@אריה ארליך
אקדם אותך ברכה על הזמן שאתה מקדיש לענות כאן ולהחכים את הקוראים/כותבים פונטציאלים בהווה ובעתיד
יש לי כמה שאלות יותר בכיוון על תוכן פחות על הכתיבה מקווה שזה גם המקום לשאול את זה במסגרת הפלטפורמה כאן
1. מה הופך סיפור /נושא דמות נשוא למשהו וואו שאתה אומר לעצמך שזה שווה כתבה לפני שנכנסים לפרטים פרטים של הכתבה/ראיון ואנסה להסביר יותר בסיפור קצת אישי במטרה להחכים את עצמי ואני מנח שיש עוד אנשים שהגיעו לסיטואציה בה הם חושבים/או נראה להם שהסיפור הזה זה סיפור מענין פיקנטי וכו ששוה עליו כתבה מנסה למצוא כתב [שזה נושא בפני עצמו עד המערכת עיתונים היום פתוחים לענין הזה?] שיעשה כתבה על הנושא אבל בסוף הסיפור נשאר עזוב ולא זוכה שיעשו עליו הכתבה
ואני אתן דוגמא אני ניסתי בעבר לעניין כמה כתבים כולל אותך ואת יעקב רייניץ מהודיע על סיפור הישרדות של המשחה של הסבא והסבא רבה לי בעיני זה סיפור נדיר בגלל כמה סיבות 1הם אולי מהשפחה הבודדות מפרנקפורט גרמניה שכל המשפה האבא ואמא וכל ארבע הילדים שרדו את 6-7 שנות המלחמה [הנאצים חיפשו את סבא רבה שלי עוד לפני ליל הבדולח ובמשך 3 שנים הוא ברח לנפשו עד שהצליח בדרך לא דרך להסתנן לשוייץ ביחד עם בנו סבא שלי ובתו ואחרי זה גם אשתו ועוד שתי ילדים 2 סבב של הרפתקאות במסע הבריחה שלו איך פעם אחרי פעם הוא ניצל גם ברגע האחרון שהגיע לגבול של שווייץ והשויצרים ימ"ש לא נתנו לו להיכנס ליגאלי דרך כניסה לא חוקית דרך הרים ואז הוא נתקע שם על צוק עד שבאו לעזור לו
3 סבא רבה שלי היה סוחר טוב עשה הרבה עסקאות עוד לפני המלחמה[לא בחינם הנאצים חיפשו אותו] וגם אחרי זה אחד העסקאות הכי טובות שעשה בחיים שלו זה היה עם מכונת הכתיבה שלו הוא הקיש במקשי הברזל כל סיפור חייו ילדותו התגייסות לצא גרמניה במלחמת העולם הראשונה ועד סוף ימיו בירושלים ולכן מדובר באחד מתיעודים הנדירים של יהודי שומר תורה ומצוות בפרנפורט היהודית באותה תקופה
מקווה שלא הארכתי מדאי בדוגמאות על קצה המזלג ואני חזור לשאלתי כשאני ניסיתי להפוך את זה ככתבה בעוד שסבא שלי עדיין היה חי [הוא נפטר לפני שנה וחצי אבל יש עדיין בכתובים כל היסטוריה המרתקת] זה לא היה נראה על כל פנים שיש התענינות לכתוב את הסיפור הזה ככתבה והשאלה אם יש כללים/ דרך מסוים סיפור הופך לכתבה?
2. עוד שאלה קשורה לתוכן קשור קצת לשאלה הראשונה אם נסתכל רגע על מצב העיתונות החרדית מבחינת תוכן זה מתחיל מהנקודה באמצע של פולטיקה ופולטיקה פנים חרדית וימינה בכל מה שקשור לחצרות האדמורי"ם ורבנים ראשי ישבות ופחות מושך שמאלה לכלכלה עסקים מורחבים ולא בדגש על אישיות מסיומת , האם זה מחוסר ענין לציבור הקוראים?
3. כמי שנובר וחופר קצת בעיתונים מפעם, נתקל ופגש שלל ראיונות גל גדולי ישראל שהתראיינו לעיתונוות בעיקר הכללית על עניני השעה [גם עיתון שעה טובה ז"ל הוציאה פעם באחד המוספים אוסף של ראיונות כאלה] מה הסיבה שהיום כמעט לא רואים את זה קורה רק אחת לתקופה מתפרסם מכתב כללי חתומה בשם המועצות?
4. הציבור החרדי הנשמע לגדולי ישראל מונה כיום כחצי מילון נפשות מעל גיל 18 אבל עם נבדוק בחלוקה לפי כמות העיתונים שיש למגזר בייחס למה שהיה בתקופה הראשונה לפני מאה שנה היו הרבה יותר עיתונם ועיתונאים והיה מגוון רב של עיתונות כל מי שהיה חשוב לו להשמיע עמדתו ולהביע עמדתו מה קרה היום שלא פוגשים הזה הגם שיותר קל כשאנחנו נמצאים בעידן האינטרנט שבקלי קלות כל אחד יוכל לפתוח בלוג וכו ואנחו לא רואים נהירה גדולה ודחף של אנשים לאמצעים המאפשרים לו לעשות הזה, האם זה מראה על קביעות מסיומות שנשתרשו בציבור שמוותר מראש על האופציה הקיימות במחירים יותר זולים או אפילו פלטפורמות חינמיות?
שבוע טוב ומבורך לכל באי האכסניה הווירטואלית.
שאלתך ארוכה באורך טור ממוצע בעיתון
לא לקחתי בחשבון שאצטרך לעמוד באתגר שכזה... אבל כיוון שטרחת - לא אותיר את שאלותיך תלויות באוויר, ואשתדל להתייחס בתמצות.
אענה על ראשון ראשון - בהתאם למִספור השאלות.
1. הכלל הראשון בבחירת נושא לכתבה - זו רמת העניין, הנדירוּת של הסיפור והיכולת להפוך את הנושא למעניין עבור הקוראים. הצעות יש למכביר, ומתוכן צריך לסנן את מה שחשוב ומעניין. אני לא יכול לומר שתמיד הבחירה קולעת למטרה. יש גם טעויות. לא אחת, כתבה שנראתה לעורכים כמעניינת מתבררת כסיפור צולע שנענה בפיהוק על-ידי הקוראים, ואני בטוח שאלו מעשים שבכל יום שכתבות אשר יכולות היו להיות סופר-מעניינות - נפסלו על הסף וחבל על דאבדין. אני לא יודע לגבי עיתונים אחרים, אבל אני יכול לומר לגבי 'משפחה', שאנחנו משתדלים מאוד להיות קשובים לקוראים, מתייחסים בכובד ראש למשובים ומכתבים, ואפילו עורכים סקר חצי-שנתי בין מנויי העיתון ורוכשיו שבו אנו מבקשים מהם לדרג את הכתבות ולהעיר הערות ספציפיות לשיפור וייעול.
אשר לדוגמה שנקטת (היומנים של סבך): על פניו, דחיית הכתבה על סבך נשמעת כטעות בשיקול דעת, אם כי אני יכול להבין את הרקע לכך: כתבות שואה זה משהו שנפוץ לרוב, ניצולי שואה ישנם לא מעט (אם כי הם הולכים ופוחתים לדאבוננו). לאור זאת, בעיתונות - החרדית וגם הכללית - נוצרה נורמה שתוחמת את פרסומן של כתבות שואה לזמנים מוגדרים: גיליון ערב יום כיפור וערב עשרה בטבת בעיתונות החרדית, וכן ערב יום השואה (גם בעיתונות החרדית, חרף העובדה שמדובר ביום זיכרון 'ציוני'). מעבר לכך - כדי שכתבת שואה תתפרסם בשבוע רגיל, הסיפור צריך להיות באמת-באמת מרעיש, חשיפה נדירה וכדומה. אין מדובר ח"ו בזילות כלפי זכר השואה, אלא בשיקולים של תמהיל, גיוון נושאים, ורצון שלא להכביד על הקוראים.
שוב, אני חושב שיומני סבך בהחלט עונים להגדרה של סיפור חריג שיכול להתפרסם בשקט בכל שבוע שהוא, בטח בחייו, כאשר כותב היומן מציג את היומנים בעצמו, מצטלם עימם ומספר על הרקע שמאחוריהם (יומנים של ניצולים מנוחים זה פחות נדיר). כתבה כזו יכולה לצאת מאוד יפה ומרגשת, ולכן אני מתפלא על מי שדחה זאת על הסף.
2. כמו בשאלה הקודמת - בחירת התכנים בעיתונות שואפת לִתְאוֹם את תחומי העניין של מכנה רחב ככל האפשר של קוראים. הציבור החרדי מתעניין מאוד בפוליטיקה (ברמה גבוהה מאוד, אולי גבוהה מדי, בטח ביחס לשאר החלקים באוכלוסיה. בתקופה הזו אני לא יכול להגיע לבית הכנסת או ללכת ברחוב מבלי שיעצרו אותי אנשים בכל חצי מטר וישאלו אותי על הממשלה שתקום, אם תקום, ואיזו תקום). כנ"ל סיקורי חצרות וכל מה שקורא באנ"ש: אלו נושאים עם פרופיל התעניינותי גבוה ולכן הם נפוצים יותר בעיתונות החרדית.
לשאלתך, כתבות כלכליות נמצאים בשליבה נמוכה מאוד בסולם העניין החרדי. עובדה היא, ששמוספי הכלכלה שהקימו היומונים, נסגרו בקול ענות חלושה או שהצטמצמו לכדי מדור מצומק (אני לא עוקב באדיקות - אבל נדמה לי שהיה ל'המודיע' מוסף כזה שנסגר לפני כמה שנים. ואם אני לא טועה גם 'המבשר' כנ"ל).
3. אתה צודק. זה לא התחום היחיד שבו הציבור החרדי עבר שינוי גדול מלפני כ-50 שנה. ראיונות של גדולי ישראל לעיתונות הכללית היו מחזה לא נדיר, והבולטים שבהם היו ראיונות עם הרבי מסאטמר (ה'דברי יואל'), הרבי מקלויזנבורג והרבי מליובאוויטש - זכר צדיקים לברכה, שלא היססו להשתמש בעיתונות על מנת להביא את מסריהם לציבור הרחב. כיום שולטת גישה אחרת.
עם זאת, אם אתה עוקב אחר הכתבות שלי בעיתון 'משפחה' - לבטח אתה יודע שבכל חג אני משתדל להביא שיחה עם אחד מגדולי ישראל, כאשר לעתים מדובר בכתבה שבמסגרתה אני זוכה לשיחה אישית בקודש פנימה, לעתים זה במסגרת התלווּת למשלחת רבנים/עסקנים שנכנסו אל הגדול בישראל ואני מוּרשה לתעד את הדברים, ולעתים - שיחה או משנה שנמסרות לי על ידי התלמידים והמקורבים. אני סבור שהפלטפורמה העיתונאית שלנו, שרבבות רבות של קוראים חרדים בכל העולם נחשפים אליה וקוראים אותה, וזוכה לפיקוח הדוק ומחמיר של ועדה רוחנית - צריכה להקדיש יריעה מכובדת בימי חג ומועד להבאת דברם והשקפתם של גדולי ישראל כלפי הדור כולו.
4. לאט לך ידידי. גם כיום, יש אינפלציה אדירה של עיתונים חרדיים - בטח ביחס לחלקנו באוכלוסיה. בעוד במגזר הכללי ישנם שני יומונים מרכזיים, עוד 3-4 עיתונים שבועיים ו-4-5 אתרי חדשות כלליים - הציבור החרדי המהווה עשירית מהאוכלוסיה בישראל - מחזיק בלא פחות מ-4 יומונים, 4 שבועונים, 6 אתרי חדשות, 2 תחנות רדיו ועוד שלל רב של חינמונים, ביטאונים, ירחונים ומקומונים. וכל זה קורה בעידן שבו התקשורת הווירטואלית פורחת, וישנם עוד כמה עיתונים חרדיים שמופצים בדואר האלקטרוני, ועוד ועוד. אנחנו ציבור שצורך תקשורת ברמה מאוד גבוהה.
מקווה שסיפקתי. שבוע מבורך.
ספר חדש קבלו את אורחי הפורום: אריה ארליך ונשמת ירושלים
