הנושאים החמים
הנושאים החמים
פגשתי בה מעט לאחר ששקעה השמש. היא ישבה בפינה נידחת ברחוב אבן גבירול בתל אביב: אישה כבת שמונים עטויה במחלצות מתפוררות. שערה לבן, נפוח, אוורירי, מזכיר בצורתו את ממתק הסוכר האהוב על הילדים.
"סליחה, גברת, סליחה. אפשר כמה שקלים?", שאלה אותי. ריח אלכוהול חריף נידף מבין שיניה. אצבעותיה נכרכו סביב כוס חד פעמית חדישה. תהיתי לעצמי מהיכן יש לה מצרך כה נדיר.
"מצטערת, אין לי כאן מזומן", פרשתי את ידיי.
"רגע רגע", היא נשרכה אחרי. ידיה אחזו בשקית גדולה של בקבוקי פלסטיק ריקים. "אולי בכל זאת? רק כמה שקלים. לא יותר".
"מצטערת, גברת, אין לי מזומן", עניתי.
"רק בשביל חלות לשבת", הביטה בי מבט נוגה.
"אין לי כאן". אמרתי שוב, קצרת רוח. רגליי הובילו אותי לכיוון תחנת האוטובוס הקרובה.
"גברת, גברת", קולה הדהד אחר גבי, צרוד.
"מה עכשיו?", סובבתי לעברה מבט מוטרד.
"אולי בביט?"
"סליחה, גברת, סליחה. אפשר כמה שקלים?", שאלה אותי. ריח אלכוהול חריף נידף מבין שיניה. אצבעותיה נכרכו סביב כוס חד פעמית חדישה. תהיתי לעצמי מהיכן יש לה מצרך כה נדיר.
"מצטערת, אין לי כאן מזומן", פרשתי את ידיי.
"רגע רגע", היא נשרכה אחרי. ידיה אחזו בשקית גדולה של בקבוקי פלסטיק ריקים. "אולי בכל זאת? רק כמה שקלים. לא יותר".
"מצטערת, גברת, אין לי מזומן", עניתי.
"רק בשביל חלות לשבת", הביטה בי מבט נוגה.
"אין לי כאן". אמרתי שוב, קצרת רוח. רגליי הובילו אותי לכיוון תחנת האוטובוס הקרובה.
"גברת, גברת", קולה הדהד אחר גבי, צרוד.
"מה עכשיו?", סובבתי לעברה מבט מוטרד.
"אולי בביט?"
