יָגֹזוּ, עֲלוּבוֹת;
וְסָב-אִילָן, שׁוּב יַעֲלוּ עָלָיו
שׁוּב יַעֲטֶה עָלָיו סוּתֹה, יוּרַק
וְצִפֳּרִים בּוֹ יְקַנֵּנוּ, יְרַנְּנוּ בְּקוֹל.

נִסְגַּר הַמַּעְגָּל. נִשְׁלַם הַכֹּל
הָרוּחַ הַהוֹלֵךְ, הָלַךְ
כְּבָר לֹא יִחְיֶה הַמֵּת
וְעַד אַרְגִּיעָה, סוֹף גַּם סְתָיו לָבוֹא...

הֲדָרְךָ, אִילָן, צְלַח!
רְכַב עַל דְּבַר-אֱמֶת!
תִּכּוֹן לָעַד צִדְקַת עָנָיו בַּלְּבָבוֹת.